Page 69 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 69

‫ קרפפ ‪ :‬האמוטה גשומ לש יתרכהה ויפוא ׀ ‪37‬‬

‫כלומר הסרת הטומאה‪ ,‬שהיא החטא או תוצאתו‪ 30,‬אינה אלא עבודת האדם‪,‬‬
‫והתקווה‪-‬הבקשה היא שריבוי החטאים לא יכריע את מאמציו‪ ,‬אלא יאפשר‬

                                          ‫לו להיטהר‪ ,‬עד שיחזור ויבין‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬ספר טהרה מעוטר בראשו ובסופו במסר העקרוני‪ ,‬שהמושגים טומאה‬
‫וטהרה אינן מהויות העומדות בפני עצמן כעצמים ותופעות בטבע‪ ,‬לסלק‬
‫ישויות דמוניות שאיש אינו יכול לחוש בהן‪ ,‬אלא הכרתיות‪ ,‬נומינליסטיות‪,‬‬
‫קביעות חברתיות אמוניות הבאות לטהר את ליבנו ולהביאנו במי הדעת‪.‬‬

    ‫בהמשך הפרק‪ ,‬ובפרקים הבאים‪ ,‬נרחיב ונעמיק ביישומו של עקרון זה‪.‬‬

                                            ‫המונח " ֵמי הדעות"‬

‫בסופו של ספר טהרה מודגשים שלושה מוטיבים החוזרים ונשנים בתפיסתו‬
‫של הרמב"ם‪ :‬המים‪ ,‬הדעות והעצות‪ִ " :‬מֻּט ְמ ַאת ַהְּנ ָפׁשֹות‪ֶׁ ,‬ש ֵהן ַמ ְחְׁשבֹות‬
‫ָה ָאֶון ְו ֵדעֹות ָהָרעֹות‪ֵּ ,‬כיָון ֶׁש ִה ְסִּכים ְּב ִלּבֹו ִל ְפרֹׁש ֵמאֹו ָתן ָה ֵעצֹות‪ְ ,‬ו ֵה ִביא ַנ ְפׁשֹו‬

        ‫ְּב ֵמי ַה ֵּדעֹות – ָט ַהר; ֲהֵרי הּוא אֹו ֵמר‪ְ' :‬ו ָז ַר ְק ִּתי ֲע ֵלי ֶכם ַמ ִים ְטהֹוִרים'"‪.‬‬

                                                               ‫המים‬
‫ה"מים" הם המוטיב שהרמב"ם חותם בו גם את משנה תורה‪ ,‬בתיאור שפע‬
‫הדעת שיהיה משותף לכל האנושות בימות המשיח‪ ,‬וגם שם המים מציינים‬

                                                            ‫את הדעת‪:‬‬

       ‫ּו ְבא ֹות ֹו ַה ְ ּז ַמן לֹא ִי ְה ֶיה ׁ ָשם לֹא ָר ָעב ְולֹא ִמ ְל ָח ָמה ְולֹא ִק ְנ ָאה ְו ַת ֲחר ּות‪,‬‬
       ‫ׁ ֶש ַה ּט ֹו ָבה ִּת ְה ֶיה ֻמ ׁ ְש ַּפ ַעת ַה ְר ֵּבה‪ְ ,‬ו ָכל ַה ַּמ ֲע ַד ִּנים ְמצ ּו ִיין ֶּכ ָע ָפר‪ְ ,‬ולֹא ִי ְה ֶיה‬
       ‫ֵע ֶסק ָּכל ָהע ֹו ָלם ֶא ָּלא ָל ַד ַעת ֶאת ה' ִּב ְל ַבד‪ּ .‬ו ְל ִפי ָכ ְך ִי ְהי ּו ֲח ָכ ִמים ְּגד ֹו ִלים‪,‬‬
       ‫ְוי ֹו ְד ִעים ְ ּד ָב ִרים ַה ְּסת ּו ִמים ָה ֲע ֻמ ִּקים‪ְ ,‬ו ַי ּ ִ ׂשיג ּו ַ ּד ַעת ּב ֹו ְר ָאם ְּכ ִפי ּכֹ ַח ָה ָא ָדם‪,‬‬

        ‫ׁ ֶש ֶּנ ֱא ַמר‪ִּ " :‬כי ָמ ְל ָאה ָה ָא ֶרץ ֵ ּד ָעה ֶאת ה' ַּכ ַּמ ִים ַל ָּים ְמ ַכ ִּסים" (ישעיהו יא‪,‬ט)‪.‬‬

‫במקורות היהודיים‪ ,‬כמו בתרבויות אחרות‪ ,‬שימש מוטיב ה"ים" במגוון‬
‫הקשרים של חוכמה לימוד וידיעה‪ .‬השימוש במונח "מים" כסמל ל"דעה"‬
‫אינו אלא הליכה בדרכי הנביאים והחכמים‪ ,‬המרבים להשתמש במונח "מים"‬

            ‫לציין "חוכמה"‪ ,‬כמו שעולה מדברי הרמב"ם במורה הנבוכים‪:‬‬

       ‫וכך נפוץ אצלם כינוי החכמה בשם מים‪" :‬הוי כל צמא לכו למים"‬
       ‫(ישעיהו נה‪,‬א)‪ .‬והיות ששימוש זה נפוץ בשפה והתפשט עד שהפך כאילו‬
       ‫הוא ההוראה הראשונית‪ ,‬נעשה שימוש גם בביטויי הרעב והצמא‬
       ‫לציון העדר החכמה וההשגה‪" :‬והשלכתי רעב בארץ‪ :‬לא רעב ללחם‬
   64   65   66   67   68   69   70   71   72   73   74