Page 466 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 466

‫‪ 434‬׀ טהרה תודעה וחברה‪ :‬תפיסת הטומאה והטהרה של הרמב"ם‬

‫המתים‪ ,‬המכונים 'ימי המתים' (‪ ,)The Days of the Dead‬ליל כל הקדושים (או ההלואין‪,‬‬
‫‪ ,)Halloween‬הנחגג ב־‪ 31‬באוקטובר‪ ,‬הוא הלילה שבו מורשות רוחות המתים לעלות‬

                ‫על פני האדמה"‪ .‬המחברת סוקרת את היחס למוות בתרבויות אחדות‪.‬‬
‫‪ 	.46‬לצרוס‪ ,‬אסלאם‪ ,‬עמ' ‪220‬־‪ ,212‬ובמיוחד‪ ,‬עמ' ‪ ,214‬הערה ‪ .24‬הכותבת‪" :‬בין ההבדלים‬
‫הגדולים בין היהדות והאסלאם הוא תחום דיני טומאה וטהרה‪ ,‬וביניהם אין טומאת מת"‬
‫(עמ' ‪ ;)212‬ועל טומאת מת‪" :‬הרי לפנינו אחד ההבדלים המרכזיים שבין שתי הדתות"‬

                                                                      ‫(עמ' ‪.)214‬‬
‫‪ 	.47‬ראו שופק‪ ,‬מנהגי לוויה‪ ,‬עמ' ‪91‬־‪ .86‬למנהגי הקבורה הנזכרים ברמב"ם‪ ,‬השוו אבל‬

                                                                          ‫ד‪,‬א־ג‪.‬‬
‫‪ .	48‬ראוי לציין כי שמה של חטיבת ההלכות הוא "הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים"‪,‬‬
‫אך בגלל הצנזורה הנוצרית‪ ,‬שונה שמה החטיבה בדפוסים הנפוצים ל"הלכות עבודת‬
‫כוכבים"‪ .‬בעיני הרמב"ם‪ ,‬אף על פי שהנוצרים היו עובדי עבודה זרה‪ ,‬עובדי כוכבים‬

                               ‫בוודאי לא היו‪ ,‬ונמצא שהשם החדש אינו פוגע בהם‪.‬‬
‫‪ .	49‬ראו בהקדמתי לפרק שם‪ .‬התרבות האלילית מתוארת שם כפועלת על פי חוקי הדמיון‪.‬‬
‫חשיבתם של עובדי האלילים מוגבלת למה שהוא חומרי‪ ,‬ואינה מגיעה למושגים‬
‫מופשטים‪ ,‬וחוקי הטבע אינם מונעים את עובדיה מלהאמין ביצורים אגדיים כמו עצים‬
‫מדברים ופסלים מעופפים‪ .‬מכאן מקור אמונתם במאגיה‪ ,‬פולחן מורכב ומסובך הבא‬
‫להשפיע על המציאות באמצעים על־טבעיים‪ .‬הניגוד הקוטבי בין התורה לבין האלילות‬
‫משתקף גם במטרות שמציבה כל אחת מהן‪ .‬האלילות מבטלת את שתי השלמויות‬
‫שהתורה חותרת להגיע אליהן‪ .‬יש גם מוטיבציות אליליות הקשורות בתאוות המין‬
‫ותאוות הכבוד והדאגה לרכוש ולבנים ולבריאות‪ ,‬ובמילים אחרות‪ ,‬כל מכלול התאוות‬

                                  ‫והיצרים החומריים לגֹוניהם בלא להתחשב בשכל‪.‬‬
‫‪ 	.50‬לתיאור האיסור‪ ,‬ראו עבודה זרה ו‪,‬ג־ד‪ .‬המולך היה אל השאול הקשור בפולחן המתים‪.‬‬

                                          ‫ראו מילגרום‪ ,‬הפולחן והמוסר‪ ,‬עמ' ‪.197‬‬
‫‪ .	51‬ההבחנה באה בכמה מקומות‪ :‬משנה תורה עבודה זרה ו‪,‬ג‪ ;2‬פה"מ סנהדרין ז‪,‬ז; פרשנות‬
‫הירושלמי סנהדרין ז‪,‬י; בבלי סנהדרין סד‪,‬ב‪ .‬ונחלקו הראשונים בעניין זה‪ .‬כדעת‬
‫הרמב"ם‪ ,‬פירשו רש"י‪ ,‬הרמ"ה‪ ,‬והמאירי‪ .‬ראו יד פשוטה‪ ,‬המדע‪ ,‬עמ' תרסד־תרסה‪.‬‬
‫וראו שוורץ‪ ,‬המולך‪ ,‬המסכם בעמ' ‪ ,65‬הערות ‪5‬־‪ ,3‬את המחקר הראשוני המתאים‬
‫לדעה שמציג הרמב"ם‪ ,‬ומוכיח במאמרו שמדובר בהקרבה של הילדים למותם למען‬

                                                                         ‫המולך‪.‬‬
‫‪ 	.52‬כמה פסוקים לפני כן‪ ,‬ירמיהו מדבר על הקורבנות בכלל בלשון דומה‪ִּ" :‬כי ֹלא ִדַּבְר ִּתי‬
‫ֶאת ֲאבֹו ֵתי ֶכם ְוֹלא ִצִּוי ִתים ְּביֹום הוציא הֹו ִצי ִאי אֹו ָתם ֵמ ֶאֶרץ ִמ ְצָר ִים‪ַ ,‬על ִּד ְבֵרי עֹו ָלה ָו ָז ַבח"‬
‫(ירמיהו ז‪,‬כב)‪ ,‬שהרמב"ם עוסק בו במו"נ ג‪ ,‬סוף פרק לב‪ .‬הלשון המשותפת מעצימה את‬
‫הטענה שהמעשים נעשו מתוך כוונה למצוא קרבת אלוהים‪ .‬אלא שבהקרבת בעלי חיים‬

              ‫מדובר על אמצעי‪" ,‬כוונה שנייה"‪ ,‬ואילו בהקרבת אדם מדובר באיסור‪.‬‬
‫‪ .	53‬ודרשו חז"ל תלמוד בבלי תענית ד‪,‬א‪ֲ ' " :‬אֶׁשר ֹלא ִצִּוי ִתי ְוֹלא ִדַּבְר ִּתי ְוֹלא ָע ְל ָתה ַעל ִלִּבי'‪.‬‬
‫' ֲאֶׁשר ֹלא ִצִּוי ִתי' – זה בנו של מישע מלך מואב‪ .‬שנאמר‪ַ' :‬ו ִּי ַּקח ֶאת ְּבנֹו ַהְּבכֹור ֲאֶׁשר ִי ְמֹלְך‬
‫ַּת ְח ָּתיו‪ַ ,‬וַּי ֲע ֵלהּו ֹע ָלה ַעל ַה ֹח ָמה' (מלכים־ב ג‪,‬כז)‪ְ' .‬וֹלא ִדַּבְר ִּתי' – זה יפתח [שהקריב את‬
‫בתו (שופטים יא‪,‬לט)]‪ְ' .‬וֹלא ָע ְל ָתה ַעל ִלִּבי' – זה יצחק בן אברהם"‪ .‬כלומר לא הייתה‬

                                            ‫כוונת ה' שיקריב אברהם את יצחק בנו‪.‬‬
   461   462   463   464   465   466   467   468   469   470   471