Page 116 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 116
84׀ טהרה תודעה וחברה :תפיסת הטומאה והטהרה במשנת הרמב"ם
ׁ ְש ִנ ָּיהְ ,ו ֵאינ ֹו ָצ ִרי ְך ַה ֲע ֵרב ׁ ֶש ֶמ ׁשָ .הי ּו ָי ָדיו ְטה ֹור ֹות ַל ְּתר ּו ָמהְ ,ו ִה ִּסי ַע ֶאת ִל ּב ֹו
ִמ ֶּל ֱאכֹל ‑ ַאף ַעל ִּפי ׁ ֶש ֹּיא ַמר 'י ֹו ֵד ַע ֲא ִני ׁ ֶש ּלֹא ִנ ְט ְמא ּו ָי ַדי'ֲ ,ה ֵרי ָי ָדיו ְט ֵמא ֹות
ְ ּב ֶה ַּסח ַה ַ ּד ַעתֶ ׁ ,ש ַה ָּי ַד ִים ַע ְס ָק ִנ ּי ֹות.
ִאם ַל ְּתר ּו ָמה ֵּכן ‑ ַקל ָו ֹח ֶמר ַל ּ ֹק ֶד ׁשֶ ׁ ,ש ָּכל ַה ַּמ ִּסי ַח ַ ּד ְע ּת ֹו ָצ ִרי ְך ְט ִבי ָלה.
ְו ִאם לֹא ׁ ָש ַמר ַע ְצמ ֹו ִמ ּ ֻט ְמ ַאת ֵמתְ ,ולֹא ָי ַדע ְּב ַו ַ ּדאי ׁ ֶש ּלֹא ִנ ְט ָמא ‑ ֲה ֵרי ֶזה
ָצ ִרי ְך ַה ָּז ָיה [=הזאה] ׁ ְש ִלי ׁ ִשי ּו ׁ ְש ִבי ִעי ִמ ְּפ ֵני ֶה ַּסח ַה ַ ּד ַעתְ .ו ִאם ָי ַדע ׁ ֶש ּלֹא
ִנ ְט ָמא ְּב ֵמתְ ,ו ִה ִּסי ַח ַ ּד ְע ּת ֹו ִמ ׁ ּ ְש ָאר ַה ּ ֻט ְמא ֹות ‑ ֲה ִרי ֶזה ָצ ִרי ְך ְט ִבי ָלה ְו ַה ֲע ֵרב
ׁ ֶש ֶמ ׁש ַאף ַל ְּתר ּו ָמהְ .ו ָד ָבר ָּבר ּור ה ּוא ׁ ֶש ָּכל ַה ְּט ִביל ֹות ָה ֵא ּל ּו ִמ ִ ּד ְב ֵרי ֶהם( .שאר
אבות הטומאות יג,ג)
הסחת הדעת מעלה את החשש שמא לא ייזהר האדם כראוי מלהיטמא ,ולכן
עליו לטבול שנית בכוונה .הדבר מחדד את שברירותו של מעמד הטהרה.
הטומאה היא המצב הטבעי והטהרה היא זמנית ,תובענית ושברירית.
אי-אפשר לעמוד בה בחיי היום יום .הטהרה נועדה להפקיע את האדם
מחיי היום יום אל הקודש .מצב הטהרה ,הדורש ריכוז כה רב ,מדגיש את
חשיבותה הרבה של המּודעות .הטבילה אמורה ל"אפס" את המודעות ,ולא
רק שהיא דורשת כוונה מוחלטת ,אלא שהיא מכוננת את הכוונה להמשך
היום .הדברים אמורים גם בעבודת הכוהנים בבית המקדש ,הצריכה קידוש
(=רחיצת) ידיים ורגליים ,אבל אם יצא הכוהן מן המקדש וחזר לעבוד,
ובינתיים לא הסיח דעתו מן העבודה ,עבודתו כשרה .זאת אף על פי שהכלל
בעבודת המקדש :כל כוהן שנכנס למקדש ,אף אם הוא טהור ,חייב לטבול
לפני שהוא מתחיל לעבוד (ביאת המקדש ה,ד) .ואין הדברים אמורים רק בכוהן
ורק בעבודת המקדש .הטבילה אמורה לסלק מן האדם מחשבות טורדניות,
כדי שישים לב לטהרתו .לכן ,מי שהוא אונן ,מי שנודע לו שמת אחד מקרובי
משפחתו שהוא חייב להתאבל עליהם ,ועדיין לא נקבר המת – חייב לטבול
לפני שהוא אוכל מקורבן הפסח ,אף על פי שהוא טהור .והטעם לטבילה זו:
"ְּכ ֵדי ֶׁש ִּי ְפרֹ�ׁש ֵמ ֲא ִנינּותֹו ְוֹלא ַי ִּסי ַח ַּד ְעּתֹו" (קרבן פסח ו,ט) .נמצא שמדובר בטבילה
שכולה באה רק כדי להפריש את האדם מטרדת הצער.
הסחת הדעת חלה גם בנגזרות מן הטבילה והקודש :נטילת הידיים לפני
אכילת לחם ,שהיא מתקנת חכמים ,נגזרת מטהרת הידיים של הכוהנים לפני
אכילת תרומה 94.וגם בנטילת ידיים ,מדגיש הרמב"ם את עניין הסחת הדעת:
"נֹו ֵטל ָא ָדם ָי ָדיו ַׁש ֲחִרית ּו ַמ ְת ֶנה ֲע ֵלי ֶהן ְל ָכל ַהּיֹוםְ ,ו ֵאינֹו ָצִריְך ִלּטֹל ָי ָדיו ְל ָכל
ֲא ִכי ָלה ַו ֲא ִכי ָלה; ְוהּוא ֶׁשֹּלא ִה ִּסי ַח ַּד ְעּתֹו ֵמ ֶהןֲ .א ָבל ִאם ִה ִּסי ַח ַּד ְעּתֹו ֵמ ֶהן – ָצִריְך
ִלּטֹל ָי ָדיו ְּב ָכל ֵעת ֶׁשָּצִריְך ְנ ִטי ָלה"95.
