Page 473 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 473
קרלפ ותרהעה ׀ 441
ַההּוא ְו ִה ְכַר ִּתי ֹאתֹו ִמ ֶּקֶרב ַעּמֹו]" (שם כ,ג; ושםַ :ו ֲא ִני ֶא ֵּתן ֶאת ָּפ ַני .וראו שם,ו) .לשון כזה
לא נאמר במצווה נוספת מלבד עבודה זרה ואכילת דם ,משום שאכילתו הובילה למין
עבודה זרה ,שהוא פולחן השדים [ .]...עקב כך ציווה יתעלה שכל חיה ועוף שמותר
לאכול את בשרם ,אם יישחט יכוסה דמו בעפר כדי שלא יתאספו עליו לאכול סביבו .וכך
הושגה המטרה ונשלמה הכוונה להפר האחוה בין אחוזי השד באמת (=המשוגעים) לבין
ׁ ֵשדיהם" .לזיקה בין המת לאכילת הדם בתרבות יוון ,ראו שמש ,אבלות במקרא ,עמ' .64
. 117הרמב"ם לא זיהה אותם .לזיהוים על פי רס"ג ,כולל איורים ,ראו שאר אבות הטומאות
ד,א .לזיהוי בימינו ,ראו עמר ,שמונת השרצים.
.118וכן פה"מ ,הקדמה לסדר טהרות" :ושאר השקצים והרמשים כגון הצפרדעים ומיני צב
השריון והאפעה והנחשים ודומיהן הכול טהור ואינו מטמא".
. 119ראו מילגרום ,שקץ וטמא ,עמ' .424
. 120סנהדרין יט,ד מצוות פג־פה .לעניין התשובה ,ראו הלכות תשובה א,ד" :2תשובה תולה,
ויום הכיפורים מכפר".
. 121מילגרום מעיר שזה לפי הדגם של משנה סנהדרין ט,ו ,והרמב"ם פוסק כן בביאת
המקדש,ד,בַ " :אף ַעל ִּפי ֶׁש ִאם ָע ַבד ְּב ֻט ְמ ָאה ֵאינֹו ַח ָּיב ְּב ֵבית ִּדין ֶאָּלא ַמ ְלקּותֶ ,א ָחיו
ַהּ ֹכ ֲה ִנים ֹלא ָהיּו ְמ ִבי ִאין אֹותֹו ְל ֵבית ִּדיןֶ ,אָּלא מֹו ִצי ִאין אֹותֹו ַלחּוץ ּופֹו ְצ ִעין ֶאת ֹמחֹו ְּב ָי ָדן,
ְו ֵאין ְמ ַמ ִחין ֲע ֵלי ֶהן ְּב ָכְך".
. 122על פי פירוש דעת מקרא ,ישעיהו ,עמ' תרצד .הפירוש שמדובר בכוהנת לעבודה זרה,
ואולי אפילו בזנות ,מבוסס על הקרי "אחת" ,אך לפי הכתיב "אחד" ,אפשר שמדובר
בכוהן לעבודה זרה.
.123ראוי לעיין גם בדברי הרמב"ם לעניין עבודת "חובר חבר" ,המגדיר אותה בעבודה זרה
יא,י .וזה לשונוֵ " :אי ֶזה הּוא חֹו ֵבר? ֶזה ֶׁשְּמ ַדֵּבר ִּב ְד ָבִרים ֶׁש ֵאי ָנן ְלׁשֹון ַעםְ ,ו ֵאין ָל ֶהן ִע ְנ ָין,
ּו ַמ ֲע ֶלה ַעל ַּד ְעּתֹו ְּב ִס ְכלּותֹו ֶׁשאֹו ָתן ַה ְּד ָבִרים מֹו ִעי ִליןַ ,עד ֶׁש ֵהן אֹו ְמִרים ֶׁש ָהאֹו ֵמר ָּכְך ְו ָכְך
ַעל ַהָּנ ָחׁש אֹו ַעל ָה ַע ְקָרב ֵאינֹו ַמ ִּזיקְ ,ו ָהאֹו ֵמר ָּכְך ְו ָכְך ַעל ָה ִאיׁש ֵאינֹו ִנּזֹוק ֵמ ֶהןְ ,ואֹו ֵחז
ְּב ָידֹו ְּב ֵעת ֶׁשְּמ ַדֵּבר ַמ ְפ ֵּת ַח אֹו ֶס ַלעְ ,ו ַכּיֹו ֵצא ַּב ְּד ָבִרים ָה ֵאּלּו – ַהּ ֹכל ָאסּורְ .ו ַהחֹו ֵבר ַע ְצמֹו
ֶׁשּיֹא ַחז ְּב ָידֹו ְּכלּום אֹו ֶׁש ָעָׂשה ַמ ֲעֶׂשה ִעם ִּדּבּורֹוֲ ,א ִפּלּו ֶהְר ָאה ְּב ֶא ְצָּבעֹו – ֲהֵרי ֶזה לֹו ֶקה,
ֶׁשֶּנ ֱא ַמרֹ' :לא ִיָּמ ֵצא ְבָך [ְ ]...וחֹ ֵבר ָח ֶבר' (דברים יח,י־יא)" .ונשאלת השאלה :אם מדובר
באיש המתעסק עם בעלי חיים ארסיים ומנטרל אותם (בכוח היפנוטי?) כחלק ממעשי
עבודה זרה ,מדוע לפי שיטה זו אין בעלי החיים נחשבים טמאים? יש לומר שיש כמה
תשובות בדבר :דבר ראשון ,לא משתמשים בהם ,כגון באכילתם או במגעם ,אלא להפך,
מנטרלים את כוחם; דבר שני ,לא ברור שמדברים אל החיה ,אלא על החיה; דבר שלישי,
הרמב"ם מדגיש שאינו יודע בדיוק מה מעשיו של החובר ,אם מדבר על החיה הארסית
או על האדם המוכש .וכן הוא אומר בספר המצוות ,מצווה לה" :האומר עליהם [על
הנחש או העקרב] אותם הדברים כדי שלא יעקצוהו ,או יאמר על מקום עקיצתם כדי
להשקיע הכאב".
.124גם הפסוקים שלפניו ,עוסקים בקורבנות שבגלל הנסיבות הרעות של הקרבתם ,נחשבו
כמרוחקיםׁ" :שֹו ֵחט ַהּׁשֹור – [נחשב כ] ַמֵּכה ִאיׁש ,זֹו ֵב ַח ַהׂ ֶּשה – ֹעֵרף ֶּכ ֶלבַ ,מ ֲע ֵלה ִמ ְנ ָחה –
ַּדם ֲח ִזירַ ,מ ְזִּכיר ְלבֹ ָנה – ְמ ָבֵרְך ָאֶון" (ישעיהו סו,ג).
.125להבנת המונחים ,עיינו לעיל ,פרק שלישי" ,טומאה אינה פגם מוסרי ,והיא חלה רק מול
קודש".
