Page 481 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 481

‫ קרלפ ותרהעה ׀ ‪449‬‬

‫יֹא ַכל ִּב ְסעּודֹות ֶׁש ֵּיׁש ָּב ֶהן ִקּבּוץ ַהְרֵּבה‪ְ .‬ו ֵאין ָראּוי לֹו ֶל ֱא ֹכל ֶאָּלא ִּב ְסעּו ָדה ֶׁשְּל ִמ ְצָוה ִּב ְל ַבד‪,‬‬
                                                 ‫ְּכגֹון ְסעּו ַדת ֵארּו ִסין ְו ִנּׂשּו ִאין [‪."]...‬‬

‫‪ 	.68‬נאמר בזיקה לשחיתות מינית ביחס לנביאים‪ ,‬בירמיהו ה‪ ,‬ז־ט‪ֵ " :‬אי ָלזֹאת ֶא ְס ַלח ָלְך‪,‬‬
‫ָּב ַנ ִיְך ֲע ָזבּו ִני ַו ִּיׁ ָּש ְבעּו ְּבֹלא ֱאֹל ִהים ָו ַאְׂשִּב ַע אֹו ָתם ַו ִּי ְנ ָאפּו ּו ֵבית זֹו ָנה ִי ְתּ ֹג ָדדּו‪ .‬סּו ִסים ְמ ֻיָּז ִנים‬
‫[מסתבר שמדובר בלשון זנות‪ ,‬כמו 'וזרמת סוסים זרמתם'‪ .‬וראו פירוש מלבי"ם] ַמְׁשִּכים‬
‫ָהיּו‪ִ ,‬איׁש ֶאל ֵאֶׁשת ֵר ֵעהּו ִי ְצ ָהלּו‪ַ .‬ה ַעל ֵאֶּלה לֹוא ֶא ְפקֹד ְנ ֻאם ה'‪ְ ,‬ו ִאם ְּבגֹוי ֲאֶׁשר ָּכ ֶזה ֹלא‬
‫ִת ְת ַנ ֵּקם ַנ ְפִׁשי?! "‪ .‬ובהמשך נאמר בפסוקים יב־יג‪ִּ" :‬כ ֲחׁשּו ַּבה' ַוּיֹא ְמרּו 'ֹלא הּוא ְוֹלא‬
‫ָתבֹוא ָע ֵלינּו ָר ָעה ְו ֶחֶרב ְוָר ָעב לֹוא ִנְר ֶאה'‪ְ .‬ו ַהְּנ ִבי ִאים ִי ְהיּו ְלרּו ַח ְו ַה ִּדֵּבר ֵאין ָּב ֶהם ּ ֹכה ֵי ָעֶׂשה‬

                                                                           ‫ָל ֶהם"‪.‬‬
                                                                   ‫‪ .	69‬ראו מו"נ א‪,‬יז‪.‬‬
                                          ‫‪ 	.70‬לקדושה‪ ,‬ראו קלנר‪ ,‬עימות‪ ,‬עמ' ‪126‬־‪.85‬‬
‫‪ 	.71‬נאמר לפני מעמד הר סיני‪ .‬לעניין ההכנה לקראת המעמד (פסוקים יד־טו)‪ַ" :‬וֵּי ֶרד מֹ�ׁש ֶ ה‬
‫ִמן ָה ָהר ֶאל ָה ָעם‪ַ ,‬ו ְי ַק ֵּדׁש ֶאת ָה ָעם ַו ְי ַכְּבסּו ִׂש ְמֹל ָתם‪ַ .‬וּיֹא ֶמר ֶאל ָה ָעם ֱהיּו ְנ ֹכ ִנים ִלְׁשֹל�ׁש ֶ ת‬
                                                        ‫ָי ִמים‪ַ ,‬אל ִּתְּגׁשּו ֶאל ִאׁ ָּשה"‪.‬‬
                                          ‫‪ 	.72‬ליאו שטראוס‪ ,‬אופיו הספרותי‪ ,‬עמ' ‪.192‬‬
                                       ‫‪ .	73‬במקור הפניה (בהערה ‪ )106‬למו"נ א מז־מו‪.‬‬
                                           ‫‪ .	74‬ברמן‪ ,‬אבן באג'ה והרמב"ם‪ ,‬עמ' ‪39‬־‪.38‬‬
‫‪ .	75‬ראו רמב"ן‪ ,‬כתבים פרק ב‪ ,‬עמ' שכג (החיבור מיוחס לרמב"ן‪ ,‬אבל כבר הרב שעוואל‬
‫אומר בהקדמתו שם שאין הדבר נכון‪ ,‬אלא הוא של מקובל אחר מבני דורו)‪" :‬חיבור זה‬
‫[=יחסי אישות] הוא עניין קדוש ונקי כשיהיה הדבר כפי מה שראוי [‪ .]...‬ואל יחשוב אדם‬
‫כי בחיבור הראוי יש גנאי וכיעור‪ ,‬חלילה מזה [‪ .]...‬ואין הדבר כאשר סבר וחשב הרב ר'‬
‫משה ז"ל במורה הנבוכים בהיותו משבח לאריסטו על מה שאמר כי חוש המישוש חרפה‬
‫הוא לנו‪ .‬אין הדבר כמו כמאמר היוני‪ ,‬לפי שדעתו היוני יש שמץ מינות שאינו מורגש‪,‬‬
‫שאילו היה מאמין שהעולם מחודש בכוונה לא היה אומר כך זה היוני האחר [בנוסחאות‬
‫אחרות‪ :‬הבליעל]‪ .‬אבל כל בעלי התורה מאמינים שהשם יתברך ברא את הכול כפי מה‬
‫שגזרה חכמתו‪ ,‬ולא ברא דבר שיהיה גנאי או כיעור‪ ,‬שאם יאמר שהחבור הוא דבר של‬
‫גנאי‪ ,‬הנה כלי המשגל הם כלי הגנות‪ ,‬והרי השי"ת בראם במאמרו‪ .‬דכתיב 'הוא עשך‬
‫ויכוננך' (דברים לב‪,‬ו)‪ .‬ואמרו ז"ל במסכת חולין (נו‪,‬ב) שברא הקדוש ברוך הוא כונניות‬
‫באדם‪ .‬ובמדרש קהלת (ב‪ ,‬יב) אמרו‪' :‬אשר כבר עשוהו' – מלמד שהוא ובית דינו נמנו‬
‫על כל אבר ואבר והושיבוהו על כנו"‪ .‬ואם כלי המשגל גנאי‪ ,‬היאך ברא הש"י דבר שיש‬
‫בו משום חסרון או גנות חלילה?! אלא פעולותיו של הקדוש ברוך הוא תמימות‪ .‬שנאמר‬
  ‫(שם לב) 'הצור תמים פעלו'‪ .‬ואומר 'וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד'"‪.‬‬
‫	 בהמשך מסביר המחבר‪" :‬אבל הענין הוא כמו שהש"י הוא 'טהור עינים מראות ברע'‬
‫(חבקוק א‪,‬יג) אין לפניו קלקול או גנאי‪ ,‬והוא ברא איש ואשה וברא כל אבר ואבר שבהם‬
‫והכינם על מתכונתם ולא ברא בהם דבר גנאי‪ .‬והעדות הברורה מה שאמר במעשה‬
‫בראשית 'ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו‪ ,‬ולא יתבוששו' (בראשית ב)‪ ,‬כל זה קודם‬
‫שחטאו לפי שהיו עסוקין במושכלות וכל כונתם לשמים‪ ,‬ולא היו בעיניהם אלא כעינים‬
‫ושאר אברי הגוף‪ .‬אמנם כשנטו אחר ההנאות הגופניות ולא נתכוונו לשם שמים‪ ,‬אמר‬
‫'וידעו כי ערומים הם'‪ .‬ופי' כאשר הידים בעת שכותבין ס"ת בטהרה הם מכובדות‬
‫ומשובחות וכשגונבות או עושות דבר מגונה הם מגונות‪ ,‬כך הם כלי המשגל לאדם‬
   476   477   478   479   480   481   482   483   484   485   486