Page 101 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 101

‫ קרפפ ‪ :‬הרהט רפסבש תלכוהב תקפתמשה תיתרכהה הסיפתה ׀ ‪69‬‬

       ‫כיוון ששעיר המשתלח בא לכפר על חטאים חמורים בצורה כוללת עד‬
       ‫כדי כך שאין חטאת צבור המכפרת מה שהוא מכפר‪ ,‬וכאילו הוא נושא‬
       ‫את כל החטאים ‑ לכן אין מתעסקים בו לא בשחיטה ולא בשריפה‬
       ‫ולא בהקרבה כלל‪ ,‬אלא מרחיקים אותו תכלית הריחוק ומשליכים אותו‬
       ‫ל ֶא ֶרץ ְּג ֵז ָרה (ויקרא טז‪,‬כב)‪ ,‬כלומר מנותקת מן היישוב‪ .‬אין מי שמטיל ספק‬
       ‫שהחטאים אינם דברים גשמיים המועברים מגבו של פרט אחד‬
       ‫לפרט אחר‪ ,‬אלא כל המעשים האלה הם ְמ ָשלים שמטרתם להשגת‬
       ‫צורה בנפש כדי שתושג היפעלות לתשובה‪ ,‬כלומר שהתנערנו מכל‬

         ‫מעשינו הקודמים והשלכנום אחר גוונו והרחקנו אותם ככל האפשר‪.‬‬

‫על השאלה העולה מאופייה של טומאת מקדש וקודשיו‪ ,‬מי זקוק לכפרה‬
‫כשאינו יודע שחטא‪ ,‬וכשכפרתו אוטומטית‪ ,‬הרמב"ם אומר בפרק על הטהרה‬

              ‫והטומאה דברים המבהירים את מושג ה"חטא" שבטומאה‪:‬‬

       ‫מכיוון שאי‪-‬אפשר שלא יהיה מי שיסיח דעתו וייכנס אל המקדש טמא‪,‬‬
       ‫או יאכל קדשים [=קרבנות] כשהוא טמא; ויש שיעשה זאת כשהוא מזיד‪,‬‬
       ‫כמו שרוב הרשעים עוברים עבירות חמורות כשהם מזידים ‑ לכן‬
       ‫ציווה על קרבנות שיכפרו על טומאת מקדש וקדשיו‪ ,‬מהם לזדון ומהם‬
       ‫לשגגה למיניהם‪ ,‬והם שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים ושעיר‬
       ‫המשתלח‪ ,‬כמו שהתבאר במקומותיו (ג‪,‬מו‪ ;27;24‬שגגות יא‪,‬ט)‪ ,‬כדי שהמזיד‬
       ‫לא יחשוב שהוא לא עבר עבירה חמורסה כאשר ִטמא מקדש ה'‪45,‬‬
       ‫אלא ֵידע שנתכפר לו בשעיר‪ ,‬נאמר‪ְ [" :‬ו ִה ַּז ְר ֶּתם (=והרחקתם‪ ,‬והפרשתם)‬
       ‫ֶאת ְּב ֵני ִי ְ ׂש ָר ֵאל ִמ ּ ֻט ְמ ָא ָתם] ְולֹא ָי ֻמת ּו ְּב ֻט ְמ ָא ָתם [ ְּב ַט ְּמ ָאם ֶאת ִמ ׁ ְש ָּכ ִני‬
       ‫ֲא ׁ ֶשר ְּבת ֹו ָכם]" (ויקרא טו‪,‬לא)‪ ,‬ונאמר‪ְ " :‬ו ָנ ָ ׂשא ַא ֲה ֹרן ֶאת ֲע ֹון ַה ֳּק ָד ׁ ִשים [ ֲא ׁ ֶשר‬
       ‫ַי ְק ִ ּדי ׁש ּו ְּב ֵני ִי ְ ׂש ָר ֵאל ְל ָכל ַמ ְּת ֹנת ָק ְד ׁ ֵשי ֶהם]" (שמות כח‪,‬לח)‪ .‬עניין זה חזר‬

                                                   ‫ונאמר פעמים רבות‪( .‬מו"נ ג‪,‬מז‪)12‬‬

‫כלומר המקדש תובע רגישות גבוהה ותמידית מצד כל מי שנמצא בו‪ .‬הכפרה‬
‫הנדרשת לפי הרמב"ם היא תודעתית‪ ,‬כדי לשגב את המקדש בעיני הכול‪ .‬כל‬
‫מעשה של טומאה במקדש‪ ,‬בלי קשר לתשובה האישית מן העושה אותה‪ ,‬צריך‬
‫כפרה‪ .‬כפרה זו אינה אישית‪ ,‬אלא נעשית על ידי נציגי הכלל עבור כל אחד ואחד‪.‬‬
‫הדבר מדגיש הן את מעמדו הציבורי של המקדש הן את הרגישות הנדרשת‪.‬‬
‫רגישות זו אינה ממשית‪ ,‬ריאלית‪ ,‬אלא נועדה לעצב תודעה‪" :‬כדי שלא יחשוב"‪.‬‬
‫רגישות זו‪ ,‬אליבא דהרמב"ם‪ ,‬אינה לצורך המקדש אלא לצורך האדם‪ .‬הרמב"ם‬
‫מביא שתי דוגמאות‪ .‬הדוגמה הראשונה היא אזהרה כללית להרחקת טמאים מן‬
   96   97   98   99   100   101   102   103   104   105   106