Page 467 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 467

‫ קרלפ ותרהעה ׀ ‪435‬‬

‫‪ 	.54‬ראו‪ :‬שוורץ‪ ,‬המולך‪ ,‬עמ' ‪71‬־‪ ,70‬ושם בהערה ‪ ;26‬מילגרום‪ ,‬הפולחן והמוסר‪ ,‬עמ' ‪.197‬‬
‫‪ .	55‬וראו שם פירוש הרד"ק בשם ר' חופני גאון על מצבו הפסיכולוגי של שאול‪ ,‬שאפשר‬
‫את המרמה של בעלת האוב‪ .‬וראוי לציין שבעלת האוב אומרת " ֱאֹל ִהים ָר ִאי ִתי עֹ ִלים ִמן‬
‫ָה ָאֶרץ" (שמואל־א כח‪,‬יג)‪ ,‬ולדעת הרמב"ם מדובר באנשים חשובים ומנהיגים (מו"נ‬
‫א‪,‬ב‪ .)1‬הלוי‪ ,‬פולחן אבות‪ ,‬מציע למשל ש"אלהים" הנזכר בפסוק הזה הוא כינוי לנפש‬

                    ‫המת ושהשם "אובות" משמעותו 'פולחן אבות' (עמ' ‪.)111 ,101‬‬
‫‪ 	.56‬פירושו של הרמב"ם למילה "ידעוני"‪ ,‬שהוא שם העוף "ידוע"‪ ,‬יש שראו בשם זה כמי‬

                      ‫שאוצר ידע לעולם המתים‪ ,‬ראו שמש‪ ,‬אבלות במקרא‪ ,‬עמ' ‪.47‬‬
‫‪ 	.57‬ולכן בעל אוב וידעוני חייבים כרת‪ ,‬אבל הדורש אל המתים פטור‪ .‬הדבר מודגש גם‬
‫בשגגות א‪,‬ד‪ִ " :‬נ ְמ ְצאּו ָּכל ָּכֵרתֹות ֶׁשָּב ֲעָריֹות – ִׁשׁ ָּשה ְו ֶעְׂשִרים‪ּ .‬ו ִבְׁש ָאר ָה ֲע ֵברֹות – ִׁש ְב ָעה‬
‫ָעָׂשר‪ְ ,‬ו ֵאּלּו ֵהן‪ :‬א) ָהעֹו ֵבד ֲעבֹו ָדה ָז ָרה ְּב ַמ ֲעֶׂשה; ב) ַהּנֹו ֵתן ִמ ַּזְרעֹו ַלּ ֹמ ֶלְך; ג) ַּב ַעל אֹוב; ד)‬
‫ַּב ַעל ִי ְּדעֹו ִני ְּב ַמ ֲעֶׂשה; ה) ַהְּמ ַחֵּלל ֶאת ַהׁ ַּשָּבת [‪ ."]...‬ויש רק שלושה חריגים שאין בהם‬

             ‫מעשה‪ :‬המגדף‪ ,‬המבטל ברית מילה והנמנע מקורבן פסח (שם הלכה ב)‪.‬‬
                           ‫‪ 	.58‬וכן אומר הרמב"ם בספר המצוות‪ ,‬לא־תעשה לח‪ ,‬כלהלן‪.‬‬

‫‪ 	.59‬המונח "רוח הטומאה" נזכר לראשונה במקרא זכריה יג‪,‬ב‪ְ" :‬ו ָה ָיה ַבּיֹום ַההּוא ְנ ֻאם ה'‬
‫ְצ ָבאֹות ַא ְכִרית ֶאת ְׁשמֹות ָה ֲע ַצִּבים ִמן ָה ָאֶרץ ְוֹלא ִי ָּז ְכרּו עֹוד ְו ַגם ֶאת ַהְּנ ִבי ִאים‪ְ ,‬ו ֶאת רּו ַח‬

                                                        ‫ַהֻּט ְמ ָאה ַא ֲע ִביר ִמן ָה ָאֶרץ"‪.‬‬
‫‪ 	.60‬כגון‪ :‬פה"מ אבות ג‪,‬טו על המשנה "הכול צפוי והרשות נתונה"‪" :‬זה המאמר כולל‬
‫עניינים גדולים מאד‪ ,‬ולא יהיו דברים כמו אלו אלא לרבי עקיבה"; מו"נ א‪,‬לב‪" :‬אז תשיג‬
‫את השלמות האנושית‪ ,‬ותהיה בדרגת ר' עקיבה עליו השלום שנכנס בשלום ויצא בשלום‬
‫בעיונו בדברים המטפיזיים [האלוהיים] האלה"; מלכים יא‪,‬ג‪ֶׁ" :‬ש ֲהֵרי ַרִּבי ֲע ִקי ָבה ָח ָכם‬
‫ָּגדֹול ֵמ ַח ְכ ֵמי ִמְׁש ָנה ָה ָיה"; אישות ח‪,‬ה‪ַ '" :‬על ְמ ָנת ֶׁש ֲא ִני ָח ָכם' – ֵאין אֹו ְמִרין ְּכַרִּבי ֲע ִקי ָבה‬

                      ‫ַו ֲח ֵבָריו‪ֶ ,‬אָּלא ָּכל ֶׁשּׁשֹו ֲא ִלין אֹותֹו ְּד ַבר ָח ְכ ָמה ְּב ָכל ָמקֹום ְואֹו ֵמר"‪.‬‬
                        ‫‪ .	61‬תלמוד בבלי‪ :‬שבת קד‪,‬א; יומא לח‪,‬ב; עבודה זרה נה‪,‬א ועוד‪.‬‬

‫‪ 	.62‬וראו שם בביאורי לשימוש הדווקני במילה "מסייע"‪ ,‬שיש לו משמעות הלכתית מדויקת‪.‬‬
‫‪ .	63‬הרמב"ם עצמו רומז לדבר זה בתורת ההשגחה שלו לכך שהאדם הוא הקובע את גודל‬
‫ההשגחה עליו‪ ,‬בין לטוב בין לרע‪ .‬כך למשל הוא רומז במו"נ ג‪,‬נב‪ ]...[" :‬ואותו מלך‬
‫הנלווה והצמוד הוא השכל השופע עלינו‪ ,‬שהוא הקשר בינינו לבינו יתעלה [‪' ]...‬אם‬
‫ִי ָּס ֵתר איש במסתרים ואני לא אראנו' (ירמיהו כג‪,‬כד)‪ .‬הבן זאת מאוד [‪ ."]...‬ונראים‬
‫הדברים שהרמב"ם מתכוון לא לקריאה הרגילה של הפסוק‪ ,‬בתמיהה‪'" ,‬אם ִי ָּס ֵתר איש‬
‫במסתרים – ואני לא אראנו?!"‪ ,‬אלא לקביעת עובדה‪ :‬אם ִי ָּס ֵתר איש במסתרים – אני לא‬
‫אראנו!"‪ ,‬כמבקש לומר‪ :‬אתה רוצה להסתיר את ה' בחייך? – כן יהיה לך!‪ .‬ולזה התכוון‬

                                                             ‫באומרו "והבן זאת"‪.‬‬
‫‪ 	.64‬בערבית‪" :‬עלי מה יזעם אלד'ין הם אמואת באלחקיקה‪ ,‬ואן כאנוא יגתד'ון ויחסון"‪ .‬אבן‬
‫תיבון מתרגם‪" :‬כמו שיחשבו אשר הם מתים באמת ואף על פי שהם אוכלים ומרגישים"‪.‬‬
‫הרב קאפח מעיר על אתר‪" :‬וכפי שדרשו חז"ל בברכות יח‪,‬ב – אלו רשעים שבחייהן‬
‫קרויים מתים‪ .‬ומה שהם אוכלין ושותים ומרגישים ומלשינים ומזיקים לצדיקים‪ ,‬אינו‬
‫אלא ריחוש מדי דהוה אזנב הלטאה [כלומר‪ :‬פרכוסים עצביים‪ ,‬ולא חיים של ממש‪,‬‬
‫כפרכוסי זנב הלטאה בשעה שהוא ניתק מגופה]"‪ .‬אי־אפשר להבין את המשפט כתיאור‬
‫תהליך הדרישה את המתים‪ ,‬שהדורשים הם המדמיינים את עצמם כמתים כדי לדבר אל‬
   462   463   464   465   466   467   468   469   470   471   472