Page 105 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 105
קרפפ :הרהט רפסבש תלכוהב תקפתמשה תיתרכהה הסיפתה ׀ 73
פיקציה .בן השונמית לא מת ,אלא איבד את הכרתו או "התעלף" בלשון
התלמוד .הרמב"ם עוסק כבדרך אגב בבן השונמית ,כשהוא מתאר את
החייאתו של בן הצרפית (מלכים-א יז,יז-כד) על ידי אליהו הנביא ,רבו של אלישע.
הרמב"ם כותב בפרק העוסק במושג "חי" במורה הנבוכים (א,מב):
"מות" הוא א) שמו של המוות ,ב) ושמה של המחלה הקשהַ " :ו ָּי ָמת
ִל ּב ֹו ְּב ִק ְר ּב ֹו ְוה ּוא ָה ָיה ְל ָא ֶבן" (שמואל־א כה,לז) ,והכוונה לקושי מחלתו .ולכן
ביאר בבן הצרפיתַ " :ו ְי ִהי ָח ְלי ֹו ָח ָזק ְמ ֹאד ַעד ֲא ׁ ֶשר לֹא נ ֹו ְת ָרה ּב ֹו ְנ ׁ ָש ָמה"
(מלכים־א יז,יז) ,כי אילו אמר "וימת" יכול היה הדבר להתפרש שהוא
מחלה קשה הקרובה למות ,כמו נבל כששמע את הבשורה .ובאמת
אחד מהאנדלוסים אמר שנשימתו פסקה עד שלא יכול היה לנשום
כלל ,כמו שקורה לחלק מהלוקים בשבץ ובהיחנקות הרחם עד שאין
יודעים אם הוא מת או חי ,והספק הזה נמשך יום ויומיים( .מו"נ א,מב)2
מבלי להיכנס לזיהויים הרפואיים 62,ניתן לומר שהרמב"ם סבור שבן הצרפית
לא מת ,אלא רק איבד את הכרתו או בדומה לזה ,ואף בן השונמית ,שהרמב"ם
רומז לו ,שנאמר בו "ַו ִּיׂ ָּש ֵאהּו ַו ְי ִבי ֵאהּו ֶאל ִאּמֹו ַוֵּיֶׁשב ַעל ִּבְרֶּכי ָה ַעד ַהָּצ ֳהַר ִים
ַוָּימֹת" (מלכים-ב ד,כ)ְ " ,ו ִהֵּנה ַהַּנ ַער ֵמת ֻמְׁשָּכב ַעל ִמָּטתֹו" (שם ,לב) ,לא מת אלא
סבל מ"מחלה קשה הקרובה למוות" .אילו היה מת וקם לתחייה בתחיית
המתים ,מבלי להיכנס ליחס הרמב"ם לתחיית המתים ,מדובר באדם חדש,
כדברי הרמב"ם על המוות בהקדמתו לפרק חלק" :ודע שהאדם ימות בהחלט
וייפרד למה שהורכב ממנו" (פה"מ סנהדרין י,א) .לענייננו ,יש לשאול :האם תפיסת
המוות לעניין טומאה תלויה בתפיסת הבריות מסביב? כלומר :האם טומאת
המת חלה גם אם הסובבים רק דימו שהוא מת? לדעת הרמב"ם ,התשובה
היא שלילית .טומאת מת אינה מצויה אלא במקום שיש מת ממשי ,אבל
כל זמן שהאדם חי ,אין טומאת מת חלה עליו .אכן ,חכמים הכירו בעובדה
שאפשר שיחשבו בני אדם שהאדם מת ,בעוד שלמעשה הוא רק "התעלף",
והתייחסו לספק זה ,הן לגבי המשך טומאת מדרס:
ַה ָּזב ְו ַה ָּז ָבה ְו ַה ִּנ ָ ּדה ְו ַה ּי ֹו ֶל ֶדת ְו ַה ְּמ ֹצ ָרע ׁ ֶש ֵּמת ּו ‑ ֲה ֵרי ֵהן ְמ ַט ְּמ ִאין ִמ ׁ ְש ָּכב
ּו ֶמ ְר ָּכב ַא ַחר ִמי ָת ָתן ְּכ ׁ ֶש ָהי ּו ְּכ ׁ ֶש ֵהן ַח ִ ּייןַ ,עד ׁ ֶש ִ ּי ַּמק ַה ָּב ָ ׂשרְ .ו ֻט ְמ ָאה ז ֹו
ִמ ִ ּד ְב ֵרי ֶהםְּ ,ג ֵז ָרה ׁ ֶש ָּמא ִי ְת ַע ֵּלף ֶא ָחד ֵמ ֵא ּל ּו ִוי ַד ּמ ּו ׁ ֶש ֵּמתְ ,וה ּוא ֲע ַד ִין לֹא
ֵמת; ִנ ְמ ָצא ִמ ׁ ְש ָּכ ָבן ּו ֶמ ְר ָּכ ָבן ׁ ֶש ְּל ַא ַחר ִמי ָתה ַאב ֻט ְמ ָאה ׁ ֶש ְּל ִד ְב ֵרי ס ֹו ְפ ִרים.
ֲא ָבל ָנ ְכ ִרי ׁ ֶש ֵּמת ֵאינ ֹו ע ֹו ֶ ׂשה ִמ ׁ ְש ָּכבֶ ׁ ,ש ֲה ֵרי ְּכ ׁ ֶשה ּוא ַחי ֵאינ ֹו ְמ ַט ֵּמא ֶא ָּלא
ִמ ִ ּד ְב ֵרי ֶהםְּ ,כמ ֹו ׁ ֶש ֵּב ַא ְרנ ּו( .מטמאי משכב ומושב ו,ד)
