Page 121 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 121

‫ קרפפ ‪ :‬הרהט רפסבש תלכוהב תקפתמשה תיתרכהה הסיפתה ׀ ‪89‬‬

‫ונטמאה ביד הגזלן‪ ,‬שמעתה התרומה אסורה לשימוש כלשהו – הגזלן פטור‬
‫מעונש על שגזל‪ ,‬אם החזיר את הגזלה כמו שהיא‪ ,‬אף על פי שטימא אותה‪.‬‬
‫רק אם אי‪-‬אפשר להחזיר את גוף החפץ‪ ,‬כגון משום שנעשה שינוי בגוף‬
‫החפץ או אבד – על הגזלן להחזיר את שוויו המלא של מה שגזל‪ .‬המינוח‬
‫המשפטי המשמש כאן הוא "נזק שאינו ניכר"‪ .‬מבלי להיכנס לסבך הדיונים‬
‫ההלכתיים‪ ,‬ומתוך הבנה שמן התורה כל היזק אסור‪ ,‬וכאן דנים בדבר רק‬
‫בצד המשפטי‪ ,‬נביא רק את דבריו של הרב רבינוביץ על אתר‪" :‬אם לא אירע‬
‫שינוי בעצם התכונות הגשמיות של החפץ עצמו [‪ ]...‬אומר לו הרי שלך‬
‫לפניך [‪ ]...‬מה שאין כן תרומה ונטמאת שאין הבדל גשמי כלל בין פירות‬
‫תרומה טהורה לתרומה טמאה‪ ,‬אשר על כן אין הכול יודעים שנטמאה‪ ,‬וזהו‬
‫היזק שאינו ניכר‪ ,‬ולפיכך אומר לו הרי שלך לפניך"‪ .‬משמעות הדברים היא‬
‫שהחלת הגדרות נומינליסטיות על חפץ אינה מטילה אחריות על המזיק את‬
‫אותו חפץ‪ ,‬אם הפגיעה אינה ממשית אלא רק נומינליסטית‪ ,‬מפני שהיא אינה‬

                                                           ‫בגוף החפץ‪.‬‬
‫הדברים באים לידי מובהקות בדיני תשלום על נזק‪ .‬ניסוחו של הרמב"ם‬

                         ‫בעניין זה חשוב מאוד‪ ,‬ולכן נביא אותו במלואו‪:‬‬

       ‫ַה ַּמ ִ ּזיק ָממ ֹון ֲח ֵבר ֹו ֶה ֵּזק ׁ ֶש ֵאינ ֹו ִנ ָּכר ‑ ה ֹו ִאיל ְולֹא ִנ ׁ ְש ַּת ָּנה ַה ָ ּד ָבר ְולֹא‬
       ‫ִנ ְפ ְס ָדה צ ּו ָרת ֹו‪ֲ ,‬ה ֵרי ֶזה ָּפט ּור ִמן ַה ַּת ׁ ְשל ּו ִמין‪ּ ִ ,‬דין ּת ֹו ָרה‪ֲ .‬א ָבל ִמ ִ ּד ְב ֵרי‬
       ‫ס ֹו ְפ ִרים [=מתקנת חכמים] ָא ְמר ּו‪ :‬ה ֹו ִאיל ְו ִה ְפ ִחית ְ ּד ֵמי ֶהן [=ערכם] ‑ ֲה ֵרי ֶזה‬

                                               ‫ַח ָּיב‪ּ ,‬ו ְמ ׁ ַש ֵּלם ַמה ׁ ּ ֶש ִה ְפ ִחית ִמ ְ ּד ֵמי ֶהן‪.‬‬
       ‫ֵּכי ַצד? ֲה ֵרי ׁ ֶש ִּט ֵּמא ֹא ָכ ִלין ְטה ֹו ִרין ׁ ֶש ַּל ֲח ֵבר ֹו‪ ,‬א ֹו ׁ ֶש ִ ּד ַּמע ֵּפר ֹו ָתיו‪ ,‬א ֹו ֵע ֵרב ל ֹו‬
       ‫ִט ַּפת ֵיין ֶנ ֶס ְך ְּבת ֹו ְך ֵיינ ֹו‪ֶ ׁ ,‬ש ֲה ֵרי ָא ַסר ָע ָליו ַה ּכֹל‪ְ ,‬ו ֵכן ָּכל ַּכ ּי ֹו ֵצא ָּב ֶזה ‑ ׁ ָש ִמין‬
       ‫ַמה ׁ ּ ֶש ִה ְפ ִסיד [=מעריכים את הנזק]‪ּ ,‬ו ְמ ׁ ַש ֵּלם ֶנ ֶזק ׁ ָש ֵלם ִמן ַה ָּי ֶפה ׁ ֶש ִּב ְנ ָכ ָסיו‬

                            ‫[=הקרקע הטובה ביותר שיש למזיק]‪ְּ ,‬כ ֶד ֶר ְך ָּכל ַה ַּמ ִ ּזי ִקין‪.‬‬
       ‫ְו ָד ָבר ֶזה ְק ָנס ה ּוא ׁ ֶש ָּק ְנס ּו א ֹות ֹו ֲח ָכ ִמים‪ְּ ,‬כ ֵדי ׁ ֶש ּלֹא ִי ְה ֶיה ָּכל ֶא ָחד ְו ֶא ָחד‬
       ‫ִמן ַה ַּמ ׁ ְש ִחי ִתין ה ֹו ֵל ְך ּו ְמ ַט ֵּמא ַט ֲהר ֹו ָתיו ׁ ֶש ַּל ֲח ֵבר ֹו‪ְ ,‬וא ֹו ֵמר‪ָּ :‬פט ּור ָא ִני‪.‬‬
       ‫ְל ִפי ָכ ְך‪ִ ,‬אם ֵמת ֶזה ׁ ֶש ִה ִ ּזיק ֶה ֵּזק ׁ ֶש ֵאינ ֹו ִנ ָּכר ‑ ֵאין ּג ֹו ִבין ַה ֶּנ ֶזק ִמ ְּנ ָכ ָסיו;‬
       ‫ׁ ֶש ּלֹא ָק ְנס ּו ֲח ָכ ִמים ֶא ָּלא ֶזה ׁ ֶש ָע ַבר ְו ִה ִ ּזיק‪ֲ ,‬א ָבל ַה ּי ֹו ֵר ׁש‪ֶ ׁ ,‬ש ּלֹא ָע ָ ׂשה ְּכל ּום‬

                                                                    ‫‑ לֹא ָק ְנס ּו א ֹות ֹו‪.‬‬
       ‫ְו ֵכן ַה ַּמ ִ ּזיק ֶה ֵּזק ׁ ֶש ֵאינ ֹו ִנ ָּכר ִּב ׁ ְש ָג ָגה א ֹו ְּב ֹא ֶנס ‑ ָּפט ּור‪ֶ ׁ ,‬ש ּלֹא ָק ְנס ּו ֶא ָּלא‬
       ‫ַה ִּמ ְת ַּכ ֵּון ְל ַה ִ ּזיק ִמ ַ ּד ְע ּת ֹו‪ַ .‬ה ּכֹ ֲה ִנים ׁ ֶש ִּפ ְּגל ּו ֶאת ַה ֶּז ַבח [=פסלו במחשבתם את‬
       ‫הקורבן]‪ְּ :‬ב ֵמ ִזיד ‑ ַח ָּי ִבין ְל ׁ ַש ֵּלם; ְּב ׁש ֹו ֵגג ‑ ְּפט ּו ִרין‪ְ .‬ו ֵכן ָהע ֹו ֶ ׂשה ְמ ָלא ָכה‬
       ‫ְּב ָפ ַרת ַח ָּטאת [=פרה אדומה] ּו ְב ֵמי ַח ָּטאת [=מים שעירבו בהם אפר פרה‬

                                    ‫אדומה]‪ְּ :‬ב ֵמ ִזיד ‑ ַח ָּיב ְל ׁ ַש ֵּלם; ְּב ׁש ֹו ֵגג ‑ ָּפט ּור‪.‬‬
   116   117   118   119   120   121   122   123   124   125   126