Page 491 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 491
קרלפ ותרהעהע ׀ 459
. 18אבו בכר מחמד אבן זכריא אלראזי ( ,)925-865מגדולי הרופאים בעולם המוסלמי,
ופילוסוף פרסי שכתב בערבית (ראו במפתח אישים) .הרמב"ם מזכיר אותו בספריו
הרפואיים ,אבל אינו מעריך אותו כפילוסוף (איגרות ,שילת ,עמ' תקנב).
.19הרמב"ם מייחס את המונח "הזיה" (הד'יאן) לטענות דמויות-מדע (פסאודו-מדע) (ס"ש,
הזיה ,עמ' .)163-162ראו דיון במושג הזיה לעיל פרק ,6הערה .10
. 20ראו הקדמתי לחטיבת ההשגחה ,וראו בן-אור,רע ,וביחוד עמ' 21והלאה.
. 21כך תרגומנו ,וכך א"ת ושורץ .קאפח" :מוכי שחין" .ובהערתו" :כך תרגם רבנו בכתובות
פ"ג מ"ד ,ראה שם מהדורתי הערה ."18ומכל מקום לעניינינו במחלות עור ,המשמעות
זהה.
" .22והם מתפלאים על זה שאכל מזון רע עד שנצטרע [בערבית :תג'ד'ם .אפשר לתרגם
מוכי שחין] – איך פגע בו פגע גדול זה ,ואיך רעה זו באה למציאות" (מו"נ ג,יב .)3כך
תרגומנו ,וכך א"ת ושורץ .קאפח" :ראתן" ,ובהערה "אפשר מוכי שחין" .בלאו" :חלה
בצרעת.
. 23ראו ג,יב ,17בהרחבות על התרופות לשלושת סוגי הרע.
' .24משונים' בלשון חכמים משמעותם 'שונים' ,ולאו דווקא במובן השלילי (מוזרים) .כמו
" ֵּדעֹות ַהְרֵּבה ֵיׁש ְל ָכל ֶא ָחד ְו ֶא ָחד ִמְּב ֵני ָא ָדםְ ,וזֹו ְמֻׁשָּנה [=שונה] ִמּזֹו ּוְרחֹו ָקה ִמֶּמָּנה
ְּביֹו ֵתר" (דעות א,א).
. 25ראו מו"נ ג,נג בהגדרת המונח משפט'" :משפט' – משמעותו לדון את הנידון כפי
הראוי לו ,בין אם זו הטבה או ענישה" (פסקה ,)4ושופט" :ומבחינת הטובות היחסיות
והפגעים הגדולים היחסיים המתרחשים בעולם ,ש ִחייב אותם הדין הנובע מן החכמה –
הוא נקרא 'שופט'" (פסקה .)5
.26מו"נ ג,י 10-9ובהרחבות; יז.27
. 27מו"נ ב,כט ,28וההרחבות שם.
.28ראו שם בביאור ובהרחבות.
.29ראו יסודי התורה ב,א-ב; תשובה י; מו"נ ג,נא 24בהרחבות.
. 30שההלכה מבחינה בין שחין הפוגע בגוף לבין צרעת שהיא בעיה אסטתית בלבדִ " :נ ְמ ָצא
ּבֹו ְׁש ִחין ַרע ,אֹו ֹח ִלי ַהֵּמ ֵתׁש ֶאת ּכֹחֹו ,אֹו ֶׁש ָה ָיה ִנ ְכֶּפה אֹו ְמֻׁש ֲע ָמם – ֲהֵרי ֶזה מּוםִ ,מְּפ ֵני
ֶׁשְּמ ַבְּטלֹו ִמְּמ ַלא ְכּתֹוְ .ו ֵכן ִאם ִנ ְמ ֵצאת ּבֹו ָצַר ַעת ְו ַכּיֹו ֵצא ָּבּה ִמ ְּד ָבִרים ֵאּלּו ַהְּמ ֹג ָא ִלים – ֲהֵרי
ֶזה מּום."..
.31רוצח ושמירת נפש יב,דָ " :אסּור ְל ָא ָדם ִל ֵּתן ָמעֹות אֹו ִּדי ָנִרין ְלתֹוְך ִּפיוֶׁ ,שָּמא ֵיׁש ֲע ֵלי ֶהם רֹק
ָי ֵבׁש ֶׁשְּל ֻמֵּכי ְׁש ִחין אֹו ְמצָֹר ִעין אֹו ֵז ָעה".
.32מו"נ ג,מז .13וראו גם איסורי ביאה כא,לֹ" :לא ִיׂ ָּשא ָא ָדם ִאׁ ָּשה ֹלא ִמִּמְׁשַּפ ַחת ְמ ֹצָר ִעין ְוֹלא
ִמִּמְׁשַּפ ַחת ִנ ְכִּפיןְ ,והּוא ֶׁש ֻה ְח ְזקּו ְׁשלָׁשה ְּפ ָע ִמים ֶׁש ָּיבֹואּו ְּב ֵני ֶהם ָּכְך".
. 33ראו עלילת גלגמש ,אנכידו והשאול; ספרות האומינה הבבלית וכן אבן גבול בבלית,
המרוכזות בנחום ,אנשי שוליים ,עמ' .78-77
.34חכמים פירשו פסק זה גם כאיסור להסיר את הנגעים ,ראו סה"מ לא תעשה שח ,וכן ראו
טומאת צרעת י,א .וראוי לציין שהאיסור להסיר את הנגע נדחה כשיש מצווה בהסרה,
כגון ברית מילה ,ראו מילה א,טִ " :מי ָלה ִּב ְז ַמָּנּה ּדֹו ָחה ֶאת ַהׁ ַּשָּבת; ְוֶׁשֹּלא ִּב ְז ַמָּנּה ֵאי ָנּה
ּדֹו ָחה ֹלא ֶאת ַהׁ ַּשָּבת ְוֹלא ֶאת יֹום טֹוב; ּו ֵבין ִּב ְז ַמָּנּה ּו ֵבין ֶׁשֹּלא ִּב ְז ַמָּנּה ּדֹו ָחה ֶאת ַהָּצַר ַעת.
ֵּכי ַצד? ֶׁש ִאם ָה ְי ָתה ַּב ֶהֶרת ְּבעֹור ָה ָעְר ָלה – חֹו ְת ָכּה ִעם ָה ָעְר ָלה; ַאף ַעל ִּפי ֶׁשְּק ִצי ַצת ֶנ ַגע
