Page 102 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 102
70׀ טהרה תודעה וחברה :תפיסת הטומאה והטהרה במשנת הרמב"ם
המקדש ,לאחר שתוארה טומאת הזבה וקורבנה ,והדגש הוא על סוף הפסוק:
"ְּב ַטְּמ ָאם ֶאת ִמְׁשָּכ ִני ֲאֶׁשר ְּבתֹו ָכם" .הדוגמה השנייה היא מן הציץ של הכוהן
הגדול במקדש ,הנושא את עוון הקורבנות המובאים עקב טומאה .כלומר יש
צורך בחיטוי כללי תדיר .ושוב ,חטא הטומאה חל רק במקדש.
מילגרום 46מציג את הרגישות הזו כעולה מלשון המקרא במקומות רבים
(השווה לשון הרמב"ם" :עניין זה חזר ונאמר פעמים רבות") כרגישות של
המקדש עצמו ,שכל חטא היה פוגע במקדש עצמו .ובלשונו" :ייתכן שהחטא
אינו פוגע תמיד בדמותו של החוטא ,אבל הוא מוכרח לפגוע בדמותו של
המקדש .בעיני הכוהנים היה המקדש מעין ברומטר המודד את המצב המוסרי
של בני ישראל" .כל חטא "נרשם" ל"חובת" המקדש ,וסופו לגרום להסתלקות
השכינה ולחורבן .כלומר מדובר בעונש חברתי ,ולכן יש צורך בטיהור תמידי.
בשונה משאר פולחני עבודה זרה ,הוא מדגיש שהטומאה בה היא דמונית
ועל-אנושית .בישראל נתרוקנה הטומאה מכל שמץ של כוח כישוף עצמאי.
היא נוצרת רק על ידי האדם .לכן עליו לזקק את נפשו על ידי תשובה.
מצוידים בהלכות הללו ,נחזור לטעמי הפרה האדומה במורה הנבוכים פרק
מז .דברי הרמב"ם ,שהפרה האדומה "נשאה חטא זה" ,משמעם שהם "כמו
הציץ המרצה על הטומאה וכמו השעירים הנשרפים" .הרמב"ם אינו משווה
אותה לקורבן יחיד או חטאת או אשם ,שגם עליו אפשר לכאורה לומר שהוא
נושא את חטא היחיד ,אלא משווה אותה לשתי דוגמאות הלקוחות מכפרה
הבאה מתוך אחריות ציבורית .הציץ נושא בתדיר את עוון טומאת הציבור
באופן כללי ,אף במקום שהם מצווים להביא קורבן פסח כשרוב הקהל
טמאים ,והשעירים הנשרפים באים על ידי כלל הציבור ,כל שבט ושבט.
ובלשונוּ" :ו ַב ֲעבֹו ָדה ָז ָרה ַּפר ְוָׂש ִעיר ְל ָכל ֵׁש ֶבטֶׁ ,ש ַאף ֵאּלּו ֶׁשֹּלא ָח ְטאּו ְמ ִבי ִאין
ַעל ְי ֵדי ַהחֹו ְט ִאים" (שגגות יב,א .)4מכאן שהפרה האדומה היא בגדר קורבן
ציבור 47,ומכפרת 48ומאפשרת לציבור להמשיך לתפקד בטהרה .הכניסה אל
המקדש על ידי טמא מת צריכה להיקבע בתודעת העם כחטא גדול49.
ההתעסקות בחטאת פרה אדומה
המשפט החותם את הפסקה בפרקנו במורה הנבוכים" :לכן נעשה עוסק בפרה
ובשעירים הנשרפים מטמא בגדים כמו שעיר המשתלח ,שמאמינים שמרוב
החטאים שנשא נטמא הנוגע בו" .מטרתם של הדברים לחזק עוד יותר את
העובדה שהטומאה היא רק בזיקה למקדש ,ובאה להסביר את הפרדוקס
המפורסם ,שהטמא נטהר בפרה האדומה והטהור נטמא בה .הרמב"ם מדגיש
שפרדוקס זה אינו ייחודי לפרה האדומה ,והוא מביא שתי דוגמאות שבהן
מיטמא בעל תפקיד בטהרה הקשורה לקורבן.
