Page 462 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 462

‫‪ 430‬׀ טהרה תודעה וחברה‪ :‬תפיסת הטומאה והטהרה של הרמב"ם‬

   ‫הערות לפרק ‪ :8‬טומאות המוות ‪ -‬יחס שגוי למוות‬

‫‪ 	.1‬מכונה גם "אבי אבות הטומאה" (אבל לא ברמב"ם)‪ .‬למונח זה‪ ,‬ראו לעיל פרק ‪ ,3‬הערה ‪.57‬‬
                                               ‫‪ .	2‬טומאת מת פרק יא‪ .‬להלן‪ ,‬עמ' ‪.266‬‬

‫‪ .	3‬בעל חיים כשר שנשחט על ידי גוי – אסור באכילה כנבלה‪ ,‬ומטמא במשא‪ .‬הרמב"ם‬
‫משער שטומאה זו מדרבנן‪ .‬ראו שחיטה ד יא; שאר אבות הטומאות ב‪,‬י; ראו משנה‪,‬‬

                                              ‫חולין משנה א‪,‬א‪ ,‬ובתלמוד שם יג‪,‬א‪.‬‬
‫‪ .	4‬הרמב"ם אומר בפה"מ שהוא מדרבנן (עמ' טו במהדורת קאפח)‪ ,‬אך באבות הטומאות‬

                                                  ‫ג‪,‬א הוא מכריע שהוא מן התורה‪.‬‬
                                           ‫‪ .	5‬אריסטו‪ ,‬מטפיזיקה א‪ ,)980a( 1,‬עמ' ‪.21‬‬
‫‪ 	.6‬השוו ברונר‪ ,‬טומאה ואבלות‪ .‬שיטת הרש"ר הירש‪ ,‬עמ' ‪781‬־‪ ,780‬דומה מאוד לתפיסה‬
‫הנומינליסטית של הרמב"ם‪ .‬הרב ברונר סוקר במאמרו את דעתם של שלושה הוגים‬
‫דתיים – הרש"ר הירש‪ ,‬הרב סולובייציק והרב קוק – בחקירות רבות על טומאת המת ועל‬
‫האבלות‪ ,‬שמודגשת בהן מאוד הרתיעה מן התודעה השגויה שבמוות‪ .‬אבל מן מחקר זה‪,‬‬
             ‫חסרה למשל ההדגשה שאסור להיטמא למת רק בזיקה למקדש וקודשיו‪.‬‬
‫‪ .	7‬בהקשר זה' תפיסתו של הרמב"ם היא כי נאסר על דויד המלך לבנות את המקדש אינה‬
‫מפני הקטל וההתעסקות עם המוות‪ ,‬אלא מפני מידת האכזריות המתלווה למלחמות‬
‫ומוות‪ַ" :‬ו ְי ִהי ָע ַלי ְּד ַבר ה' ֵלאמֹר‪ָּ :‬דם ָלרֹב ָׁש ַפ ְכ ָּת ּו ִמ ְל ָחמֹות ְּגדֹלֹות ָעִׂשי ָת‪ֹ ,‬לא ִת ְב ֶנה ַב ִית‬
‫ִלְׁש ִמי ִּכי ָּד ִמים ַרִּבים ָׁש ַפ ְכ ָּת ַאְר ָצה ְל ָפ ָני'" (דברי הימים־א כב‪,‬ח)‪ .‬הרמב"ם רואה בזה‬
‫פגם בהתקרבותו אל ה'‪ ,‬וכה דבריו בשמונה פרקים‪ ,‬פרק ז‪" :‬וכן דוד‪ ,‬עליו השלום –‬
‫נביא‪ ,‬אמר‪" :‬לי דיבר צור ישראל" (שמואל־ב כג‪,‬ג)‪ ,‬ומצאנוהו בעל אכזריות‪ .‬ואף על‬
‫פי שהשתמש בה בגוים ובהריגת הכופרים‪ ,‬והיה רחמן לישראל‪ ,‬אבל באר בדברי הימים‬
‫שה' לא מצאו ראוי לבניין בית המקדש‪ ,‬לרוב מה שהרג"‪ .‬ואף על פי שבמו"נ ב‪,‬מה‪,8‬‬
‫"הדרך השנייה"‪ ,‬הרמב"ם מדגיש שדויד היה קרוב לנבואה‪ ,‬אך לא נביא‪ ,‬ומכאן סביר‬
‫שזו מחשבתו של דויד‪ ,‬שהרי הדבר לא נאמר על ידי נתן הנביא‪ ,‬מכל מקום הרעיון נכון‪.‬‬
‫‪ 	.8‬פסוק זה מובא גם בהלכות תשובה ט‪,‬א‪ֶׁ" :‬ש ִאם ֹלא ִי ְק ֶנה ֵהָּנה ָח ְכ ָמה ּו ַמ ֲעִׂשים טֹו ִבים –‬
        ‫ֵאין לֹו ַּבֶּמה ִי ְזֶּכה‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ִּ' :‬כי ֵאין ַמ ֲעֶׂשה ְו ֶחְׁשּבֹון ְו ַד ַעת ְו ָח ְכ ָמה ִּבְׁשאֹול [‪."']...‬‬
‫‪ 	.9‬נמצא לפי שיטתו שאין לא "גלגול נשמות" ולא "עילוי נשמות"‪ .‬הרמב"ם מתעלם‬
‫במפגין מכל העניין הזה‪ ,‬אף על פי שהיה רווח בזמנו‪ ,‬כגון ברס"ג‪ ,‬אמונות ודעות‪,‬‬
‫עמ' ריד‪ ,‬שהביע דעתו נגד האמונה הרווחת‪ .‬ראו בן־שמאי‪ ,‬גלגול‪ ,‬עמ' ‪131‬־‪ .127‬על‬
                     ‫המושגים עילוי נשמה וגלגול נשמות ראו מו"נ ג‪,‬נא‪ 1‬בהרחבות‪.‬‬
                                           ‫‪ 	.10‬דעות ד‪,‬א; פה"מ הקדמה לאבות‪ ,‬פרק ד‪.‬‬

                                                ‫‪ .	11‬ראו שמש‪ ,‬אבלות במקרא‪ ,‬עמ' ‪.35‬‬
‫‪ .	12‬ראו הלכות אבל יג‪,‬יא‪ַ " :‬אל ִי ְת ַקׁ ֶּשה ָא ָדם ַעל ֵמתֹו ָי ֵתר ִמ ַּדאי‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ַ ' :‬אל ִּת ְבּכּו ְל ֵמת‬
‫ְו ַאל ָּת ֻנדּו לֹו' (ירמיה כב‪,‬י)‪ְּ ,‬כלֹו ַמר ָי ֵתר ִמ ַּדאי‪ֶׁ ,‬ש ֶּזה הּוא ִמ ְנ ָהגֹו ֶׁשָּלעֹו ָלם‪ְ ,‬ו ַהְּמ ַצ ֵער ַע ְצמֹו‬
‫ַעל ִמ ְנ ַהג ָהעֹו ָלם ־ ֲה ֵרי ֶזה ִטֵּפׁש"‪ .‬ראו גם‪ :‬פה"מ‪ ,‬הקדמה לפרק חלק‪" :‬ודע שהאדם ימות‬
‫בהחלט וייפרד למה שהורכב ממנו"‪ .‬גם המשיח ימות‪ ,‬ואף המתים בתחיית המתים‬
‫ימותו‪ ,‬כמו שאראה להלן; איגרת הרמב"ם אל ר' יוסף‪ ,‬לאחר שמתה בתו הקטנה של‬
‫הרמב"ם (המקור אינו נמצא והתרגום לקוי)‪" :‬כבר הודעתיך שנפטרה הבת הקטנה‪ ,‬ה'‬
‫יתעלה ישים מיתתה כפרה‪ .‬בני‪ ,‬לא תתאבל ולא תתעצב לא על זכר ולא על נקבה‪ .‬ה'‬
   457   458   459   460   461   462   463   464   465   466   467