Page 124 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 124
92׀ טהרה תודעה וחברה :תפיסת הטומאה והטהרה במשנת הרמב"ם
באחריות הגזלן ,אף על פי שמבחינת שוויו עליו להחזיר את הגזלה .ההבדל
בין גנב ,העושה מעשהו בהיחבא ,לעומת גזלן ,שמעשהו בגלוי ובכוח,
מצביע אף הוא על תפיסה לא-ריאליסטית של תהליך גרימת הטומאה:
ֵאין ָא ָדם ְמ ַט ֵּמא ְּב ִמ ְד ָרס ִמ ׁ ְש ָּכב א ֹו ֶמ ְר ָּכב ׁ ֶש ֵאינ ֹו ׁ ֶש ּל ֹוֶ ׁ ,ש ֶּנ ֱא ַמרְ " :ו ַה ּנ ֹו ֵג ַע
ְּב ִמ ׁ ְש ָּכב ֹו" (ויקרא טו,ה; ושםְ" :ו ִאיׁש ֲאֶׁשר ִיַּגע ְּב ִמְׁשָּכבֹו")ָּ .ג ַזל ִמ ׁ ְש ָּכבְ ,ו ָד ַרס ָע ָליו
ְּבלֹא ְנ ִגי ָעה ‑ ֲה ֵרי ֶזה ָטה ֹור; ְו ִאם ִנ ְת ָי ֲא ׁש ּו ַה ְּב ָע ִלים ‑ ָט ֵמא.
ָּג ַנב ִמ ׁ ְש ָּכבְ ,ו ָי ׁ ַשב ָע ָליו ‑ ֲה ֵרי ֶזה ָט ֵמאֶ ׁ ,ש ֶח ְז ָקת ֹו ׁ ֶש ִּנ ְת ָי ֲא ׁש ּו ַה ְּב ָע ִליםֶ ׁ ,ש ֵאי ָנן
י ֹו ְד ִעין ִמי ְּג ָנב ֹו; ְו ִאם נ ֹו ַדע ׁ ֶש ֲע ַד ִין לֹא ִנ ְת ָי ֲא ׁש ּו ַה ְּב ָע ִלים ‑ ֲה ֵרי ֶזה ָטה ֹור.
ְל ִפי ָכ ְךַּ ,ג ָּנב ׁ ֶש ָּג ַנב ע ֹור ְו ָח ׁ ַשב ָע ָליו ִל ׁ ְש ִכי ָבה ‑ ַה ַּמ ֲח ׁ ָש ָבה מ ֹו ֶע ֶלת ּב ֹו,
ּו ִמ ַּט ֵּמא ְּב ִמ ְד ָרסֲ .א ָבל ַה ַּג ְז ָלן ‑ ֵאין ַמ ֲח ׁ ַש ְב ּת ֹו מ ֹו ֶע ֶלתֶ ,א ָּלא ִאם ִנ ְת ָי ֲא ׁש ּו
ַה ְּב ָע ִלים( .כלים כד,ז)116
אמנם אי-היכולת לטמא היא חריגה ,ומיוחדת רק למשכב ולמושב ולבית
הפרס ,מכל מקום היא באה ללמדנו על מגבלותיה של "הפיזיקה" של
הטומאה ,שהיא כפופה למטפיזיקה .הטומאה היא מתן משמעות מטפיזית
לטבע ,והיא המעניקה לה את גבולותיה ,את קיומה ואת כוחה.
יא .מחשבה מכינה טומאה
בהלכות הנוגעות לטומאה החלה על מזון (הלכות טומאת אוכלין) או על
מכשירים וחפצים (הלכות כלים) ממלאת מחשבת האדם 117יסוד מכריע
לתחולת הטומאה118.
בטומאת אוכלין ,הדבר נובע מן ההגדרה שהאוכל יכול להיטמא ("מקבל
טומאה") ,אם מתקיימים בו באופן כללי שני תנאים:
א .מחשבה – ייעוד האוכל לאכילת אדםְ" :ו ָכל ֶׁש ֵאינֹו ְמ ֻי ָחד ְל ַמ ֲא ַכל ָא ָדם –
ֲהֵרי ֶזה ָטהֹורְ ,ו ֵאינֹו ְמ ַקֵּבל ֻט ְמ ָאהֶ ,אָּלא ִאם ֵּכן ָחַׁשב ָע ָליו ְו ִי ֲחדֹו ְל ַמ ֲא ַכל
ָא ָדם" (א,א).
ב ֶ .ה ְכֵׁשר – הרטבת האוכל ("הוכשר") ברצון הבעלים באחד משבעה
נוזלים :מים ,טל ,שמן ,יין ,חלב ,דם או דבש.
נמצא שמחשבתו ורצונו של הבעלים ,ולא של אדם אחר 119,הם המאפשרים
להחיל עליו מושגי טומאה .עניין זה מופיע כמאה פעמים בהלכות טומאת
אוכלין .אם האוכל מיוחד ממילא למאכל אדם – אין צורך ב"מחשבה";
ואם הוא יכול לטמא טומאה חמורה יותר גם כשאינו אוכל – אין צורך
ב"הכשר" 120.לעניין הגדרת האוכל כמאכל אדם ,לפעמים דעתו האישית של
האדם אינה נחשבת ,כגון שרצה להחשיב שמן קרוש כמאכל או חשב על הדם
