Page 111 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 111

‫ קרפפ ‪ :‬הרהט רפסבש תלכוהב תקפתמשה תיתרכהה הסיפתה ׀ ‪79‬‬

                                 ‫ג‪ .‬ספק טומאה ברשות הרבים‬

‫כלל הוא שאם הטומאה מסופקת‪ ,‬כשלא ברור אם נגע האדם בדבר טמא‬
‫אם לא נגע‪ ,‬אזי‪ :‬אם הדבר הטמא נמצא ברשות הרבים – האדם טהור; ואם‬
‫הדבר הטמא נמצא ברשות היחיד – האדם טמא (שאר אבות הטמאות טו‪,‬ח והלאה)‪.‬‬
‫הרמב"ם מדגיש שהלכה זו נגזרת מדין "טומאה דחויה בציבור"‪ .‬וזה לשונו‪:‬‬

       ‫ִמ ְּפ ֵני ָמה ִט ֲהר ּו ֲח ָכ ִמים ְס ֵפק ְר ׁש ּות ָה ַר ִּבים? ׁ ֶש ֲה ֵרי ַה ִ ּצ ּב ּור ע ֹו ִ ׂשין ַה ֶּפ ַסח‬
       ‫ְּב ֻט ְמ ָאה ִּב ְז ַמן ׁ ֶש ַה ְּט ֵמ ִאים ְמ ֻר ִּבין‪ִ :‬אם ֻט ְמ ָאה ַו ָ ּד ִאית ִנ ְד ֵחית ִמ ְּפ ֵני ֶהם ‑ ַקל‬

                  ‫ָו ֹח ֶמר ִל ְס ֵפק ֻט ְמ ָאה; ׁ ֶש ִא ּס ּור ָּכל ַה ְּס ֵפק ֹות ִמ ִ ּד ְב ֵרי ֶהם‪( .‬שם‪ ,‬טז‪,‬א)‬

‫גם כאן הטומאה תלויה במערכים חברתיים‪-‬משפטיים‪ .‬הטהרה המוחלטת‬
‫כמעמד הניתן לחפץ הנמצא ברשות הרבים‪ ,‬מעידה שהגדרת הטומאה אינה‬
‫פיזיקלית‪-‬ממשית‪ .‬אם יש ספק אם נטמא האדם מחפץ הנמצא ברשות היחיד‪,‬‬
‫האדם הוא בגדר טמא‪ ,‬מפני שאפשר לשאול אותו מה קרה למעשה‪ ,‬ומוטלת‬
‫עליו אחריות‪ .‬אבל אם הוא חסר דעת (שוטה) או קטן או חרש‪( ,‬שנחשב בימיהם‬
‫חסר דעת בגלל התקשורת הלקויה בינו לבין הבריות) – הרי הוא בגדר טהור‪.‬‬
‫קיומו של יסוד ה"דעת" באדם כקובע את קיום הטומאה או אי‪-‬קיומה הוא‬
‫בגדר ראיה גדולה לנומינליזם שראו חכמים בתקנתם‪ ,‬שהרי אם היה מדובר‬
‫במהות מסוכנת של הטומאה‪ ,‬מדוע שהיא תשתנה בהתאם לדעת הנושא‬
‫אותה אם יש בו דעת להישאל אם לאו‪ .‬אין הטומאה אלא אמצעי לשימת‬
‫הלב העדינה הנדרשת כדי לשמור על מצב הטהרה‪ .‬נראים הדברים שהטעם‬
‫להקלה במרחב הציבורי‪ ,‬לעומת ההחמרה במרחב הפרטי‪ ,‬יסודו כפול‪ ,‬הן‬
‫מפני שבמרחב הציבורי אי‪-‬אפשר להטיל על הפרט אחריות לטהרה‪ ,‬ולכן‬
‫הקלו חכמים בספק בו‪ .‬כלומר האחריות המוטלת על האדם להיזהר מפני‬
‫הטומאה היא היא המחילה את טומאתו; הן מפני שהיא מאפשרת לאלו‬
‫המקפידים בטהרה לנוע ברשות הרבים ולהשתלב בה עם העוברים והשבים‪,‬‬

                             ‫ולא להסתגר באופן קיצוני במרחב כיתתי‪84.‬‬

                                        ‫ד‪ .‬נזיר וטומאת התהום‬

‫הנזיר הוא מי שנדר נזירות‪ ,‬ואסור לו לשתות יין ולא לגלח את שערו ולא‬
‫להיטמא למת‪ ,‬בדרך כלל למשך זמן מוגדר מראש‪ ,‬שבסיומו הוא חייב‬
‫להביא קורבנות‪ ,‬המכונים "קורבנות טהרה"‪ .‬אם נטמא הנזיר למת‪ ,‬עליו‬
‫להיטהר ולהביא קורבנות מסוימים‪ ,‬המכונים "קורבנות טומאה" ולהתחיל‬
‫למנות את ימי נזירותו מחדש‪ .‬ואם כבר סיים הנזיר את נזירותו‪ ,‬ולבסוף נודע‬
   106   107   108   109   110   111   112   113   114   115   116