Page 488 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 488

‫‪ 456‬׀ טהרה תודעה וחברה‪ :‬תפיסת הטומאה והטהרה של הרמב"ם‬

‫ַה ַח ִּיים ְו ָא ַכל ָו ַחי ְל ֹע ָלם" (בראשית ג‪,‬כב)‪ ,‬ראו שמונה פרקים‪ ,‬פרק ח‪" :‬היות שהוא כן‪,‬‬
‫הרי אפשר שישלח ידו ויקח מזה‪ ,‬ואכל וחי לעולם"; הרוי‪ ,‬פן‪ ,‬עמ' ‪22‬־‪ ;18‬קליין־‬
‫ברסלבי‪ ,‬אדם‪ ,‬עמ' ‪247‬־‪ .245‬מונח "עץ החיים" כביטוי למושכלות‪ ,‬ראו מו"נ ג‪,‬ל‪22‬‬
‫למאמר חכמים "עץ החיים מהלך חמש מאות שנה" ופירוש נרבוני שם; הרוי‪ ,‬פן‪ ,‬הערה‬
‫‪ ;6‬תשובה ט‪,‬א‪ַ " :‬ה ָּקדֹוׁש ָּברּוְך הּוא ָנ ַתן ָלנּו ּתֹוָרה זֹו‪ֵ ' ,‬עץ ַח ִּיים'‪ְ ,‬ו ָכל ָהעֹוֶׂשה ָּכל ַהָּכתּוב‬
‫ָּבּה ְויֹו ְדעֹו ֵּד ָעה ְּגמּוָרה ְנכֹו ָנה – זֹו ֶכה ָּבּה ְל ַח ֵּיי ָהעֹו ָלם ַהָּבא; ּו ְל ִפי ּ ֹג ֶדל ַמ ֲעָׂשיו ְו ֹג ֶדל ָח ְכ ָמתֹו‬
‫הּוא זֹו ֶכה"‪ .‬וכן סוף ספר הקרבנות‪ְ" :‬ורֹב ִּדי ֵני ּתֹוָרה ֵאי ָנם ֶאָּלא ֵעצֹות ֵמָרחֹוק ִמְּגדֹול ָה ֵע ָצה‬
‫ְל ַת ֵּקן ַה ֵּדעֹות ּו ְל ַיׁ ֵּשר ָּכל ַהַּמ ֲעִׂשים‪ְ .‬ו ֵכן הּוא אֹו ֵמר‪ֲ " :‬הֹלא ָכ ַת ְב ִּתי ְלָך ָׁש ִלִׁשים ְּב ֹמ ֵעצֹות‬

     ‫ָו ָד ַעת‪ְ ,‬להֹו ִדי ֲעָך קֹ ׁ ְש ְט ִא ְמֵרי ֱא ֶמת‪ְ ,‬ל ָהִׁשיב ֲא ָמִרים ֱא ֶמת ְלׁשֹ ְל ֶחיָך" (משלי כב‪,‬כ־כא)‬
‫‪ 	.137‬להסברת המשמעות הזאת‪ ,‬ראו מו"נ‪ ,‬הקדמות‪ ,‬פתיחה‪ ,8‬במשל הברקים‪" :‬ואפילו האור‬
‫המועט הזה הזורח עלינו גם הוא אינו מתמיד‪ ,‬אלא מבזיק ונעלם כאילו הוא ' ַל ַהט ַה ֶחֶרב‬
‫ַהִּמ ְת ַהֶּפ ֶכת' (בראשית ג‪,‬כד)"‪ .‬מו"נ א‪,‬מט‪" :1‬בבראשית רבה (כא‪,‬ט) אמרו‪ַ ' :‬ל ַהט ַה ֶחֶרב‬
‫ַהִּמ ְת ַהֶּפ ֶכת' (בראשית ג‪,‬כד) – על שם ְמׁ ָשְר ָתיו ֵאׁש ֹל ֵהט" (תהילים קד‪,‬ד); ַה ִּמ ְת ַה ֶּפ ֶכת‬
‫– שהן מתהפכין‪ :‬פעמים אנשים‪ ,‬פעמים נשים‪ ,‬פעמים רוחות‪ ,‬פעמים מלאכים"‪ .‬הרי‬
‫שאמרו במפורש באמירה זו שאין הם בעלי חומר ושאין להם תבנית גשמית קבועה‬
‫מחוץ לדעת (=באופן אובייקטיבי)‪ ,‬אלא כל זה הוא במראה הנבואה ולפי פעולת הכוח‬
‫המדמה‪ ,‬כפי שיוזכר בעניין מהות הנבואה (ב‪,‬לו)"‪ .‬ראו הסברו של הרמב"ם בהקדמתו־‬
‫שירתו לר' אנטולי הדיין (א'גרות הרמב"ם‪ ,‬מהדורת שילת‪ ,‬עמ' תסח)‪" :‬גשה אלי‪ ,‬אל‬

                    ‫תירא מלהט החרבות"‪ .‬וראו קליין־ברסלבי‪ ,‬אדם‪ ,‬עמ' ‪248‬־‪.247‬‬
‫‪ .	138‬מו"נ ג‪,‬מ‪" :10‬ואילו הייתה צורה אחת‪ ,‬כלומר צורת כרוב אחד – הייתה בכך הטעיה‪ ,‬והיו‬
‫חושבים שהיא צורת האלוה הנעבד כמו שהיו עושים עובדי עבודה זרה‪ ,‬וגם שהמלאך‬
‫הוא פרט אחד‪ ,‬ודבר זה מוביל לשניּות (=דואליזם) מסוימת‪ .‬וכיוון שנעשו שני כרובים‪,‬‬
‫יחד עם האמירה המפורשת "ה' ֱאֹל ֵהינּו ה' ֶא ָחד" (דברים ו‪,‬ד)‪ ,‬התבססה הדעה על קיום‬
‫המלאכים ושהם רבים‪ ,‬ונשמרנו מן הטעות לגביהם שהם אלוה‪ ,‬מאחר שהאלוה אחד‬

                                                       ‫והוא ברא את הריבוי הזה"‪.‬‬
                                             ‫‪ .	139‬מורה הנבוכים‪ ,‬ארבעה פירושים‪ ,‬נו‪,‬ב‪.‬‬
‫‪ .	140‬ראו אפשטיין‪ ,‬תורה תמימה‪ ,‬שמות כה‪,‬יח‪ ,‬הערה כג‪" :‬אין זה מוכח כלל שהיה להם‬
      ‫צורת זכר ונקבה אלא שהיו מעורים זה בזה באהבה וחבה כמו זכר ונקבה [‪."]...‬‬
‫‪ 	.141‬כדברי תנא דבי אליהו (מהדורת מאיר איש־שלום‪ ,‬פרשה י)‪" :‬מעיד אני עלי את השמים‬
‫ואת הארץ‪ ,‬בין גוי ובין ישראל בין איש ובין אשה בין עבד בין שפחה הכול לפי מעשה‬
‫שעושה כך רוח הקודש שורה עליו"‪ .‬ראו‪ :‬מלמד‪ ,‬נשים‪ ,‬עמ' ‪101‬־‪ ;100‬קלנר‪ ,‬נשים‪ ,‬עמ'‬

                                                                       ‫‪127‬־‪.120‬‬
                                       ‫‪ 	.142‬ראו מורה הנבוכים א‪,‬ו; א‪,‬טז ובהרחבות שם‪.‬‬
‫‪ .	143‬ראו מורה הנבוכים א‪,‬ב; ראב"ע (בראשית ג‪,‬ו) קישר בין "עץ הדעת" ובין "וידע האדם‬
                     ‫את חוה אשתו" (בראשית ד‪,‬א)‪ .‬ראו אידל‪ ,‬סתרי עריות‪ ,‬עמ' ‪.83‬‬
                  ‫‪ 	.144‬ראו לעיל בפרק זה‪ ,‬עמ' ‪ ,283‬בנושא "ניתוב התשוקה אל החכמה"‪.‬‬
‫‪ 	.145‬לפניית הרב קוק‪ ,‬ראו מאמרי הראיה‪ ,‬עמ' ‪520‬־‪" ,518‬מכתב על אמיתת הקבלה‬
‫וקדושתה"‪ ,‬מיום כ"ו בטבת תרצ"א (‪ .)1911‬תשובתו של הרב קאפח לא התפרסמה שם‪.‬‬
‫לשאלת הרב קוק ולתשובת הרב יחיא קאפח‪ ,‬ראו ישעיהו‪ ,‬שבות תימן‪ ,‬עמ' ‪222‬־‪,215‬‬
‫"אגרת מענה מהרב יחיא קאפח ז"ל להראי"ה קוק ז"ל"‪ ,‬מיום ט"ו אלול תרצ"א‪ .‬הרב‬
   483   484   485   486   487   488   489   490   491   492   493