Page 94 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 94

‫‪ 62‬׀ טהרה תודעה וחברה‪ :‬תפיסת הטומאה והטהרה במשנת הרמב"ם‬

‫נמצא שמן התורה‪ ,‬מי שאינו יהודי‪ ,‬אינו נטמא ואינו מטמא אחרים בעודו חי‪,‬‬
                              ‫והמושגים טומאה וטהרה אינם חלים עליו‪.‬‬

‫ההתגיירות‪ ,‬שהיא שינוי מעמד האדם מגוי ליהודי‪ ,‬מחילה מיד את מושגי‬
‫הטומאה והטהרה על המתגייר‪ .‬תהליך ההתגיירות מחייב טבילה‪ 7,‬שהיא‬
‫מושג של טהרה‪ ,‬ויש בהלכה הפסוקה דין הקובע שגוי שנתגייר נחשב‬
‫כזקוק לטהרה מטומאת מת כאילו "פרש מן הקבר"‪ 8.‬תנאי אחר בתהליך‬
‫ההתגיירות הוא‪ :‬הגר חייב להגיע למקדש ולהביא קורבן‪ .‬ובזמן הזה‪ ,‬שאין‬
‫המקדש קיים‪ ,‬מצווה זו נדחית‪ ,‬אבל לכשייבנה בית המקדש‪ ,‬יביא המתגייר‬
‫את קורבנו (איסורי ביאה יג‪,‬ד‪-‬ה)‪ .‬הרי שעצם ההתגיירות מחילה מיד חיוב של‬
‫טהרה למקדש והגעה למקדש‪ ,‬כאילו עבר המתגייר ממצב של טומאה‬

                                                      ‫למצב של טהרה‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬דיני הטהרה מורכבים ביותר‪ .‬דיני העברת הטומאה מעלים תמיהות‬
‫רבות‪ ,‬כגון מה עומד ביסוד הרעיון שטומאה מסדר שני או שלישי או רביעי‬
‫חלה רק על דברים מסוימים ועוד‪ .‬וולף‪ 9‬מציע שההיגיון בכל אלו "מבוסס‬
‫על השקפה שלפיה האדם הוא מרכז עולם הטהרות‪ .‬לפיכך‪ ,‬דברים מקבלים‬
‫טומאה על פי מידת קרבתם לאדם ומעמדם כמשמשיו‪ .‬ככל שהחפץ הוא בעל‬
‫קשר ישיר יותר לאדם‪ ,‬כך הוא מסוגל לקבל טומאה ברמה גבוהה יותר"‪ .‬כך‬
‫למשל‪ ,‬חפצים שהם עדיין טבעיים‪ ,‬כמו דברים שאינן מעובדים‪ ,‬כלי אדמה‬
‫ואבן‪ ,‬בעלי חיים ודברים המחוברים לאדמה – לא חלים עליהם דיני הטומאה‬
‫והטהרה‪ ,‬חוץ מדיני הצרעת החריגים‪ ,‬החלים על בגדים ובתים‪ ,‬שהם בגדר‬

                                           ‫"אֹות ּו ֶפ ֶלא" (טומאת צרעת טז‪,‬י‪.)1‬‬

                                       ‫ב‪ .‬טומאת הגויים כזבים‬

‫ההלכה מתייחסת לגויים כאל טמאי זיבה בהסתייגויות מסוימות‪ 10,‬אף על‬
‫פי שלא נראו בהם סימני זיבה‪ ,‬ואף על פי שגם אם נראו בהם סימני זיבה‪,‬‬
‫מן התורה אינם טמאים מחמת זיבה‪ 11.‬הענקת מעמד של זבים למי שאינם‬
‫יהודים נועדה רק לספק הגנה מפני מיניות הומוסקסואלית בילדים‪ ,‬כמובא‬

                                                        ‫להלן בהלכות‪:‬‬

       ‫ַו ֲח ָכ ִמים ָּג ְזר ּו ַעל ָּכל ַה ּג ֹו ִיים ׁ ֶש ִ ּי ְהי ּו ְט ֵמ ִאים ְּכ ָז ִבים ְל ָכל ִ ּד ְב ֵרי ֶהם‪ְ ,‬ז ָכ ִרים‬
       ‫ּו ְנ ֵקב ֹות; ְוה ּוא ׁ ֶש ִ ּי ְה ֶיה ַה ָּז ָכר ֶּבן ֵּת ׁ ַשע ׁ ָש ִנים ְוי ֹום ֶא ָחד ָו ַמ ְע ָלה‪ְ ,‬ו ַה ְּנ ֵק ָבה‬
       ‫ַּבת ׁ ָשל ׁש ׁ ָש ִנים ְוי ֹום ֶא ָחד ָו ַמ ְע ָלה‪ֲ .‬א ָבל ַה ְּק ַט ִּנים ְל ַמ ָּטה ִמ ְ ּז ַמן ֶזה ‑ לֹא‬
       ‫ָּג ְזר ּו ֲע ֵלי ֶהם ֻט ְמ ָאה‪ֶ ׁ ,‬ש ִע ַּקר ַה ְּג ֵז ָרה ְּכ ֵדי ׁ ֶש ּלֹא ִי ְה ֶיה ִּתינ ֹוק ִי ְ ׂש ָר ֵאל ָר ִגיל‬
       ‫ֵא ֶצל ַה ּג ֹוי ְ ּב ִמ ׁ ְש ַּכב ְזכ ּור‪ּ ,‬ו ָפח ּות ִמ ְ ּז ַמן ֶזה ֵאין ִּבי ָא ָתן ִּבי ָאה‪( .‬מטמאי משכב‬

                                                                                   ‫ומושב ב‪,‬י‪)2‬‬
   89   90   91   92   93   94   95   96   97   98   99