Page 125 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 125
קרפפ :הרהט רפסבש תלכוהב תקפתמשה תיתרכהה הסיפתה ׀ 93
כמשקהָּ" ,ב ְט ָלה ַּד ְעּתֹו" (א,יט-כא) .והדבר תלוי גם בתפיסה המקומיתֹ " :א ֶכל
ֶׁשהּוא ְמ ֻי ָחד ָל ָא ָדם ְּב ָמקֹום ֶזהְ ,ו ֵאינֹו ְמ ֻי ָחד ָל ָא ָדם ְּב ָמקֹום ַא ֵחרְּ :ב ָמקֹום ֶׁשהּוא
ְמ ֻי ָחד ּבֹו – ֵאינֹו ָצִריְך ַמ ֲחָׁש ָבה ְל ַי ֲחדֹו ָל ָא ָדם; ּו ְב ָמקֹום ֶׁש ֵאינֹו ְמ ֻי ָחד ּבֹו – ָצִריְך
ַמ ֲחָׁש ָבה ְל ַי ֲחדֹו ָל ָא ָדםְ ,ו ַא ַחר ָּכְך ְי ַקֵּבל ֻט ְמ ָאה" (ג,ב) .כאמור ,ההכשר נעשה רק
ברצון האדם ,בין אם היה כך מתחילה או בדיעבד (יב,ב) ,לעניין הרצון ,חרש
שוטה וקטן " ֵיׁש ָל ֶהם ַמ ֲעֵׂשה ִּדין ּתֹוָרהְ ,ו ֵאין ָל ֶהם ' ַמ ֲחָׁש ָבה'ַ ,ו ֲא ִפּלּו ִמ ִּד ְבֵרי
סֹו ְפ ִרים" (יג,ד; יד,ב) .ויש לציין שפרקים שלמים עוסקים ברצון זה (יא-טו).
גם בהלכות כלים ,הגדרתם נעשית לפי שימושם ,ופעמים רק המעשה מעיד
על הכלי ,ולא המחשבהֶׁ" ,ש ִּתינֹוק ֵחֵרׁש ׁשֹו ֶטה ְו ָק ָטן – ֵיׁש ָל ֶהן ַמ ֲעֶׂשהַ ,אף ַעל
ִּפי ֶׁש ֵאין ָל ֶהן ַמ ֲחָׁש ָבה" (כלים ב,א) ,אבל מחשבת האדם לעשות דבר מסוים כלי
היא המעניקה לו את הגדרתו ככלי לעניין טומאה וטהרה (ה,ז; ו,י ועוד) .היחס
בין המחשבה למעשה מוגדר בהלכה הבאה:
ָּכל ַה ֵּכ ִלים י ֹו ְר ִדים ְל ֻט ְמ ָאה ְּב ַמ ֲח ׁ ָש ָבהְ ,ו ֵאין ע ֹו ִלין ִמי ֵדי ֻט ְמ ָאה ֶא ָּלא ְּב ׁ ִש ּנ ּוי
ַמ ֲע ֶ ׂשהְ .ו ַה ַּמ ֲע ֶ ׂשה ְמ ַב ֵּטל ִמ ַּיד ַה ַּמ ֲע ֶ ׂשה ּו ִמ ַּיד ַה ַּמ ֲח ׁ ָש ָבהְ ,ו ַה ַּמ ֲח ׁ ָש ָבה ֵאי ָנ ּה
ְמ ַב ֶּט ֶלת לֹא ִמ ַּיד ַה ַּמ ֲע ֶ ׂשה ְולֹא ִמ ַּיד ַה ַּמ ֲח ׁ ָש ָבה( .כלים ח,י)
כלומר אם הכלים ראויים לשימושם הרגיל ,די בהחלטה כדי להכשיר אותם
לקבל טומאה ,אבל כדי לבטל מהם את הגדרתם ככלי המקבל טומאה ,יש צורך
לעשות מעשה בגופם .והרמב"ם מדגים זאת על אתר באמצעות טבעת של
בהמה ,שאם חישב עליה להשתמש בה כטבעת לאדם ,כגון כתכשיט ,מחשבתו
קובעת אותה ככלי הראוי לקבל טומאהּ" ,ו ְכ ִאּלּו ַנ ֲעָׂשת ָל ָא ָדם ִמ ְּת ִחַּלת ֲעִׂש ָּי ָתּה".
ואם התחרט וחישב לחזור ולהשתמש כטבעת לבהמה ,אף על פי שמעולם
לא השתמש בה לאדם ,עדיין היא ראויה לקבל טומאהֶׁ" ,ש ֵאין ַהַּמ ֲחָׁש ָבה
ְמ ַבֶּט ֶלת ִמי ֵדי ַהַּמ ֲחָׁש ָבה ַעד ֶׁש ַּי ֲעֶׂשה ַמ ֲעֶׂשה" ,כגון שישפשף אותה או יעצב
אותה כטבעת מיוחדת לבהמה .ואם הייתה הטבעת מיועדת לאדם ,וחישב עליה
לצורך הבהמה ,עדיין היא בגדר דבר הראוי לקבל טומאה ,מפני "ֶׁש ֵאין ַהֵּכ ִלים
עֹו ִלין ִמי ֵדי ֻט ְמ ָא ָתן ְּב ַמ ֲחָׁש ָבה" .אבל אם עשה בה מעשה ,ושינה את ייעודה
לצורך הבהמה ,אינה מקבלת טומאה ,מפני "ֶׁש ַהַּמ ֲעֶׂשה ְמ ַבֵּטל ִמ ַּיד ַהַּמ ֲעֶׂשה".
לדעתי ,הדבר מלמד במובהק על תיחומם של הנושאים .בעולם הטומאה
והטהרה ,שהוא מטפיזי ,המחשבה קובעת ,ולכן כניסה לעולם זה תלויה
במחשבה ,אבל העולם שמחוץ לטומאה וטהרה הוא עולם פיזי ,ובו המעשה
שולט .לכן ,רק מעשה מפקיע לעולם של מעשה .זהו תורף הדברים121.
על חשיבותו של כלל זה ,הרמב"ם כותב בפירוש המשנה (כלים כה,י) ,לאחר
