Page 115 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 115

‫ קרפפ ‪ :‬הרהט רפסבש תלכוהב תקפתמשה תיתרכהה הסיפתה ׀ ‪83‬‬

‫לדעתי‪ ,‬הדברים אינם באים להחריג את הכוונה אלא למקד אותה‪ .‬מילגרום‪92‬‬
‫טוען שבהשוואה לטומאות אחרות‪ ,‬התורה ממעטת מחומרת טומאת המת‪.‬‬
‫והוא מטעים את הכרעתו בעובדה שלמשל טמא מת‪ ,‬שלא כמו המצורע‪,‬‬
‫אינו צריך לטבול ביום הראשון לטהרתו‪ ,‬ואינו צריך לצאת מן המחנה‪ ,‬ואינו‬
‫צריך להביא קורבן‪ .‬והוא מסכם את הדברים באומרו‪" :‬לאמיתו של דבר‬
‫התורה הורידה את טומאת המת מן החמורה שבטומאות לקלה שבהן‪ .‬לפיכך‬
‫עומדות כל הטומאות החמורות‪ ,‬הדורשות לא פחות משמונה ימי טהרה‬
‫ומחייבות חטאת‪ ,‬בדרגה גבוהה יותר מטומאת מת‪ ,‬הדורשות שבעה ימי‬

                                           ‫טהרה ואין בה חיוב חטאת"‪.‬‬
‫לכאורה‪ ,‬כל ההלכות שראינו לעיל מעידות את ההפך‪ ,‬שטומאת המת היא‬
‫למעשה החמורה שבהן‪ ,‬שהיא דרגת "טהור לחטאת"‪ .‬אמנם חלק גדול מן‬
‫ההקפדות והחומרות יסודן בתקנת חכמים‪ ,‬מפני שיש בהן צד קל יותר‪ ,‬כמו‬
‫שמעיד הרמב"ם‪ְ" :‬ו ַהְר ָחקֹות ְּגדֹולֹות ִהְר ִחיקּו ִמֻּט ְמ ַאת ַהֵּמת ְּב ָכל ַמ ֲעֶׂשי ָה;‬
‫ִמְּפ ֵני ֶׁש ִהיא ְּכֵׁש ָרה ִּב ְטבּו ֵלי יֹום‪ָ ,‬חׁשּו ֶׁשָּמא ָיבֹואּו ְל ַז ְל ֵזל ָּבּה" (פרה אדומה ב‪,‬א)‪.‬‬
‫לדעתי‪ ,‬עיון נוסף בהלכה הפוטרת את הצורך בכוונת המיטהר מעלה הבחנה‬
‫חשובה‪ :‬כל החומרות מכוונות למטהר ולא למיטהר‪ .‬לתחום הציבורי ולא‬
‫לפרטי‪ .‬טמא מת אינו זקוק לכוונה אלא למעשה‪ ,‬ורק המעשים הנעשים על‬

                           ‫ידי בעלי תפקידים במקדש מחויבים בכוונה‪93.‬‬
‫ניתן לסכם מן ההלכות שהובאו לעניין פרה אדומה‪ ,‬הן מן התורה הן מתקנת‬
‫חכמים‪ ,‬שכולן מעידות שהצד המחשבתי הוא המאפיין המובהק בכל‬

                                           ‫המעשים הכרוכים בטהרה זו‪.‬‬

                                                ‫ו‪ .‬הסחת הדעת‬

‫התביעה מן האדם בזיקה לטהרה במי פרה אדומה‪ ,‬אינה מסתיימת רק‬
‫בדרישה שתהיה מחשבה וכוונה‪ ,‬אלא היא דורשת בלעדיות במיקוד כל‬
‫המחשבה‪ .‬די בהסחת דעת קטנה כדי לפסול את הטהרה‪ .‬בפרה אדומה‪,‬‬
‫הדבר נלמד מן האמור במקרא‪ְ "" :‬ל ִמְׁש ֶמ ֶרת ְל ֵמי ִנ ָּדה" (במדבר יט‪,‬ט) – ִּב ְז ַמן‬
‫ֶׁש ֵהם ְׁשמּו ִרין ֵהן ֵמי ִנ ָּדה‪ְ ,‬ו ִאם ָלאו – ְּפסּו ִלין " (פרה אדומה י‪,‬ד)‪ .‬לכן‪ ,‬נאמר בהלכה‬
‫שלאחריה‪ֵ " :‬מי ַחָּטאת ֶׁשׁ ְּש ָק ָלן ַּבִּמְׁש ָקל‪ִ :‬אם ִה ִּסי ַח ַּד ְעּתֹו – ְּפסּו ִלין; ְו ִאם ֹלא‬
‫ִה ִּסי ַח ַּד ְעּתֹו – ְּכֵׁשִרין"‪ .‬אבל הדבר אינו ייחודי להכנת מי פרה אדומה אלא‬

           ‫לכל הטהרות‪ :‬הסחת הדעת מטמאת בהן‪ ,‬כפי שפוסק הרמב"ם‪:‬‬

       ‫ִמי ׁ ֶש ָה ָיה ָטה ֹור ַל ְּתר ּו ָמה‪ְ ,‬ו ִה ִּסי ַע ֶאת ִל ּב ֹו ִמ ֶּל ֱאכֹל [=החליט שלא לאכול עוד‬
       ‫תרומה] ‑ ִנ ְט ָמא ְ ּב ֶה ַּסח ַה ַ ּד ַעת‪ְ ,‬ו ָאס ּור ֶל ֱאכֹל ְּתר ּו ָמה ַעד ׁ ֶש ִ ּי ְט ּ ֹבל ַּפ ַעם‬
   110   111   112   113   114   115   116   117   118   119   120