Page 492 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 492

‫‪ 460‬׀ טהרה תודעה וחברה‪ :‬תפיסת הטומאה והטהרה של הרמב"ם‬

‫ַהָּצַר ַעת ְּבֹלא ַת ֲעֶׂשה‪ָ ,‬יבֹוא ֲעֵׂשה ְו ִי ְד ֶחה ֶאת ֹלא ַת ֲעֶׂשה"‪ .‬רעיון זה בא כמה פעמים ככלל‬
‫הלכתי‪ ,‬כגון‪ְ" :‬ו ָכל ָמקֹום ֶׁש ַא ָּתה מֹו ֵצא ֲעֵׂשה ְוֹלא ַת ֲעֶׂשה‪ִ :‬אם ָיכֹול ַא ָּתה ְל ַק ֵּים ֶאת ְׁש ֵני ֶהם‬
‫– ֲהֵרי מּו ָטב; ְו ִאם ָלאו – ָיבֹוא ֲעֵׂשה ְו ִי ְד ֶחה ֶאת ֹלא ַת ֲעֶׂשה" (ציצית ג‪,‬ו)‪ .‬מורגל בפי שזהו‬
‫ביטוי מסוים לפתרון כשיש קונפליקט מאוזן‪ ,‬שיש להעדיף את היוזמה על הקיפאון‪,‬‬

                                       ‫שלפעמים טוב לבקש סליחה מלבקש רשות‪.‬‬
‫‪ 	.35‬כגון " ָא ָדם ִּכי ִי ְה ֶיה ְבעֹור ְּבָׂשרֹו ְׂש ֵאת אֹו ַסַּפ ַחת אֹו ַב ֶהֶרת ְו ָה ָיה ְבעֹור ְּבָׂשרֹו ְל ֶנ ַגע ָצָר ַעת‪,‬‬
‫ְוהּו ָבא ֶאל ַא ֲהרֹן ַהּ ֹכ ֵהן אֹו ֶאל ַא ַחד ִמָּב ָניו ַהּ ֹכ ֲה ִנים‪ְ .‬וָר ָאה ַהּ ֹכ ֵהן ֶאת ַהֶּנ ַגע [‪( "]...‬ויקרא‬

                                     ‫יג‪,‬ב‪-‬ג)‪ .‬וכן בכל פרקי הצרעת הבאים בהמשך‪.‬‬
         ‫‪ 	.36‬לעיל‪ ,‬פרק ‪" ,3‬חלות דיני טומאה וטהרה – כללים"‪ ,‬דוגמה שמינית‪ ,‬עמ' ‪.87‬‬
‫‪ .	37‬העובדה שקיים נגע צרעת אינה קובעת שחלים על האדם דיני צרעת‪ ,‬אבל חייבת להיות‬
‫תאימות בין העובדות ובין הקביעה‪ּ" :‬כֹ ֵהן ֶׁשִּטֵּמא ֶאת ַהָּטהֹור אֹו ִט ֵהר ֶאת ַהָּט ֵמא – ֹלא‬
‫ָעָׂשה ְּכלּום‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ָ ' :‬ט ֵמא הּוא ְו ִטְּמאֹו ַהּ ֹכ ֵהן' (בשילוב‪ :‬ויקרא יג‪,‬מד; יג‪,‬ח); ' ָטהֹור הּוא‬

                                     ‫ְו ִט ֲהרֹו ַהּכֹ ֵהן' (שם יג‪,‬לז)" (טומאת צרעת ט‪,‬ג)‪.‬‬
‫‪ 	.38‬הרמב"ם אומר בפירוש המשנה שהעיסוק בצרעת הוא בגדר מצווה‪ ,‬ונמצא שממילא‬
‫הוא עוסק במצווה חברתית‪ .‬ראו פה"מ נגעים ג‪,‬ב‪" :‬אמר יתעלה וציווה הכהן ופנו את‬
‫הבית וכו' הרי המתין לו הכתוב משך זמן זה עד שיוציא כל מה שבבית ואחר כך יראה‬
‫אותו ויחליט עליו‪ .‬אמרו בספרא אם ממתינין לדבר הרשות לא ימתינו לדבר מצוה‪,‬‬
‫ולפיכך חתן שהוא עוסק במצות פריה ורביה או שאר אדם ברגל שגם עוסק בשמחת הרגל‬
‫ממתינין לו עד שיגמור את הרגל או החתונה‪ .‬וכך ביתו ובגדיו אם נולד בהן צרעת אין‬

   ‫רואין אותן עד לאחר הרגל או החתונה כדי שלא יתעצב בשום אופן מאופני העצבות"‪.‬‬
‫‪ 	.39‬ולעניין ההלכה‪ ,‬הוא אומר נזירות ז‪,‬ט‪ָ " :‬נ ִזיר ֶׁשִּנ ְצ ָטַרע ְו ֻה ְח ַלט – ָּכל ְי ֵמי ָח ְלטֹו ְוִׁש ְב ַעת‬
‫ְי ֵמי ָס ְפרֹו ֶׁשּסֹו ֵפר ַא ַחר ֶׁש ִּי ְט ַהר ִמָּצַר ְעּתֹו ֵּבין ִּת ְג ַל ַחת ִראׁשֹו ָנה ִלְׁש ִנ ָּיה‪ֵ ,‬אין עֹו ִלין לֹו ִמי ֵמי‬
‫ְנ ִזירּותֹו‪ֲ ,‬א ָבל ְי ֵמי ֶה ְסֵּגר עֹו ִלין לֹו‪ְ .‬ו ֵכן ִאם ָזב ְּבָׂשרֹו‪ֵּ ,‬בין ִאיׁש ֵּבין ִאּ ָׁשה – ָּכל ְי ֵמי ִזי ָב ָתן‬

                 ‫עֹו ִלין ָל ֶהן‪ַ ,‬אף ַעל ִּפי ֶׁש ֵהן ְט ֵמ ִאין‪ְ .‬ו ָד ָבר ֶזה ֲה ָל ָכה ְלמֹ�ׁש ֶ ה ִמ ִּסי ַני הּוא"‪.‬‬
‫‪ 	.40‬ראו לעיל פרק ‪" ,7‬שלוש קבוצות הטומאות" בסעיף "שלושת מתחמים גיאוגרפיים של‬

                                             ‫קדושה"‪ .‬לעונש‪ ,‬ראו ביאת מקדש ג‪,‬ח‪.‬‬
‫‪ 	.41‬טומאת צרעת י‪,‬ז‪ִּ " :‬דין ַהְּמ ֹצָרע ֶׁש ִּי ְה ֶיה לֹו מֹוָׁשב ְל ַבּדֹו חּוץ ָל ִעיר‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ִ ' :‬מחּוץ ַלַּמ ֲח ֶנה‬
‫מֹוָׁשבֹו' (שם יג‪,‬מו)‪ְ .‬ו ָד ָבר ֶזה ָּב ֲע ָירֹות ַהֻּמ ָּקפֹות חֹו ָמה ְּב ֶאֶרץ ִיְׂשָר ֵאל ִּב ְל ַבד"‪ .‬וכן הדין‬
‫בבית הבחירה‪,‬ז‪,‬יג‪ .‬דיני ערי חומה ייחודיים מופיעים לגבי גאולת בתים (עשה קלט;‬
‫שמיטה ויובל פרק יב)‪ .‬דין ערים המוקפות חומה מופיע גם בתקנת חכמים בדיני 'שושן‬

                                                    ‫פורים' (מגילה וחנוכה א‪,‬ד‪-‬ה)‪.‬‬
                      ‫‪ 	.42‬לכל ההלכות בפסקה זו‪ ,‬ראו טומאת צרעת י‪,‬ו‪-‬י‪ ,‬ובביאורי שם‪.‬‬
‫‪ 	.43‬טומאת צרעת יג‪,‬טו‪ְּ" :‬ב ָג ִדים ַהְּמ ֻנָּג ִעים – ְמַׁשְּל ִחין אֹו ָתן חּוץ ָל ִעיר‪ֵּ ,‬בין ֶׁש ָה ְי ָתה ֻמ ֶּק ֶפת‬
‫חֹו ָמה ֵּבין ֶׁש ֵאי ָנּה ֻמ ֶּק ֶפת; ְו ֶזה חֹ ֶמר ַּבְּב ָג ִדים ִמָּב ָא ָדם"; שם טז‪,‬א‪ֵּ" :‬כי ַצד? ִאם ִנ ְכ ַנס ֵמ ֶהן‬
‫ַּכ ַּז ִית ְל ַב ִית ָטהֹור – ִנ ְט ָמא ָּכל ֲאֶׁשר ַּבַּב ִית ֵמ ָא ָדם ְו ֵכ ִלים‪ֶׁ ,‬שֻּכָּלן ְמ ַטְּמ ִאין ְּב ִבי ָאה ְּכ ָא ָדם‬
‫ְמצָֹרע‪ְ ,‬ו ֻכָּלן ֲאסּוִרין ַּב ֲה ָנ ָיה‪ְ .‬ו ִאם ְׂשָר ָפם ְו ָעָׂשה ֵמ ֶהם ִסיד – ֲהֵרי ֶזה ָאסּור ַּב ֲה ָנ ָיה‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪:‬‬
‫' ָצַר ַעת ַמ ְמ ֶאֶרת' (ויקרא יד‪,‬מד) – ֵּתן ּבֹו ְמ ֵאָרה ְו ַאל ֵּת ָה ֶנה ּבֹו‪ְ .‬ו ֻכָּלן ְמַׁשְּל ִחין אֹו ָתם חּוץ‬

                                             ‫ָל ִעיר‪ַ ,‬אף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאי ָנּה ֻמ ֶּק ֶפת חֹו ָמה"‪.‬‬
‫‪ 	.44‬ככלל‪ ,‬הקורבנות הם התמדת "תיקון העולם"‪ ,‬כלומר התמדת הסדר החברתי בסוף‬
‫ספר עבודה‪ְ " :‬ל ִפי ָכְך ָא ְמרּו ֲח ָכ ִמים ֶׁש ַאף ַעל ֲעבֹו ַדת ַה ָּק ְרָּבנֹות ָהעֹו ָלם עֹו ֵמד‪ֶׁ ,‬שַּב ֲעִׂש ַּית‬
   487   488   489   490   491   492   493   494   495   496   497