Page 493 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 493

‫ קרלפ ותרהעהע ׀ ‪461‬‬

‫ַה ֻחִּקים ְו ַהִּמְׁשָּפ ִטים זֹו ִכין ַה ְּיָׁשִרים ְל ַח ֵּיי ָהעֹו ָלם ַהָּבא"‪ .‬ראו קלנר‪ ,‬עבודה שבלב‪ ,‬עמ'‬
‫‪ ,131‬הערה ‪ .2‬לורברבוים‪ ,‬תיקון עולם‪ ,‬עמ' ‪ 73‬ועמ' ‪ ,82‬כמשמעות פוליטית‪-‬חברתית‪-‬‬

                                                                       ‫משפטית‪.‬‬
‫‪ .	45‬פסוק אחר המקשר בין המונח "טומאה" לבין לשון הרע וענישה ניסית הוא דברי‬
‫ישעיהו‪ִּ" :‬כי ִאיׁש ְט ֵמא ְׂש ָפ ַת ִים ָאנֹ ִכי ּו ְבתֹוְך ַעם ְט ֵמא ְׂש ָפ ַת ִים ָא ֹנ ִכי יֹוֵׁשב" (ישעיהו ו‪,‬ה)‪.‬‬
‫ראו תלמוד בבלי יבמות מט‪,‬ב‪ .‬גם הרמב"ם‪ ,‬באיגרת השמד (איגרות‪ ,‬מהדורת קאפח‪,‬‬
‫עמ' קיא) רואה בזה משום עונש‪ .‬התגובה לדברי ישעיהו מתוארת בפסוקים שלאחרי‬
‫פסוק זה‪ַ" :‬וָּי ָעף ֵא ַלי ֶא ָחד ִמן ַהׂ ְּשָר ִפים ּו ְב ָידֹו ִר ְצָּפה‪ְּ ,‬ב ֶמ ְל ַק ַח ִים ָל ַקח ֵמ ַעל ַהִּמ ְזֵּב ַח‪ַ .‬וַּיַּגע‬
‫ַעל ִּפי ַוּיֹא ֶמר ִהֵּנה ָנ ַגע ֶזה ַעל ְׂש ָפ ֶתיָך‪ְ ,‬ו ָסר ֲעוֹ ֶנָך ְו ַחָּטא ְתָך ְּת ֻכָּפר"‪ .‬למגע כעונש‪ ,‬ראו מו"נ‬

                                    ‫א‪,‬יח‪ .6‬וראו אפרתי‪ ,‬לקסיקוגרפי‪ ,‬עמ' ‪.235-234‬‬
‫‪ .	46‬כגון‪ :‬ספרי דברים יב‪,‬א; מדרש הגדול דברים יב‪,‬א‪ .‬לזיקה הלשונית בין מצורע לביןמוציא‬
‫שם רע‪ ,‬ראו ויקרא רבה טז‪,‬א‪ .‬ועוד בבלי ערכין טז‪,‬א‪" :‬א''ר שמואל בר נחמני א''ר יוחנן‬
‫על שבעה דברים נגעים באין‪ :‬על לשון הרע ועל שפיכות דמים ועל שבועת שוא ועל‬

                             ‫גילוי עריות ועל גסות הרוח ועל הגזל ועל צרות העין"‪.‬‬
‫‪ .	47‬הרמב"ם דן בהרחבה גם בפה"מ אבות א‪,‬טז‪ ,‬ומסכם‪" :‬אמנם סיפרתי קצת מה שסיפרו‬
‫בזה החטא‪ ,‬ואף על פי שהארכתי‪ ,‬כדי שיתרחק ממנו האדם כמה שיוכל‪ ,‬וישים מטרתו‬

                                                  ‫השתיקה מזה החלק מן הדיבור"‪.‬‬
          ‫‪ .	48‬הרמב"ם מביא פסוק זה כמדגים את הכפירה בהשגחה‪ :‬מו"נ ג‪,‬יז‪ ;7‬ג‪,‬נד‪.14‬‬
‫‪ 	.49‬ראו פורסטנברג‪ ,‬טהרה‪ ,‬עמ' ‪" , 55-50‬העצמת טומאת החטאים"‪ ,‬ושם בהערה ‪ .72‬גם‬
‫קלאוונס עסק בטומאה מוסרית זו בכמה מקומות‪ .‬ראו לדוגמה קלאוונס‪ ,‬טהרה ומקדש‪,‬‬
‫עמ' ‪ .56-53‬אני מציג כאן גישה אחרת לזיקה בין המונח "טומאה טקסית" לבין המונח‬

                                                              ‫"טומאת החטאים"‪.‬‬
‫‪ 	.50‬באופן דרשני אפשר לקשר בין לשון הרע בזיקה לשפיכות דמים ולשון הרע בזיקה‬
‫לצרעת‪ .‬הראשון הוא לשון הרע חברתי‪ ,‬בין אדם לחברו‪ ,‬שאין לו קשר למקדש‪ ,‬כפי‬
‫שקרבנות המקדש אינם מטפלים בעברות שבין אדם לחברו; והשני הוא לשון הרע‬
‫תיאולוגי‪ ,‬בין אדם לה'; אף שבשניהם לשון הרע נובע ממחשבה של חוסר השגחה‪.‬‬
‫אולי מפני כך לכן לשון הרע בהקשר של טומאה החלה רק במקדש‪ ,‬חייב להיות לשון‬

                                               ‫הרע כלפי ה' ולא כלפי אדם לחברו‪.‬‬
‫‪ 	.51‬הרמב"ם חילק את ההלכות ליחידות קצרות‪" ,‬כדי שיהיו סדורים על פה" (הקדמה‬
‫למשנה תורה מ)‪ ,‬ואולם החלוקה שבכתבי היד של החיבור נשתבשה על ידי מדפיסי‬
‫החיבור‪ .‬הרמב"ם לא מספר את הלכותיו‪ ,‬והן מוספרו לראשונה באופן נרחב בדפוסים‪.‬‬
‫המספור התחתי הנוסף י‪ ,1‬י‪ 2‬בא כפי שעשיתי במהדורתי‪ .‬וראו גם משנה תורה‪ ,‬כרך א‪,‬‬

                                             ‫פתח דבר‪ ,‬עמ' כב‪" ,‬חלוקת ההלכות"‪.‬‬
                           ‫‪ 	.52‬דייאמנד‪ ,‬צרעת‪ ,‬עמ' ‪ ,379-377‬ובמיוחד בהערות ‪.15-12‬‬
‫‪" .	53‬אמר רבי מאיר‪ :‬וכי מה מטמא לו? אם תאמר‪ :‬כלי עציו ובגדיו ומתכותיו – מטבילן‬
‫והן טהורים; על מה חסה התורה? על כלי חרסו ועל פכו ועל טפיו‪ .‬אם כך חסה התורה‬
‫על ממונו הבזוי‪ ,‬קל וחומר על ממונו החביב‪ .‬אם כך על ממונו‪ ,‬קל וחומר על נפש בניו‬

                              ‫ובנותיו‪ .‬אם כך על של רשע‪ ,‬קל וחומר על של צדיק"‪.‬‬
‫‪ 	.54‬אף שקודם לכן באותו הפרק נאמר‪" :‬כל אלה‪ ,‬כוונתי לנדה וזבה וזב ומצורע ומת ונבלה‬
‫ושרץ ושכבת זרע‪ ,‬הם גם דברים הנחשבים למטונפים‪ .‬וכך הושגו על ידי דינים אלה‬
   488   489   490   491   492   493   494   495   496   497   498