Page 102 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 102

‫‪ 70‬׀ טהרה תודעה וחברה‪ :‬תפיסת הטומאה והטהרה במשנת הרמב"ם‬

‫המקדש‪ ,‬לאחר שתוארה טומאת הזבה וקורבנה‪ ,‬והדגש הוא על סוף הפסוק‪:‬‬
‫"ְּב ַטְּמ ָאם ֶאת ִמְׁשָּכ ִני ֲאֶׁשר ְּבתֹו ָכם"‪ .‬הדוגמה השנייה היא מן הציץ של הכוהן‬
‫הגדול במקדש‪ ,‬הנושא את עוון הקורבנות המובאים עקב טומאה‪ .‬כלומר יש‬

              ‫צורך בחיטוי כללי תדיר‪ .‬ושוב‪ ,‬חטא הטומאה חל רק במקדש‪.‬‬
‫מילגרום‪ 46‬מציג את הרגישות הזו כעולה מלשון המקרא במקומות רבים‬
‫(השווה לשון הרמב"ם‪" :‬עניין זה חזר ונאמר פעמים רבות") כרגישות של‬
‫המקדש עצמו‪ ,‬שכל חטא היה פוגע במקדש עצמו‪ .‬ובלשונו‪" :‬ייתכן שהחטא‬
‫אינו פוגע תמיד בדמותו של החוטא‪ ,‬אבל הוא מוכרח לפגוע בדמותו של‬
‫המקדש‪ .‬בעיני הכוהנים היה המקדש מעין ברומטר המודד את המצב המוסרי‬
‫של בני ישראל"‪ .‬כל חטא "נרשם" ל"חובת" המקדש‪ ,‬וסופו לגרום להסתלקות‬
‫השכינה ולחורבן‪ .‬כלומר מדובר בעונש חברתי‪ ,‬ולכן יש צורך בטיהור תמידי‪.‬‬
‫בשונה משאר פולחני עבודה זרה‪ ,‬הוא מדגיש שהטומאה בה היא דמונית‬
‫ועל‪-‬אנושית‪ .‬בישראל נתרוקנה הטומאה מכל שמץ של כוח כישוף עצמאי‪.‬‬

      ‫היא נוצרת רק על ידי האדם‪ .‬לכן עליו לזקק את נפשו על ידי תשובה‪.‬‬
‫מצוידים בהלכות הללו‪ ,‬נחזור לטעמי הפרה האדומה במורה הנבוכים פרק‬
‫מז‪ .‬דברי הרמב"ם‪ ,‬שהפרה האדומה "נשאה חטא זה"‪ ,‬משמעם שהם "כמו‬
‫הציץ המרצה על הטומאה וכמו השעירים הנשרפים"‪ .‬הרמב"ם אינו משווה‬
‫אותה לקורבן יחיד או חטאת או אשם‪ ,‬שגם עליו אפשר לכאורה לומר שהוא‬
‫נושא את חטא היחיד‪ ,‬אלא משווה אותה לשתי דוגמאות הלקוחות מכפרה‬
‫הבאה מתוך אחריות ציבורית‪ .‬הציץ נושא בתדיר את עוון טומאת הציבור‬
‫באופן כללי‪ ,‬אף במקום שהם מצווים להביא קורבן פסח כשרוב הקהל‬
‫טמאים‪ ,‬והשעירים הנשרפים באים על ידי כלל הציבור‪ ,‬כל שבט ושבט‪.‬‬
‫ובלשונו‪ּ" :‬ו ַב ֲעבֹו ָדה ָז ָרה ַּפר ְוָׂש ִעיר ְל ָכל ֵׁש ֶבט‪ֶׁ ,‬ש ַאף ֵאּלּו ֶׁשֹּלא ָח ְטאּו ְמ ִבי ִאין‬
‫ַעל ְי ֵדי ַהחֹו ְט ִאים" (שגגות יב‪,‬א‪ .)4‬מכאן שהפרה האדומה היא בגדר קורבן‬
‫ציבור‪ 47,‬ומכפרת‪ 48‬ומאפשרת לציבור להמשיך לתפקד בטהרה‪ .‬הכניסה אל‬

      ‫המקדש על ידי טמא מת צריכה להיקבע בתודעת העם כחטא גדול‪49.‬‬

                                   ‫ההתעסקות בחטאת פרה אדומה‬

‫המשפט החותם את הפסקה בפרקנו במורה הנבוכים‪" :‬לכן נעשה עוסק בפרה‬
‫ובשעירים הנשרפים מטמא בגדים כמו שעיר המשתלח‪ ,‬שמאמינים שמרוב‬
‫החטאים שנשא נטמא הנוגע בו"‪ .‬מטרתם של הדברים לחזק עוד יותר את‬
‫העובדה שהטומאה היא רק בזיקה למקדש‪ ,‬ובאה להסביר את הפרדוקס‬
‫המפורסם‪ ,‬שהטמא נטהר בפרה האדומה והטהור נטמא בה‪ .‬הרמב"ם מדגיש‬
‫שפרדוקס זה אינו ייחודי לפרה האדומה‪ ,‬והוא מביא שתי דוגמאות שבהן‬

                            ‫מיטמא בעל תפקיד בטהרה הקשורה לקורבן‪.‬‬
   97   98   99   100   101   102   103   104   105   106   107