Page 114 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 114

‫‪ 82‬׀ טהרה תודעה וחברה‪ :‬תפיסת הטומאה והטהרה במשנת הרמב"ם‬

‫לא בשלב מילוי המים מן המעיין‪ ,‬לא בשלב מתן האפר על מי המעיין‪ ,‬ולא‬
‫להזאתו על טמא מת – אלא אחר שטבל במקווה במיוחד עבור הכנת אפר‬
‫פרה אדומה‪ ,‬כי רק אז הוא נחשב "טהור לחטאת"‪ .‬כלומר מדובר בהכנה‬

                        ‫מעשית (טבילה) התלויה כל כולה בתודעה בלבד‪.‬‬
‫הדברים אינם מסתיימים בטבילה‪ ,‬ויש צורך גם בדקדוק מחשבתי נטול‬
‫הפרעה בכל מהלכיה‪ :‬מלאכת מילוי המים‪" ,‬מי חטאת"‪ ,‬שמזים מהם על‬
‫טמא מת כדי לטהרו מטומאתו‪ ,‬חייבת להיעשות במחשבה ובכוונה‪ .‬לכן‪,‬‬
‫רק מבוגר בן דעת יכול לעשותה (פרה אדומה ו‪,‬ב)‪ .‬והעושה אותה חייב להתרכז‬
‫בעשייתה‪ ,‬ולכן אסור לו לעשות מלאכה אחרת (שם ז‪,‬א)‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬קידוש מי‬

  ‫החטאת או ההזאה חייבים להיעשות חינם‪ .‬וזה לשון הרמב"ם בעניין זה‪:‬‬

       ‫ַה ּנ ֹו ֵטל ְ ׂש ָכר ֹו ְל ַק ֵ ּד ׁש ֵמי ַח ָּטאת א ֹו ְל ַה ּז ֹות ֵמ ֶהן ‑ ֲה ֵרי א ֹו ָתן ַה ַּמ ִים ְּכ ֵמי‬
                              ‫ַה ְּמ ָע ָרה ְו ָה ֵא ֶפר ְּכ ֵא ֶפר ִמ ְק ֶלה‪ֶ ׁ ,‬ש ֵאינ ֹו ְּכל ּום‪( .‬שם ז‪,‬ב‪)1‬‬

‫ראוי לשים לב שטהרתם של המים ושל האפר פגה לחלוטין אם נעשו תמורת‬
‫כסף‪ :‬המים דינם כדין מים רגילים שנאגרו במערה‪ ,‬שאינם בגדר מי מעיין‪,‬‬
‫והאפר דינו כדין אפר רגיל של דבר שנשרף‪ ,‬כגון האפר המצטבר בכיריים‬
‫או בתנור במטבח שבבית (ראו פה"מ בכורות ד‪,‬ו)‪ .‬המחשבה על כסף "מזהמת" את‬
‫טהרת המחשבה הרצויה בשעה שמכינים את אפר הפרה להזאה‪ .‬לכן אסור‬
‫שיהיה שום תשלום מעורב בהכנת אפר פרה אדומה‪ .‬אבל מותר למי שמכין‬
‫את האפר לקבל שכר בטלה‪ ,‬שהוא פיצוי מצומצם ביותר על הפסד יכולת‬
‫ההשתכרות‪ ,‬לפי "ֶׁשָּכל ֵאּלּו ַה ְּד ָבִרים ֵאי ָנן ָׂש ָכר ֶׁשִּנְׂש ַּתֵּכר ַּבִּקּדּוׁש אֹו ַּב ַה ָּז ָיה‪,‬‬
‫ֶׁש ֲה ֵרי ֹלא ִה ְר ִוי ַח ְּכלּום‪ְ ,‬וֹלא ָנ ַטל ֶאָּלא ְּכ ֶנ ֶגד ַמה ׁ ֶּש ִה ְפ ִסיד" (פרה אדומה ז‪,‬ב‪90.)2‬‬
‫טהרה ברמה כה גבוהה מחייבת ניקיון הדעת‪ ,‬בדומה למשפט‪ ,‬שבו דיין‬

            ‫הנוטל תשלום כדי לפסוק דין דיניו בטלים‪ ,‬פרט לדמי בטלה‪91.‬‬
‫נחזור להזיית אפר פרה אדומה‪ .‬ההזאה חייבת להיעשות בכוונה לשם "מי‬
‫חטאת" (שם ז‪,‬יא)‪ ,‬ודי בטיפה אחת שתיגע בעורו של הטמא כדי לטהר אותו‬

      ‫(יב‪,‬א)‪ .‬מנגד‪ ,‬מי שנוגע במי אפר הפרה שלא לצורך הזאה‪ ,‬נטמא (טו‪,‬א)‪.‬‬
‫אין אני טוען שכל הדברים אינן נבחנים אלא בכוונה‪ .‬ההלכה הבאה מלמדת‬

                  ‫שיש מעשים שאינם תלויים בכוונה אלא במעשה בלבד‪:‬‬

       ‫ַה ַּמ ֶּזה ָצ ִרי ְך ְל ִה ְת ַּכ ֵּון ּו ְל ַה ּז ֹות ַעל ַה ָּט ֵמא ְל ַט ֲהר ֹו‪ְ ,‬ו ִאם ִה ָּזה ׁ ֶש ּלֹא ְּב ַכ ָּו ָנה‬
       ‫‑ ַה ָּז ָית ֹו ְּפס ּו ָלה‪ֲ .‬א ָבל ֶזה ׁ ֶש ַּמ ִ ּזין ָע ָליו ‑ ֵאינ ֹו ָצ ִרי ְך ַּכ ָּו ָנה‪ֶ ,‬א ָּלא ַמ ִ ּזין ַעל‬

                                       ‫ָה ָא ָדם ְל ַד ְע ּת ֹו ְו ׁ ֶש ּלֹא ְל ַד ְע ּת ֹו‪( .‬פרה אדומה י‪,‬ז)‬
   109   110   111   112   113   114   115   116   117   118   119