Page 100 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 100
68׀ טהרה תודעה וחברה :תפיסת הטומאה והטהרה במשנת הרמב"ם
.גאם לא התקיים אף תנאי ידיעה ,שלא ידע לא בתחילה ולא בסוף –
קורבנות מסוימים המוקרבים בחגים או בראשי חודשים מכפרים עליו,
כלומר "ְׂש ִעיֵרי ָהְר ָג ִלים ּוְׂש ִעיֵרי ָראֵׁשי ֳח ָדִׁשים" .יתר על כן ,אם חטא
בזדון ,קורבן מסוים ביום הכיפורים מכפר לו אוטומטית על חטאו38.
.דנשיאת הציץ – הציץ ,שהוא טס של זהב שהיה על מצחו של הכוהן הגדול,
עצם לבישתו "מרצה על הטומאה" ,כלומר מאפשרת לקורבן שהוקרב
בטומאה להתקבל ברצון ,אף אם ידוע מראש שייעשה בטומאה .במובן
זה ,הוא "נושא" את החטא 39.הציץ מכפר על טומאה בשלושה מקרים40:
א" .שגגת הבשר שנטמא" – קורבן שנטמא בשגגה והוקרב על ידי
הכוהן על המזבח ,ויש מקרים אף שהוקרב במודע בטומאה41.
ב " .טומאת התהום אפילו במזיד" – כוהן שנטמא טומאת מת ,שאי-
אפשר היה לאדם בעולם לדעת שהיה יכול להיטמא ממנה והקריב
את הקורבן בטומאה ,אפילו היה מזיד.
ג " .טומאה הדחויה בציבור" – טומאה לצורך ציבורי או כשרוב
הציבור טמא (או כשכל הכוהנים טמאים או שכלי המקדש טמאים)
טומאת מת ,ומותר מראש אף לכוהנים להקריב בטומאה קורבן
שזמנו קבוע ,כגון קורבן פסח.
.השעירים הנשרפים – שעירים (תיישים) המובאים על ידי השבטים
כקורבן על הוראה שהורו הסנהדרין בעבודה זרה בשוגג ,ונהגו בעצתם
רוב הקהל ,שהם נשרפים מחוץ למקדש42.
.והשעיר המשתלח – תיש המשתלח ביום הכיפורים למדבר ,שאף הוא מכפר
על כל העבירות שנעשו בישראל ,אף אם העושים אותם לא עשו תשובה,
ובעבירות חמורות ,רק אם עשה האדם תשובה .ובלשון הרמב"םָׂ" :ש ִעיר
ַהִּמְׁש ַּתֵּל ַח ְמ ַכֵּפר ַעל ָּכל ֲע ֵברֹות ֶׁשַּבּתֹוָרהַ ,ה ַּקּלֹות ְו ַה ֲחמּורֹותֵּ .בין ֶׁש ָע ַבר ְּב ָזדֹון
ֵּבין ֶׁש ָע ַבר ִּבְׁש ָג ָגהֵּ ,בין ֶׁשהֹו ַדע לֹו ֵּבין ֶׁשֹּלא הֹו ַדע לֹו – ַהּ ֹכל ִמ ְתַּכֵּפר ַּבׂ ָּש ִעיר
ַהִּמְׁש ַּתֵּל ַחְ .והּוא [=ובתנאי] ֶׁש ָעָׂשה ְּתׁשּו ָבהֲ .א ָבל ִאם ֹלא ָעָׂשה ְּתׁשּו ָבה – ֵאין
ַהׂ ָּש ִעיר ְמ ַכֵּפר לֹו ֶאָּלא ַעל ַה ַּקּלֹות" (תשובה א,ב .)2כלומר גם על מעשים שעשה
האדם מבלי לדעת שהדבר הוא בגדר חטא ("שגגה") 43,אף אם עדיין אינו
יודע שעבר עבירה בשגגה ("לא הודע לו") ,עצם "קיומו" של "המצב שאינו
שלם" הוא דבר חמור המחייב כפרה .בהקשר זה ,טומאת מקדש וקודשיו
נכללת בגדר העבירות החמורות ,מפני שהן מחייבות את עושיהן עונש כרת.
נשיאת העוון
על "נשיאת העבירה" של השעיר המשתלח ,מדבר הרמב"ם בפרק הקודם44,
ומסביר את טעמו במטרה המחשבתית התודעתית הנגזרת ממנו:
