Page 101 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 101
קרפפ :הרהט רפסבש תלכוהב תקפתמשה תיתרכהה הסיפתה ׀ 69
כיוון ששעיר המשתלח בא לכפר על חטאים חמורים בצורה כוללת עד
כדי כך שאין חטאת צבור המכפרת מה שהוא מכפר ,וכאילו הוא נושא
את כל החטאים ‑ לכן אין מתעסקים בו לא בשחיטה ולא בשריפה
ולא בהקרבה כלל ,אלא מרחיקים אותו תכלית הריחוק ומשליכים אותו
ל ֶא ֶרץ ְּג ֵז ָרה (ויקרא טז,כב) ,כלומר מנותקת מן היישוב .אין מי שמטיל ספק
שהחטאים אינם דברים גשמיים המועברים מגבו של פרט אחד
לפרט אחר ,אלא כל המעשים האלה הם ְמ ָשלים שמטרתם להשגת
צורה בנפש כדי שתושג היפעלות לתשובה ,כלומר שהתנערנו מכל
מעשינו הקודמים והשלכנום אחר גוונו והרחקנו אותם ככל האפשר.
על השאלה העולה מאופייה של טומאת מקדש וקודשיו ,מי זקוק לכפרה
כשאינו יודע שחטא ,וכשכפרתו אוטומטית ,הרמב"ם אומר בפרק על הטהרה
והטומאה דברים המבהירים את מושג ה"חטא" שבטומאה:
מכיוון שאי-אפשר שלא יהיה מי שיסיח דעתו וייכנס אל המקדש טמא,
או יאכל קדשים [=קרבנות] כשהוא טמא; ויש שיעשה זאת כשהוא מזיד,
כמו שרוב הרשעים עוברים עבירות חמורות כשהם מזידים ‑ לכן
ציווה על קרבנות שיכפרו על טומאת מקדש וקדשיו ,מהם לזדון ומהם
לשגגה למיניהם ,והם שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים ושעיר
המשתלח ,כמו שהתבאר במקומותיו (ג,מו ;27;24שגגות יא,ט) ,כדי שהמזיד
לא יחשוב שהוא לא עבר עבירה חמורסה כאשר ִטמא מקדש ה'45,
אלא ֵידע שנתכפר לו בשעיר ,נאמרְ [" :ו ִה ַּז ְר ֶּתם (=והרחקתם ,והפרשתם)
ֶאת ְּב ֵני ִי ְ ׂש ָר ֵאל ִמ ּ ֻט ְמ ָא ָתם] ְולֹא ָי ֻמת ּו ְּב ֻט ְמ ָא ָתם [ ְּב ַט ְּמ ָאם ֶאת ִמ ׁ ְש ָּכ ִני
ֲא ׁ ֶשר ְּבת ֹו ָכם]" (ויקרא טו,לא) ,ונאמרְ " :ו ָנ ָ ׂשא ַא ֲה ֹרן ֶאת ֲע ֹון ַה ֳּק ָד ׁ ִשים [ ֲא ׁ ֶשר
ַי ְק ִ ּדי ׁש ּו ְּב ֵני ִי ְ ׂש ָר ֵאל ְל ָכל ַמ ְּת ֹנת ָק ְד ׁ ֵשי ֶהם]" (שמות כח,לח) .עניין זה חזר
ונאמר פעמים רבות( .מו"נ ג,מז)12
כלומר המקדש תובע רגישות גבוהה ותמידית מצד כל מי שנמצא בו .הכפרה
הנדרשת לפי הרמב"ם היא תודעתית ,כדי לשגב את המקדש בעיני הכול .כל
מעשה של טומאה במקדש ,בלי קשר לתשובה האישית מן העושה אותה ,צריך
כפרה .כפרה זו אינה אישית ,אלא נעשית על ידי נציגי הכלל עבור כל אחד ואחד.
הדבר מדגיש הן את מעמדו הציבורי של המקדש הן את הרגישות הנדרשת.
רגישות זו אינה ממשית ,ריאלית ,אלא נועדה לעצב תודעה" :כדי שלא יחשוב".
רגישות זו ,אליבא דהרמב"ם ,אינה לצורך המקדש אלא לצורך האדם .הרמב"ם
מביא שתי דוגמאות .הדוגמה הראשונה היא אזהרה כללית להרחקת טמאים מן
