Page 99 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 99
קרפפ :הרהט רפסבש תלכוהב תקפתמשה תיתרכהה הסיפתה ׀ 67
באותו אופן גם יולדת ,שהרי היא אחת מארבעה מחוסרי כפרה ,מביאה
קרבן חטאת (ויקרא יב,ו-ח) ,לא מפני שחטאה .הכתוב אינו מציין כל חטא
ואינו מציין שעליה להתוודות .דברי רבי שמעון בר יוחאי שהיולדת מביאה
קרבן מפני ש"בשעה שכורעת לילד קופצת ונשבעת שלא תזקק לבעלה"
(בבלי נידה לא,ב) ,נדחו בתלמוד ,ונראה שבאו להעניק נקודת מבט מסוימת
על מצבה הקשה של היולדת ,ותו לא .לפי הרמב"ם קרבן חטאת בא רק
לטהר את הטומאה ,ולכפר על משך הזמן הרב – ארבעים יום ללידת זכר,
ושמונים יום ללידת נקבה – שבה נמנעה ממנה הגישה ,ושללא קרבן היתה
עלולה להביא לחטא.
מושגי יסוד
לפני שנסביר את הביטוי "פרה זו שנשאה 35חטא זה" נבהיר שהדברים כמובן
הם משל ,מטאפורה ,שהרי אין הפרה ,שהיא בעל חיים ,יכולה לשאת חטא,
שהוא דבר מופשט ולא עצם חומרי .זאת היא משמעותה של הפרה האדומה
כקורבן חטאת 36,בלשון זו השתמש הרמב"ם גם בפרק הקודם ,כשדיבר על
השעיר המשתלח ,כלומר על תיש המשתלח למדבר ביום הכיפורים לכפרה
(חלקית או שלימה) על כל עבירות העם 37,והדברים מובאים בעוד כמה
פסקאות .נבחין שהרמב"ם מדמה את "נשיאת החטא" על ידי הפרה האדומה
לריצוי הציץ ולשעירים הנשרפים ,ונקדים להבהיר את כלל המושגים
ההלכתיים הבאים בפסקה זו:
.אטומאת מקדש וקודשיו – הן שתי עבירות :טמא שנכנס למקדש וטמא
שאכל קודש (קרבן) ,שהעונש עליהן :אם נעשו במזיד – הוא כרת ,ואם
נעשה בשגגה – הוא קורבן (שגגות י,א) .יש בעבירות הללו ייחוד שאינו
מצוי בשאר עבירות :כל חוטא ששגג במעשהו ,ולפני כן מעולם לא ידע
שהדבר אסור מן התורה ,או שלפני כן לא הכיר את העובדות לאשורן
(כגון שלא ידע שהיום שבת) – כשייודע לו ששגג ,חייב להביא קורבן
חטאת .לעומת זאת ,בטומאת מקדש וקודשיו ,כדי שיתחייב האדם
קורבן ,צריכים להתקיים התנאים הבאים :שהחוטא בשוגג ידע על
האיסור וידע את העובדות (כגון שמדובר במקדש) ,שכח (בלשון חכמים
"נתעלם ממנו") ,ושגג בעשיית המעשה ,ורק לאחר זמן נודע לו ששגג
(שגגות יא,א) .כלומר חובת האדם להביא קורבן על טומאת מקדש וקודשיו
חלה רק בהתקיים שני תנאי הידיעה.
.באילו היה מתקיים רק תנאי ידיעה אחד ,כלומר שידע הטמא רק בהתחלה
או רק בסוף – הרי שקורבנות מסוימים המוקרבים ביום הכיפורים
מוחלים לו אוטומטית על שגגתו.
