Page 463 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 463

‫ קרלפ ותרהעה ׀ ‪431‬‬

‫יתעלה יודע ועד‪ ,‬והאמת מה שאומר‪ ,‬והוא שטוב ענייני מין האדם אצל כל משכיל – ולא‬
‫אומר שהוא עניין טוב מוחלט‪ ,‬אלא שהוא היותר נאות ומעט הדאגה – שאין תחבולה‬
‫בזאת המציאות המתוקנת תיקון גדול [כלומר המציאות טובה]‪' ,‬טוב מאוד' כפי מה‬
‫שגזרה חכמת בוראה‪ ,‬שיעיין האדם ויסתכל בטוב בענייני מציאות המינים‪ ,‬לא שיעיין‬
‫ויסתכל בטוב ענייני אישי הפרט‪ .‬ושמא כשיגיעו אליך פרקי 'מורה הנבוכים' בזה העניין‪,‬‬
‫יתבאר לך זה הכלל ביאור מספיק בעזרת ה' יתעלה" (אגרות‪ ,‬שילת‪ ,‬עמ' רסב)‪ .‬וראו מו"נ‬

                                                ‫ג‪,‬י‪ 9‬בהרחבות שם אודות אגרת זו‪.‬‬
‫‪ .	13‬מעשר שני ונטע רבעי יא‪,‬ו‪ֹ' " :‬לא ָא ַכ ְל ִּתי ְבאֹ ִני ִמֶּמּנּו' – ָהא ִאם ֲא ָכלֹו ַּב ֲא ִני ָנה‪ֵ ,‬אינֹו‬
‫ִמ ְתַו ֶּדה‪ְ' .‬וֹלא ִב ַעְר ִּתי ִמֶּמּנּו ְּב ָט ֵמא' – ָהא ִאם ִה ְפִריׁשֹו ְּב ֻט ְמ ָאה‪ֵ ,‬אינֹו ִמ ְתַו ֶּדה‪ְ' .‬וֹלא ָנ ַת ִּתי‬
‫ִמֶּמּנּו ְל ֵמת' – ֶׁשֹּלא ָל ַקח ִמֶּמּנּו ָארֹון ְו ַת ְכִרי ִכין‪ְ ,‬וֹלא ְנ ָתנֹו ְלאֹו ְנ ִנים ֲא ֵחִרים‪ָׁ' .‬ש ַמ ְע ִּתי ְּבקֹול ה'‬
‫ֱאֹל ָהי' – ֶׁש ֱה ִביאֹו ְל ֵבית ַהְּב ִחיָרה‪ָ ' .‬עִׂשי ִתי ְּככֹל ֲאֶׁשר ִצִּוי ָת ִני' – ֶׁשׂ ָּש ַמח ְוִׂשַּמח ּבֹו‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪:‬‬

                                              ‫'ְוָׂש ַמ ְח ָּת ְב ָכל ַהּטֹוב'" (דברים כו‪,‬יא)‪.‬‬
                                  ‫‪ .	14‬לעניין זה‪ ,‬ראו הלברטל‪ ,‬הרמב"ם‪ ,‬עמ' ‪209‬־‪.204‬‬
‫‪ .	15‬כגון תלמוד בבלי שבת קנב‪,‬א‪" :‬אמר רב חסדא‪ :‬נפשו של אדם מתאבלת עליו כל שבעה‪.‬‬

                                                    ‫שנאמר‪' :‬ונפשו עליו תאבל'"‪.‬‬
                                              ‫‪ .	16‬ראו הנשקה‪ ,‬ניחום המת‪ ,‬עמ' ‪39‬־‪.36‬‬

                                                        ‫‪ 	.17‬ראו לעיל פרק ‪ ,4‬עמ' ‪.143‬‬
‫‪ .	18‬לשאלה זו‪ ,‬ראו בלס‪ ,‬טומאה וטהרה‪ ,‬השאלה החמישית‪ ,‬עמ' ‪ .650‬אך תשובתו עליה‪ ,‬עמ'‬
‫‪ ,657‬ש"טומאת המוות היא שורשית באדם יותר מכל טומאה אחרת"‪ ,‬והמשך דבריו שם‪,‬‬
‫אין להם דבר עם לשון הרמב"ם כאן‪ .‬הרמב"ם מסביר את שכיחותה‪ ,‬לא את "שורשיותה"‪.‬‬
‫‪ 	.19‬לא הזכרתי את העובדה שהנידה הינה תופעה תדירה ועקבית של אחת לחודש בערך‪,‬‬
‫בשל שתי תופעות שבהם ההלכה מתייחסת לאישה כנעדרת דם מחזור‪ ,‬אחת היא‬
‫תקופות ההיריון של תשעה חודשים התכופות יותר בימיהם‪ ,‬והשניה‪ ,‬שהייתה נפוצה‬

   ‫יותר בימיהם היא תקופת ההנקה של שנתיים בערך (ראו מטמאי משכב ומושב ד‪,‬א)‪.‬‬
‫‪ 	.20‬שם טוב אבן שם טוב השני‪ .‬ראו מורה הנבוכים‪ ,‬ארבעה פירושים‪ .‬פירושו נדפס לצד‬

                                        ‫פירושיהם של‪ ‬האפודי‪ ,‬קרשקש ואברבנאל‪.‬‬
‫‪ .	21‬בהשוואה להיום‪ ,‬טומאת המת רבה יותר‪ ,‬מן העובדה שהמוות מתרחש בדרך כלל בבית‬
‫חולים‪ ,‬וללא סידורים מיוחדים כמעט כל הנמצאים בבניין או בחלל החדרים במסלול‬

                                                ‫הוצאתו מן הבניין הופכים טמאים‪.‬‬
‫‪ 	.22‬בערבית‪" :‬מסאקפה' אלאמואת"‪ .‬אבן תיבון‪ַ " :‬ה ִה ְתא ֵהל עם המתים"‪ .‬הרב קאפח‪:‬‬

                                                               ‫"האהלת המתים"‪.‬‬
‫‪ 	.23‬השוו לטומאת ביאה (כניסה לבית) של מצורע‪ ,‬טומאת צרעת י‪,‬יב; טז‪,‬א־ב‪ ,‬שבה‬

                ‫השהייה (עצירה מלכת) היא המטמאת‪ ,‬ולא ההימצאות באותו מרחב‪.‬‬
‫‪ 	.24‬בראשית מו‪ ,‬ד‪ְ" :‬ויֹו ֵסף ָיִׁשית ָידֹו ַעל ֵעי ֶניָך"‪ .‬אבל ד‪,‬א‪ִ " :‬מ ְנ ַהג ִיְׂשָר ֵאל ַּבֵּמ ִתים ּו ַבְּקבּוָרה ָּכְך‬
‫הּוא‪ְ :‬מ ַאְּמ ִצין ֵעי ָניו ֶׁשַּלֵּמת [‪ ."]...‬בביאור שם כתבתי שנוהגים לעצם את עיני המת משום‬

   ‫כבודו‪ ,‬מפני שמיד לאחר המוות עפעפיו מתקשים‪ ,‬ועיניו עשויות להישאר פקוחות‪.‬‬
                                            ‫‪ 	.25‬ראו שמש‪ ,‬אבלות במקרא‪ ,‬עמ' ‪31‬־‪.30‬‬

‫‪ 	.26‬ראו למשל מכירה כא‪,‬ו‪ַ " :‬הּמֹו ֵכר ָמקֹום ַל ֲח ֵברֹו ַל ֲעׂשֹות לֹו ְקבּוָרה‪ְ ,‬ו ֵכן ַהְּמ ַקֵּבל ָמקֹום ֵמ ֲח ֵברֹו‬
‫ַל ֲעׂשֹות ּבֹו ְקבּוָרה – עֹוֶׂשה ְמ ָעָרה‪ּ ,‬ופֹו ֵת ַח ַלְּמ ָעָרה ְׁשמֹו ָנה ְק ָברֹות‪ְׁ ,‬שלָׁשה ִמָּכאן ּוְׁשלָׁשה‬

   ‫ִמָּכאן ּוְׁש ַנ ִים ִמְּכ ֶנ ֶגד ַהִּנ ְכ ָנס ַלְּמ ָעָרה‪ִ .‬מ ַּדת ַהְּמ ָעָרה [‪ ."]...‬ראו איור במהדורה המבוארת‪.‬‬
   458   459   460   461   462   463   464   465   466   467   468