Page 495 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 495

‫ קרלפ ותרהעהע ׀ ‪463‬‬

‫‪ .	65‬שוטה ד‪,‬יח‪-‬יט‪ ,‬שהם סוף הלכות שוטה‪ְ" :‬ו ָכל ַהְּמ ַקֵּנא ְל ִאְׁשּתֹו – ִנ ְכ ְנ ָסה ּבֹו רּו ַח ַט ֲהָרה‪.‬‬
‫ְוֹלא ְי ַקֵּנא ָלּה ֹלא ִמּתֹוְך ְׂשחֹוק ְוֹלא ִמּתֹוְך ִׂשי ָחה ְוֹלא ִמּתֹוְך ַקּלּות רֹאׁש ְוֹלא ִמּתֹוְך ְמִרי ָבה‬
‫ְוֹלא ְל ַהִּטיל ָע ֶלי ָה ֵאי ָמה‪ֵ .‬אין ָראּוי ִל ְקּפֹץ ּו ְל ַקּנֹות ִּב ְפ ֵני ֵע ִדים ְּת ִחָּלה‪ֶ ,‬אָּלא ֵּבינֹו ְל ֵבי ָנּה ְּב ַנ ַחת‬
‫ּו ְב ֶדֶרְך ַט ֲהָרה ְו ַה ְז ָהָרה‪ְּ ,‬כ ֵדי ְל ַה ְדִרי ָכּה ְּב ֶדֶרְך ְיָׁשָרה ּו ְל ָה ִסיר ַהִּמ ְכׁשֹול‪ְ .‬ו ָכל ֶׁש ֵאינֹו ַמ ְקִּפיד ַעל‬
‫ִאְׁשּתֹו ּו ָב ָניו ּו ְב ֵני ֵּביתֹו ּו ַמ ְז ִהיָרן ּופֹו ֵקד ַּדְר ֵכי ֶהם ָּת ִמיד‪ַ ,‬עד ֶׁש ֵּי ַדע ֶׁש ֵהם ְׁש ֵל ִמים ִמָּכל ֵח ְטא‬
‫ְו ָעוֹון – ֲהֵרי ֶזה חֹו ֵטא‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ְ' :‬ו ָי ַד ְע ָּת ִּכי ָׁשלֹום ָא ֳה ֶלָך‪ּ ,‬ו ָפ ַק ְד ָּת ָנְוָך ְוֹלא ֶת ֱח ָטא' (איוב‬

                                                                         ‫ה‪,‬כד)"‪.‬‬
‫‪ .	66‬ראו לוינגר‪ ,‬פילוסוף ופוסק‪ ,‬עמ' ‪ .100‬ולא נראית לנו ההבחנה שהבחין בין משנה תורה‪,‬‬
‫שבו מוצג דין שמים פלאי וניסי‪ ,‬לבין מורה הנבוכים‪ ,‬מפני שאין המים עיקר אלא הטקס‬
‫המביש‪ ,‬ונראה שהרמב"ם לא ראה במי שוטה תופעה ממשית שניתן לסמוך עליה את‬
‫הקביעה אם נטמאה האישה אם לאו‪ .‬וכמו שראינו לעיל‪ ,‬התפיסה המפקפקת בעצם‬
‫כוחם של מי השוטה באה כבר במשנה תורה‪ ,‬והדבר מחזק את טענת הזיקה העמוקה בין‬

                            ‫חיבוריו ההגותיים של הרמב"ם לבין חיבוריו ההלכתיים‪.‬‬
‫‪ 	.67‬שוטה ג‪,‬יט‪ .‬דוגמה נוספת לזה היא טקס עגלה ערופה‪ ,‬שנועד לזעזע את הציבור בעקבות‬
‫הרצח וליצור פרסום ותהודה ציבורית לדבר‪ ,‬כדברי הרמב"ם במו"נ ג‪,‬מ‪" :9-8‬בדרך‬
‫כלל‪ ,‬לא יהיה מנוס מכך שבעקבות החקירה ופעילויות הזקנים והמדידה והבאת העגלה‪,‬‬
‫אנשים ירבו לספר ולדבר (על העניין)‪ ,‬ואולי בשל פרסום הדבר ייוודע הרוצח‪ .‬כי מי‬
‫שידע מי הרוצח‪ ,‬או שמע על אודותיו‪ ,‬או יש לו על כך ראיה נסיבתית‪ ,‬יאמר‪" :‬פלוני‬
‫הוא הרוצח!"‪ .‬וברגע שיאמר אדם‪ ,‬אפילו אשה או שפחה‪" ,‬פלוני רצחו" – לא תערף‬
‫העגלה‪ .‬וכבר התבסס שאם נודע הרוצח ושתקו מכך והם העידו על עצמם את ה' שהם‬
‫לא הכירוהו – יש בכך עזות מצח רבה ועוון גדול‪ .‬לכן אפילו אישה‪ ,‬אם ידעה – היא‬
‫תאמר‪ .‬ומרגע שהוא ייוודע תושג התועלת‪ ,‬כי אפילו לא יהרגוהו בית דין – יהרגהו המלך‪,‬‬
‫שיש לו רשות להרוג במקרי ספק‪ .‬ואם לא יהרגהו המלך – גואל הדם יהרגהו‪ ,‬ויערוך‬
‫תחבולות עד שיתנקש בו ויהרגהו‪ .‬הרי התברר שתועלתה של עגלה ערופה היא גילוי‬
‫הרוצח"‪ .‬אבל משעה שמתפתחת תרבות רצחנית‪ ,‬אין ההרתעה פועלת‪ ,‬כדבריו ברוצח‬

          ‫ושמירת נפש ט‪,‬יב‪ְ " :‬ל ִפי ָכְך‪ִ ,‬מׁ ֶּשַרּבּו ָהַר ְצ ָח ִנים ְּב ָגלּוי – ָּב ְט ָלה ֶע ְג ָלה ֲערּו ָפה"‪.‬‬
                             ‫‪ .	68‬השוו לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,34‬באיסור להסיר את סימני הצרעת‪.‬‬
                                                    ‫‪ 	.69‬דייאמנד‪ ,‬צרעת‪ ,‬עמ' ‪.386-380‬‬

‫‪ 	.70‬מו"נ א‪,‬לו‪ .‬ראו שם הערות שורץ‪ .‬וראו דייאמנד‪ ,‬צרעת‪ ,‬עמ' ‪ ,384‬ושם בהערות ‪.37-36‬‬
‫‪ 	.71‬מעניין להשוות בכיוון הפוך‪ ,‬שבו "ְו ִנְׁש ַמְר ֶּתם ְמאֹד ְל ַנ ְפׁ ֹש ֵתי ֶכם ִּכי ֹלא ְר ִאי ֶתם ָּכל ְּתמּו ָנה‬
‫ְּביֹום ִּדֶּבר ה' ֲא ֵלי ֶכם ְּב ֹחֵרב ִמּתֹוְך ָה ֵאׁש" (דברים ד‪,‬טו)‪ ,‬מומר לשמירת הגוף‪ .‬ראו למשל‬
‫בבלי ברכות לב‪,‬ב‪ .‬ומעין זה המקרא "ַרק ִהׁ ָּש ֶמר ְלָך ּוְׁשמֹר ַנ ְפְׁשָך ְמ ֹאד ֶּפן ִּתְׁשַּכח ֶאת‬
‫ַה ְּד ָבִרים ֲאֶׁשר ָראּו ֵעי ֶניָך ּו ֶפן ָיסּורּו ִמְּל ָב ְבָך ּ ֹכל ְי ֵמי ַח ֶּייָך‪ְ ,‬והֹו ַד ְע ָּתם ְל ָב ֶניָך ְו ִל ְב ֵני ָב ֶניָך"‬
‫(דברים ד‪,‬ט)‪ ,‬שהומר על ידו לשמירת הגוף‪ְ" :‬ו ֵכן ָּכל ִמ ְכׁשֹול ֶׁש ֵּיׁש ּבֹו ַסָּכ ַנת ְנ ָפׁשֹות –‬
‫ִמ ְצַות ֲעֵׂשה ַל ֲה ִסירֹו ּו ְל ִהׁ ָּש ֵמר ִמֶּמּנּו ּו ְל ִה ָּז ֵהר ַּב ָּד ָבר ָי ֶפה ָי ֶפה‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ִ ' :‬הׁ ָּש ֶמר ְלָך ּוְׁשמֹר‬

                                    ‫ַנ ְפְׁשָך' (דברים ד‪,‬ט)" (רוצח ושמירת נפש יא‪,‬ד)‪.‬‬
‫‪ .	72‬ניתוח הפסוקים כאן נעשה בהשראת דייאמנד‪ ,‬צרעת‪ ,‬עמ' ‪ ,387-386‬בהדגשת כיוונים‬

                                                                          ‫אחרים‪.‬‬
‫‪ 	.73‬דעות ב‪,‬ד‪ְ" :‬ו ֵכן ְּב ִד ְבֵרי ּתֹוָרה ּו ְב ִד ְבֵרי ָח ְכ ָמה‪ִ ,‬י ְהיּו ִּד ְבֵרי ֶה ָח ָכם ְמ ַעִּטים ְו ִע ְנ ְי ֵני ֶהם ְמֻרִּבים‪,‬‬
‫ְוהּוא ֶׁשִּצּוּו ֲח ָכ ִמים ְו ָא ְמרּו‪ְ :‬לעֹו ָלם ִיְׁש ֶנה ָא ָדם ְל ַת ְל ִמידֹו ֶּדֶרְך ְק ָצָרה‪ֲ .‬א ָבל ִאם ָהיּו ַה ְּד ָבִרים‬
   490   491   492   493   494   495   496   497   498   499   500