Page 103 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 103
קרפפ :הרהט רפסבש תלכוהב תקפתמשה תיתרכהה הסיפתה ׀ 71
אין מדובר במי שמביא קורבן או במי שנוגע בקורבן אלא במי שמתעסק
בקורבן ,מפני שהוא בעל תפקיד .כך הם בעלי התפקיד (בדרך כלל הכוהנים)
בפרה האדומה ,בשעיר המשתלח ובשעירים הנשרפים (מעשה הקרבנות א,טז;
שגגות,יב,א .)3מיהו ה"מתעסק בקורבן"? מי ששורף את הפרה האדומה ואת
השעירים הנשרפים או מוליך את השעיר לעזאזל ,נטמא ומטמא בגדים שהוא
נוגע בהם ,כל זמן שהוא עוסק בתפקידו ,וכן מי שמוליך את הפרה האדומה
או את השעירים הנשרפים לבית השריפה .אמנם לאחר שבעל התפקיד
מסיים את תפקידו ,הוא עדיין טמא ,אבל אינו מטמא בגדים 50.מכאן הוכחה
גדולה ומובהקת לכך שאין הטומאה באה בעקבות חטא ,שהרי הוא מצווה
להיטמא ,אלא היא תיאור מצבו בהקשר למאורע .יתר על כן ,הטומאה חלה
לא על כל מי שנוגע בשעיר 51,אלא על בעל תפקיד ,ורק בזמן עיסוקו .אין לך
נומינליזם גדול מזה! הרמב"ם גם תולה את הפרדוקס בעובדה שהמון העם
סבור שהטומאה עוברת ממי שהוא טמא מת אל הפרה האדומה ,מן השוגג
אל השעיר המשתלח .לכן ,כל מי שנוגע בשעיר ,נטמא52.
ד .מקורות הטומאה ‑ מוחשיים בלבד
מקורות הטומאה הם מקורות קיימים במציאות ,כגון :גויית אדם מת או נבלת
חיה או שרץ ,שכבת זרע והדם .אין מקור טומאה הנמצא באוויר שמקורו
מופשט .זו הבחנה חשובה ביותר המסלקת כל כוחות דמוניים ופגאניים
משיח הטהרה במקרא .מקורות הטומאה כוללים גם דברים טבעיים ,כגון
המחזור החודשי של האישה או הלידה או תשמיש המיטה ,ולא בגלל הטינוף
שבהם ,שהרי על צואה או מי רגליים לא חלה כל טומאה .וכמו שהסברתי
לעיל ,מקורות הטומאה שבתורה מוגבלים לחי בלבד ,ואינם לא מן הדומם
ולא מן הצומח ,מלבד נגע צרעת הבית או הבגד ,שהרמב"ם אומר שהופעתם
"אינו ממנהגו של עולם ,אלא אות ופלא היה בישראל" 53.חכמים הוסיפו על
המקורות הללו גם דברים דוממים ,כגון טומאת עבודה זרה .חשוב להבין
שגם אם הטומאה היא נומינליסטית ,הרי היא תמיד קשורה לדבר במציאות,
ואין דבר שהוא מקור טומאה והוא עצמו אינו טמא .ונזכיר שוב :לא הפרה
האדומה והשעיר המשתלח מטמאים אלא העיסוק בהם.
מקור אחד ,יחיד בספרות התנאית ,שהובא במאמרה של ורד נעם 54,מעיד
שהייתה תפיסה נומינליסטית מופשטת וקיצונית ביחס לטומאה ,כמו שעולה
מן המדרש הפלאי הבא המדבר על תחיית המת:
"הנוגע במת" (במדבר יט,יא) ‑ הנוגע במת טמא ,אין עצמו שלמת [=של
המת] טמא .הנוגע במת טמא ,אין בנה שלשונמית טמא .אמרו :בנה
