Page 109 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 109

‫ קרפפ ‪ :‬הרהט רפסבש תלכוהב תקפתמשה תיתרכהה הסיפתה ׀ ‪77‬‬

‫להעביר טומאה‪ ,‬אלא תפקידו‪ ,‬המטרה בעשייתו‪ .‬וכך למשל‪ ,‬חלון שסתמו‬
‫אותו‪ ,‬אם סתם אותו ב" ָּד ָבר ֶׁש ֵאין ַּד ְעּתֹו ְל ַפּנֹותֹו" (טומאת מת טו‪,‬א)‪ ,‬כלומר התכוון‬
‫שתהיה הסתימה קבועה‪ ,‬הסתימה חוצצת בפני הטומאה‪ .‬ולא עוד‪ ,‬אלא שיש‬
‫שמחשבתו של האדם‪ ,‬בלא שעשה מעשה‪ ,‬קובעת אם טומאה יכולה לעבור‬
‫דרך הפתח‪ .‬ואם נעשה הפתח שלא בידי אדם‪ ,‬אבל האדם חשב עליו בדיעבד‬
‫שישמש אותו למאור‪ ,‬די שיהיה גודלו כפונדיון‪ ,‬מפני "ֶׁש ַהַּמ ֲחָׁש ָבה ָּכאן‬
‫ַּכַּמ ֲעֶׂשה" (טומאת מת יד‪,‬ב)‪ .‬אכן‪ ,‬הטומאה אינה יסוד בטבע‪ ,‬ורק מחשבת האדם‬

            ‫מקיימת ותוחמת אותה מתוך התייחסות האדם אל המציאות‪78.‬‬

                                              ‫ב‪ .‬טומאה בציבור‬

‫בדוגמאות הבאות‪ ,‬נראה שדיני הטומאה והטהרה מן התורה ובמקדש‬
‫תופסים מקום בשיקולים ציבוריים‪ ,‬ומשום זה הטומאה אינה פיזית‪ ,‬אלא‬
‫לובשת אופי המשמר רעיון ומטרה חברתית‪ 79.‬כך הוא הכלל האומר שטומאת‬
‫מת היא "טומאה דחויה בציבור"‪ .‬כלומר‪ ,‬לצורך קיומם של מעשים הנעשים‬
‫לצורכי ציבור במקדש‪ ,‬נדחית אפילו הטומאה הנפוצה ביותר‪ ,‬שקשה ביותר‬
‫להיטהר ממנה‪ ,‬טומאת המת‪ .‬ברגיל‪ ,‬מי שטמא אינו יכול להיכנס למקדש‪.‬‬
‫ואם נכנס‪ :‬במזיד – הוא חייב עונש כרת; ובשוגג – חייב קורבן‪ .‬אך לצורכי‬
‫ציבור מסוימים‪ ,‬מותר להיכנס למקדש בטומאה‪ ,‬ויש כאן דוגמה ל"כניעתה"‬
‫של הטומאה מפני צורך חברתי‪ .‬הרעיון שהציבור אינו יכול להיות טמא‬
‫מקפל רגישות אנטי כיתתית העומדת ביסוד הלכת חכמים זו‪ 80.‬אבל יש‬
‫להדגיש שאין מדובר בביטולה של הטומאה‪" ,‬טומאה לא הותרה בציבור"‬
‫בלשון ההלכה‪ ,‬אלא בדחייה זמנית שלה‪ .‬כך הוא הדבר בבניין המקדש או‬

                                  ‫שיפוצו‪ .‬וזה לשון הרמב"ם בעניין זה‪:‬‬

       ‫ְּב ׁ ָש ָעה ׁ ֶש ִּנ ְכ ָנ ִסין ַה ַּב ָּנ ִיין [=הבנאים] ִל ְבנ ֹות ּו ְל ַת ֵּקן ַּב ֵהי ָכל א ֹו ְלה ֹו ִציא ִמ ׁ ּ ָשם‬
       ‫ֶאת ַה ּ ֻט ְמ ָאה‪ִ ,‬מ ְצ ָוה ׁ ֶש ִ ּי ְהי ּו ַה ִּנ ְכ ָנ ִסין ּכֹ ֲה ִנים ְּת ִמי ִמים [=בלא מום]‪ .‬לֹא ָמ ְצא ּו‬
       ‫ְּת ִמי ִמים ‑ ִי ָּכ ְנס ּו ַּב ֲע ֵלי מ ּו ִמין‪ִ .‬אם ֵאין ׁ ָשם ּכֹ ֲה ִנים ‑ ִי ָּכ ְנס ּו ְל ִו ִ ּיים‪ .‬לֹא‬
       ‫ָמ ְצא ּו ְל ִו ִ ּיים ‑ ִי ָּכ ְנס ּו ִי ְ ׂש ָר ֵאל‪ִ .‬מ ְצ ָוה ִּב ְטה ֹו ִרים‪ .‬לֹא ָמ ְצא ּו ְטה ֹו ִרים ‑ ִי ָּכ ְנס ּו‬
       ‫ְט ֵמ ִאים‪ָ .‬ט ֵמא ּו ַב ַעל מ ּום ‑ ִי ָּכ ֵנס ָט ֵמא ְו ַאל ִי ָּכ ֵנס ַּב ַעל מ ּום‪ֶ ׁ ,‬ש ַה ּ ֻט ְמ ָאה‬

                                                     ‫ְ ּדח ּו ָיה ַּב ִ ּצ ּב ּור‪( .‬בית הבחירה ז‪,‬כג‪)2‬‬

‫המקדש קיים לצורכי ציבור‪ ,‬ואינו מקום פרטי‪ .‬גם בירושלים‪ ,‬דינים החלים‬
‫על רכוש פרטי אינם חלים בה‪ ,‬מפני שהיא רכושם של כלל ישראל‪ְ " ,‬ל ִפי ֶׁשֹּלא‬
‫ִנ ְת ַחְּל ָקה ַלׁ ְּש ָב ִטים"‪ 81.‬לכן למשל‪ ,‬צרעת הבתים אינה חלה בירושלים‪ .‬הצורך‬
   104   105   106   107   108   109   110   111   112   113   114