Page 125 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 125

‫ קרפפ ‪ :‬הרהט רפסבש תלכוהב תקפתמשה תיתרכהה הסיפתה ׀ ‪93‬‬

‫כמשקה‪ָּ" ,‬ב ְט ָלה ַּד ְעּתֹו" (א‪,‬יט‪-‬כא)‪ .‬והדבר תלוי גם בתפיסה המקומית‪ֹ " :‬א ֶכל‬
‫ֶׁשהּוא ְמ ֻי ָחד ָל ָא ָדם ְּב ָמקֹום ֶזה‪ְ ,‬ו ֵאינֹו ְמ ֻי ָחד ָל ָא ָדם ְּב ָמקֹום ַא ֵחר‪ְּ :‬ב ָמקֹום ֶׁשהּוא‬
‫ְמ ֻי ָחד ּבֹו – ֵאינֹו ָצִריְך ַמ ֲחָׁש ָבה ְל ַי ֲחדֹו ָל ָא ָדם; ּו ְב ָמקֹום ֶׁש ֵאינֹו ְמ ֻי ָחד ּבֹו – ָצִריְך‬
‫ַמ ֲחָׁש ָבה ְל ַי ֲחדֹו ָל ָא ָדם‪ְ ,‬ו ַא ַחר ָּכְך ְי ַקֵּבל ֻט ְמ ָאה" (ג‪,‬ב)‪ .‬כאמור‪ ,‬ההכשר נעשה רק‬
‫ברצון האדם‪ ,‬בין אם היה כך מתחילה או בדיעבד (יב‪,‬ב)‪ ,‬לעניין הרצון‪ ,‬חרש‬
‫שוטה וקטן " ֵיׁש ָל ֶהם ַמ ֲעֵׂשה ִּדין ּתֹוָרה‪ְ ,‬ו ֵאין ָל ֶהם ' ַמ ֲחָׁש ָבה'‪ַ ,‬ו ֲא ִפּלּו ִמ ִּד ְבֵרי‬

     ‫סֹו ְפ ִרים" (יג‪,‬ד; יד‪,‬ב)‪ .‬ויש לציין שפרקים שלמים עוסקים ברצון זה (יא‪-‬טו)‪.‬‬
‫גם בהלכות כלים‪ ,‬הגדרתם נעשית לפי שימושם‪ ,‬ופעמים רק המעשה מעיד‬
‫על הכלי‪ ,‬ולא המחשבה‪ֶׁ" ,‬ש ִּתינֹוק ֵחֵרׁש ׁשֹו ֶטה ְו ָק ָטן – ֵיׁש ָל ֶהן ַמ ֲעֶׂשה‪ַ ,‬אף ַעל‬
‫ִּפי ֶׁש ֵאין ָל ֶהן ַמ ֲחָׁש ָבה" (כלים ב‪,‬א)‪ ,‬אבל מחשבת האדם לעשות דבר מסוים כלי‬
‫היא המעניקה לו את הגדרתו ככלי לעניין טומאה וטהרה (ה‪,‬ז; ו‪,‬י ועוד)‪ .‬היחס‬

                             ‫בין המחשבה למעשה מוגדר בהלכה הבאה‪:‬‬

       ‫ָּכל ַה ֵּכ ִלים י ֹו ְר ִדים ְל ֻט ְמ ָאה ְּב ַמ ֲח ׁ ָש ָבה‪ְ ,‬ו ֵאין ע ֹו ִלין ִמי ֵדי ֻט ְמ ָאה ֶא ָּלא ְּב ׁ ִש ּנ ּוי‬
       ‫ַמ ֲע ֶ ׂשה‪ְ .‬ו ַה ַּמ ֲע ֶ ׂשה ְמ ַב ֵּטל ִמ ַּיד ַה ַּמ ֲע ֶ ׂשה ּו ִמ ַּיד ַה ַּמ ֲח ׁ ָש ָבה‪ְ ,‬ו ַה ַּמ ֲח ׁ ָש ָבה ֵאי ָנ ּה‬

                          ‫ְמ ַב ֶּט ֶלת לֹא ִמ ַּיד ַה ַּמ ֲע ֶ ׂשה ְולֹא ִמ ַּיד ַה ַּמ ֲח ׁ ָש ָבה‪( .‬כלים ח‪,‬י)‬

‫כלומר אם הכלים ראויים לשימושם הרגיל‪ ,‬די בהחלטה כדי להכשיר אותם‬
‫לקבל טומאה‪ ,‬אבל כדי לבטל מהם את הגדרתם ככלי המקבל טומאה‪ ,‬יש צורך‬
‫לעשות מעשה בגופם‪ .‬והרמב"ם מדגים זאת על אתר באמצעות טבעת של‬
‫בהמה‪ ,‬שאם חישב עליה להשתמש בה כטבעת לאדם‪ ,‬כגון כתכשיט‪ ,‬מחשבתו‬
‫קובעת אותה ככלי הראוי לקבל טומאה‪ּ" ,‬ו ְכ ִאּלּו ַנ ֲעָׂשת ָל ָא ָדם ִמ ְּת ִחַּלת ֲעִׂש ָּי ָתּה"‪.‬‬
‫ואם התחרט וחישב לחזור ולהשתמש כטבעת לבהמה‪ ,‬אף על פי שמעולם‬
‫לא השתמש בה לאדם‪ ,‬עדיין היא ראויה לקבל טומאה‪ֶׁ" ,‬ש ֵאין ַהַּמ ֲחָׁש ָבה‬
‫ְמ ַבֶּט ֶלת ִמי ֵדי ַהַּמ ֲחָׁש ָבה ַעד ֶׁש ַּי ֲעֶׂשה ַמ ֲעֶׂשה"‪ ,‬כגון שישפשף אותה או יעצב‬
‫אותה כטבעת מיוחדת לבהמה‪ .‬ואם הייתה הטבעת מיועדת לאדם‪ ,‬וחישב עליה‬
‫לצורך הבהמה‪ ,‬עדיין היא בגדר דבר הראוי לקבל טומאה‪ ,‬מפני "ֶׁש ֵאין ַהֵּכ ִלים‬
‫עֹו ִלין ִמי ֵדי ֻט ְמ ָא ָתן ְּב ַמ ֲחָׁש ָבה"‪ .‬אבל אם עשה בה מעשה‪ ,‬ושינה את ייעודה‬
 ‫לצורך הבהמה‪ ,‬אינה מקבלת טומאה‪ ,‬מפני "ֶׁש ַהַּמ ֲעֶׂשה ְמ ַבֵּטל ִמ ַּיד ַהַּמ ֲעֶׂשה"‪.‬‬
‫לדעתי‪ ,‬הדבר מלמד במובהק על תיחומם של הנושאים‪ .‬בעולם הטומאה‬
‫והטהרה‪ ,‬שהוא מטפיזי‪ ,‬המחשבה קובעת‪ ,‬ולכן כניסה לעולם זה תלויה‬
‫במחשבה‪ ,‬אבל העולם שמחוץ לטומאה וטהרה הוא עולם פיזי‪ ,‬ובו המעשה‬
‫שולט‪ .‬לכן‪ ,‬רק מעשה מפקיע לעולם של מעשה‪ .‬זהו תורף הדברים‪121.‬‬
‫על חשיבותו של כלל זה‪ ,‬הרמב"ם כותב בפירוש המשנה (כלים כה‪,‬י)‪ ,‬לאחר‬
   120   121   122   123   124   125   126   127   128   129   130