Page 103 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 103

‫ קרפפ ‪ :‬הרהט רפסבש תלכוהב תקפתמשה תיתרכהה הסיפתה ׀ ‪71‬‬

‫אין מדובר במי שמביא קורבן או במי שנוגע בקורבן אלא במי שמתעסק‬
‫בקורבן‪ ,‬מפני שהוא בעל תפקיד‪ .‬כך הם בעלי התפקיד (בדרך כלל הכוהנים)‬
‫בפרה האדומה‪ ,‬בשעיר המשתלח ובשעירים הנשרפים (מעשה הקרבנות א‪,‬טז;‬
‫שגגות‪,‬יב‪,‬א‪ .)3‬מיהו ה"מתעסק בקורבן"? מי ששורף את הפרה האדומה ואת‬
‫השעירים הנשרפים או מוליך את השעיר לעזאזל‪ ,‬נטמא ומטמא בגדים שהוא‬
‫נוגע בהם‪ ,‬כל זמן שהוא עוסק בתפקידו‪ ,‬וכן מי שמוליך את הפרה האדומה‬
‫או את השעירים הנשרפים לבית השריפה‪ .‬אמנם לאחר שבעל התפקיד‬
‫מסיים את תפקידו‪ ,‬הוא עדיין טמא‪ ,‬אבל אינו מטמא בגדים‪ 50.‬מכאן הוכחה‬
‫גדולה ומובהקת לכך שאין הטומאה באה בעקבות חטא‪ ,‬שהרי הוא מצווה‬
‫להיטמא‪ ,‬אלא היא תיאור מצבו בהקשר למאורע‪ .‬יתר על כן‪ ,‬הטומאה חלה‬
‫לא על כל מי שנוגע בשעיר‪ 51,‬אלא על בעל תפקיד‪ ,‬ורק בזמן עיסוקו‪ .‬אין לך‬
‫נומינליזם גדול מזה! הרמב"ם גם תולה את הפרדוקס בעובדה שהמון העם‬
‫סבור שהטומאה עוברת ממי שהוא טמא מת אל הפרה האדומה‪ ,‬מן השוגג‬

                 ‫אל השעיר המשתלח‪ .‬לכן‪ ,‬כל מי שנוגע בשעיר‪ ,‬נטמא‪52.‬‬

                         ‫ד‪ .‬מקורות הטומאה ‑ מוחשיים בלבד‬

‫מקורות הטומאה הם מקורות קיימים במציאות‪ ,‬כגון‪ :‬גויית אדם מת או נבלת‬
‫חיה או שרץ‪ ,‬שכבת זרע והדם‪ .‬אין מקור טומאה הנמצא באוויר שמקורו‬
‫מופשט‪ .‬זו הבחנה חשובה ביותר המסלקת כל כוחות דמוניים ופגאניים‬
‫משיח הטהרה במקרא‪ .‬מקורות הטומאה כוללים גם דברים טבעיים‪ ,‬כגון‬
‫המחזור החודשי של האישה או הלידה או תשמיש המיטה‪ ,‬ולא בגלל הטינוף‬
‫שבהם‪ ,‬שהרי על צואה או מי רגליים לא חלה כל טומאה‪ .‬וכמו שהסברתי‬
‫לעיל‪ ,‬מקורות הטומאה שבתורה מוגבלים לחי בלבד‪ ,‬ואינם לא מן הדומם‬
‫ולא מן הצומח‪ ,‬מלבד נגע צרעת הבית או הבגד‪ ,‬שהרמב"ם אומר שהופעתם‬
‫"אינו ממנהגו של עולם‪ ,‬אלא אות ופלא היה בישראל"‪ 53.‬חכמים הוסיפו על‬
‫המקורות הללו גם דברים דוממים‪ ,‬כגון טומאת עבודה זרה‪ .‬חשוב להבין‬
‫שגם אם הטומאה היא נומינליסטית‪ ,‬הרי היא תמיד קשורה לדבר במציאות‪,‬‬
‫ואין דבר שהוא מקור טומאה והוא עצמו אינו טמא‪ .‬ונזכיר שוב‪ :‬לא הפרה‬

                  ‫האדומה והשעיר המשתלח מטמאים אלא העיסוק בהם‪.‬‬
‫מקור אחד‪ ,‬יחיד בספרות התנאית‪ ,‬שהובא במאמרה של ורד נעם‪ 54,‬מעיד‬
‫שהייתה תפיסה נומינליסטית מופשטת וקיצונית ביחס לטומאה‪ ,‬כמו שעולה‬

                         ‫מן המדרש הפלאי הבא המדבר על תחיית המת‪:‬‬

       ‫"הנוגע במת" (במדבר יט‪,‬יא) ‑ הנוגע במת טמא‪ ,‬אין עצמו שלמת [=של‬

       ‫המת] טמא‪ .‬הנוגע במת טמא‪ ,‬אין בנה שלשונמית טמא‪ .‬אמרו‪ :‬בנה‬
   98   99   100   101   102   103   104   105   106   107   108