Page 486 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 486
454׀ טהרה תודעה וחברה :תפיסת הטומאה והטהרה של הרמב"ם
.114וראו טומאת מת ב,א ,עפ"י המשנה כרתות א,ה ואהלות יח,ז ופה"מ שם.
.115ראו זהר ,מרורים.
.116ראו מינס ,האל מין ,עמ' ;156וכן באתר https://ancientegyptonline.co.uk/min/
.117ראו מילגרום ,הפולחן והמוסר ,עמ' ,158הטוען כי המחלה היחידה המוכרת לנו
שתופעותיה מתוארות כאן היא הזיבה.
.118תוספתא זבים א,ג .וראוי להדגיש שיום התשמיש אינו נמנה עם הימים הנקיים .ראו
מחוסרי כפרה ג,ב.
. 119השוו מו"נ ג,מז ,13שהרמב"ם סבור שצרעת האדם היא מחלה מידבקת.
. 120ראה כל הפרטים בהלכות מחוסרי כפרה פ"ב ופ"ג.
.121מבחינה הלכתית ,המונח "קרי" הוא שם כולל לכל יציאת זרע ,גם בהיתר .אפשר להניח
שחכמים הרחיבו את משמעות המונח כדי לצמצם את העיסוק המיני כדי שיהיה בגדר
מקרי .ראו לעיל פרק " ,2אין דברי תורה מקבלים טומאה".
. 122גיל שלוש מוגדר משפטית בזיקה להלכות רבות כגיל בעל משמעות מינית למעשים
הכרוכים בו ,כגון איסור ייחוד וכדומה .מעשים מיניים שמתחת לגיל שלוש נידונים
כחבלה פיזית ,ומעל לגיל שלוש ועד בת מצווה – נידונים כמעשה אונס מיני .ראו נערה
בתולה א,ח.
. 123לביאה שלא כדרכה ראו לעיל פרק ,7הערה .11
. 124נוסח כ"י מינכן ,6שהוא כ"י ספרדי מן המאה השתים-עשרה.
.125בשאר הכלים פוסק הרמב"םַ " :א ַחר ָהֶר ֶגל ְּבמֹו ָצ ֵאי יֹום טֹוב ָהיּו ַמ ְטִּבי ִלין ֶאת ָּכל ַהֵּכ ִלים
ֶׁש ָהיּו ַּבִּמ ְק ָּדׁשִ ,מְּפ ֵני ֶׁשָּנ ְגעּו ָּב ֶהן ַעֵּמי ָה ָאֶרץ ָּבֶר ֶגל ִּבְׁש ַעת ֶה ָחגּ .ו ְל ִפי ָכְך ָהיּו אֹו ְמִריןִ ' :ה ָּז ֲהרּו
ֶׁשֹּלא ִּתְּגעּו ַּבׁ ֻּש ְל ָחן'ְּ ,בָׁש ָעה ֶׁשַּמְר ִאין אֹותֹו ְלעֹו ֵלי ְר ָג ִלים" (מטמאי משכב ומושב יא,יא).
. 126ראו רש"י" :כרובים – מדובקין זה בזה ,ואחוזין ומחבקין זה את זה ,כזכר החובק את
הנקבה [ ]...כאיש המעורה בלויה שלו – הנדבק וחבוק בין זרועותיו" .מאירי מבאר
שמחוברים בכנפיהם" :מעורין זה בזה – ר"ל דבוקים זה בזה כשאר בני אדם הנצמדים
יד ליד זה בצד זה [ ]...ונמצאו דבוקים זה בזה בחיבור הכנפיים ומביטים זה בזה".
הריטב"א בבבא בתרא צט,א" :שהקב"ה מתרצה להם בעלייתם לרגל ומראה להם חיבה
יתירה ,כמחבק אדם לחבירו ומנשקו" .מכאן שעצם הקשר בין איש ואישה כחברות הוא
שגרם לעמונים לזלזל .ולשון איכה" ,כי ראו ערוותה" ,אין הכוונה בו דווקא לאיברי
הרבייה ,אלא לקלונה (ראו רש"י שם) ,ואולי צפונותיה ,כלשון יוסף לאחיוְ " :מַרְּג ִלים
ַא ֶּתם ִלְראֹות ֶאת ֶעְרַות ָה ָאֶרץ ָּבא ֶתם" (בראשית מב,ט).
.127לכאורה ,ניתן להבין בדרך זאת את לשון התלמוד ואת זלזול הגויים .ראו אגרת הקודש
פרק ב (רמב"ן ,כתבים ,עמ' שכד .ושם ,עמ' שיט ,העורך מוכיח שמחברו אינו הרמב"ן):
"והסוד הגדול הזה סוד גדול בכרובים שהיו מעורים זה בזה ,דמיון זכר ונקבה .ואילו
היה הדבר גנאי לא היה מצוה ריבונו של עולם לעשות ככה ולשום אותם במקום היותר
קדוש וטהור שבכל הישוב ,אלא שהוא על סוד עמוק מאד .ושמור הסוד הזה ואל תגלהו
לשום אדם אלא אם כן הוא הגון וראוי לו ,כי מכאן נראה סוד עילוי החבור הראוי .וזהו
סוד בנין שלמה ,שכתובְּ' כ ַמ ַער ִאיׁש ְוֹליֹות' – איש המעורה בלויות שלו .ועל זה אמר
דוד המלך ע"הֶ ' :חְרָּפה ָׁש ְבָרה ִלִּבי ָו ָאנּוָׁשה' (תהלים סט,כא) .אמרו רז"ל' :כשהרגישו
עמונים ואמרו ראו אלוהיהם של אלו עושה כזו ,וחירפו וגידפו בענין הכרובים' (מדרש
איכא פתיחתא ט)"( .וראה עוד לעיל הערה 75ולהלן מכתבי הרב קוק והרב קפאח)
