Page 483 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 483

‫ קרלפ ותרהעה ׀ ‪451‬‬

‫ּו ְד ָבִרים ֵאּלּו ֻּכָּלן ִּד ְבֵרי ַקָּב ָלה ֵהן‪ְ .‬ו ָכל ַהּׁשֹו ֵחט ֻחִּלין ָּב ֲע ָז ָרה אֹו ָהאֹו ֵכל ַּכ ַּז ִית ִמְּבַׂשר ֻחִּלין‬
                                        ‫ֶׁשִּנְׁש ֲחטּו ָּב ֲע ָז ָרה – ַמִּכין אֹותֹו ַמַּכת ַמְרּדּות"‪.‬‬

‫‪ .	83‬הסיפור המלא אודות נביאי השקר צדקיה בן כנענה ואחאב בן קוליה בא בתלמוד הבבלי‬
‫סנהדרין צג‪,‬א‪ַ '" :‬י ַען ֲאֶׁשר ָעׂשּו ְנ ָב ָלה ְּב ִיְׂשָר ֵאל ַו ְי ַנ ֲאפּו ֶאת ְנֵׁשי ֵר ֵעי ֶהם' – מאי עבוד [=מה‬
‫עשו]? אזול לגבי ברתיה דנבוכדנצר [=הלכו אל בתו של נבוכנדנצר]‪ ,‬אחאב אמר לה‪:‬‬
‫'כה אמר ה' השמעי אל צדקיה' [=שכבי עמו]‪ .‬וצדקיה אמר‪' :‬כה אמר ה' השמיעי אל‬
‫אחאב'‪ .‬אזלה ואמרה ליה לאבוה [=הלכה ואמרה לאביה]‪ .‬אמר לה‪' :‬אלהיהם של אלו‬
‫שונא זימה הוא! כי אתו לגבך שדרינהו לגבאי [=כשיבואו אלייך‪ ,‬שלחי אותם אלי]'‪.‬‬
‫כי אתו לגבה שדרתנהו לגבי אבוה [=כשבאו אליה‪ ,‬שלחה אותם לאביה]‪ .‬אמר להו‪:‬‬
‫'מאן אמר לכון [=מי אמר לכם]?' – אמרו‪ :‬הקדוש ברוך הוא! – [אמר נבוכדנצר‪' ]:‬והא‬
‫חנניה מישאל ועזריה שאלתינהו [שאלתי אותם] ואמרו לי‪ :‬אסור'‪ – .‬אמרו ליה‪' :‬אנן נמי‬
‫נביאי כוותייהו‪ ,‬לדידהו – לא אמר להו‪ ,‬לדידן – אמר לן [=אנחנו גם נביאים כמותם‪,‬‬

                       ‫להם – לא אמר ה' [לשכב עם בת המלך הגויה]‪ ,‬לנו – אמר'"‪.‬‬
‫‪ 	.84‬פנטון‪ ,‬שבתאים‪ ,‬עמ' ‪ .35‬זו היא עדות מן החוג הפנימי של השבתאים על אירועים‬
‫בשנת ‪ .1669‬תגובת קיצון נגד השבתאות והפרנקיזם שבא בעקבותיה‪ ,‬הייתה של רבי‬
‫נחמן מברסלב שראה‪ ,‬גם בעקבות הזוהר‪ ,‬בתיקון החטא המיני ("תיקון הברית") תיקון‬
‫של כל החטאים כולם‪ ,‬שלפי שיטה זו טיפת הזרע מקורה במוח‪ .‬ראו ליבס‪ ,‬התיקון‬
‫הכללי‪ ,‬עמ' ‪219‬־‪ ,216‬ובמיוחד בהערה ‪ .51‬התיקון הכללי הוא ריטואל שייסד רבי‬
‫נחמן‪ ,‬הכולל טבילה במקווה ואמירת עשרה פרקי תהילים מסוימים‪ ,‬שבעזרתו האדם‬
‫מתקן את החטא המיני של הוצאת זרע לבטלה‪ ,‬והוא בגדר התייחסות דמונית (הולדת‬
‫שדים ומזיקים) לחטא זה‪ .‬ראו שם‪ ,‬עמ' ‪241‬־‪ .231‬דיון בעניין זה ובהשפעותיו חורג‬

                                                                  ‫מתחום ספר זה‪.‬‬
‫‪ .	85‬לתפיסת הרמב"ם על המונח‪ ,‬ראו קלנר‪ ,‬עימות‪ ,‬פרק ‪" :3‬קדושה"‪ ,‬עמ' ‪126‬־‪ .86‬גם כאן‬
‫נבדלת שיטתו של הרמב"ן כשיטה ריאליסטית שה' דבר לנביאים בלשון הזו‪" :‬הטעם‬
‫אצלי במה שרבותינו קוראין לשון התורה ''לשון הקודש'' – שהוא מפני שדברי התורה‬
‫והנבואות וכל דברי קדושה כולם בלשון ההוא נאמרו‪ .‬והנה הוא הלשון שהקב''ה‬
‫יתעלה שמו מדבר בו עם נביאיו ועם עדתו אנכי ולא יהיה לך ושאר דברות התורה‬
‫והנבואה‪ ,‬ובו נקרא בשמותיו הקדושים אל‪ ,‬אלהים‪ ,‬צבאות‪ ,‬ושדי‪ ,‬ויו''ד ה''א‪ ,‬והשם‬
‫הגדול המיוחד‪ ,‬ובו ברא עולמו (ב'ראשית רבה יח‪,‬ו)‪ ,‬וקרא שמות שמים וארץ וכל‬
‫אשר בם‪ ,‬ומלאכיו וכל צבאיו לכולם בשם יקרא מיכאל וגבריאל בלשון ההוא‪ ,‬ובו קרא‬
‫שמות לקדושים אשר בארץ אברהם יצחק ויעקב ושלמה וזולתם‪ .‬והרב אמר במורה‬
‫הנבוכים [‪ ]...‬והנה אין צורך לטעם הזה‪ ,‬כי הדבר ברור שהלשון קדש קדשים הוא כמו‬
‫שפירשתי‪ .‬והטעם שהזכיר – על דעתי איננו אמת‪ ,‬כי מה שיכנו ישגלנה‪ ,‬ישכבנה‪ ,‬יורה‬
‫כי משגל שם עצם לבעילה‪ ,‬וכן יכנו לאכול את חוריהם (מלכים‪-‬ב יח‪,‬כז)‪ ,‬כי הוא שם‬

          ‫מגונה‪ .‬ואם מפני טעמו של הרב – היו קורים לו ''לשון נקיה'' (שמות ל‪,‬יג)‪.‬‬
‫‪ 	.86‬ראו שימוש ללשון נמנעת מנקיבת ביטויים ייחודים לאיברי המין באיסורי ביאה ה‪,‬ג‪:‬‬
‫" ָמָׁשל ָמְׁשלּו ֲח ָכ ִמים ָּב ִאׁ ָּשה‪ָ :‬הֶר ֶחם ֶׁשּבֹו נֹו ָצר ַהָּו ָלד‪ְ ,‬והּוא ַהִּנ ְקָרא ' ָמקֹור'‪ְ ,‬והּוא ֶׁש ַּדם ִנ ָּדה‬
‫ְו ָז ָבה יֹו ֵצא ִמֶּמּנּו – קֹוְר ִאין אֹותֹו ' ֶח ֶדר'‪ְ ,‬ל ִפי ֶׁשהּוא ִל ְפ ַני ִל ְפ ִנים‪ְ .‬ו ַצַּואר ָהֶר ֶחם ֻּכּלֹו‪ְ ,‬והּוא‬
‫ַהָּמקֹום ָה ָארְֹך ֶׁשִּמ ְת ַקֵּבץ רֹאׁשֹו ִּבְׁש ַעת ָה ִעּבּור ְּכ ֵדי ֶׁשֹּלא ִיּ ֹפל ַהָּו ָלד‪ְ ,‬ו ִנ ְפ ָּתח ַהְרֵּבה ִּבְׁש ַעת‬

      ‫ֵל ָדה – קֹוְר ִאין אֹותֹו 'ְּפרֹו ְזּדֹוד'‪ְּ ,‬כלֹו ַמר ֶׁשהּוא ֵּבית ַׁש ַער ָלֶר ֶחם"‪ .‬וראו ביאורי שם‪.‬‬
   478   479   480   481   482   483   484   485   486   487   488