Page 450 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 450

‫‪ 418‬׀ טהרה תודעה וחברה‪ :‬תפיסת הטומאה והטהרה של הרמב"ם‬

‫אומר‪" :‬והמטרה כולה אחת‪ :‬שלא נעבוד את ה' בצורת פרטי עבודותיהם שהיו עושים‬
‫לנעבדיהם" (ג‪,‬מה‪ ;)13‬ג‪ .‬ועל פרטי הקורבנות‪ ,‬הוא אומר‪" :‬הרי נסדרו הפרטים האלה‪,‬‬
‫ונמצא שמשמעותם מופלאה" (ג‪,‬מו‪ ,)22‬כשכוונתו לפרטי המצוות‪ ,‬והוא מסיים את‬
‫הפרק במילים‪" :‬הרי סיימנו את המצוות מקבוצה זו‪ ,‬ופרטים רבים מהן"‪ ,‬כשכנראה גם‬
‫במובן כפול; ד‪ .‬ובפרק האחרון של טעמי המצוות הוא מדבר על המצוות‪" :‬המצוות‬
‫שהקבוצה הארבע עשרה כוללת [‪ ]...‬כבר הודעתי לעיל את תכליתה של קבוצה זו‪ ,‬וכעת‬

                                                  ‫אחל לבאר את פרטיה" (ג‪,‬מט‪.)1‬‬
‫‪ .	17‬כאן הרמב"ם מדבר על המאפיינים החומריים של בעלי החיים‪ ,‬ומדובר בטענה‬
‫שוביניסטית שהייתה מקובלת בזמנו של הרמב"ם‪ ,‬אלא שגם בעניין זה‪ ,‬הרמב"ם חורג‬
‫ממה שהיה מקובל בימיו‪ ,‬והוא סובר שגם הנשים יכולות להגיע לשלימות האנושית‪,‬‬
‫כגון הנבואה‪ .‬ראו‪ :‬מלמד‪ ,‬נשים‪ ,‬עמ' ‪101‬־‪ ,100‬האומר בעניין זה שהרמב"ם מאמץ את‬
‫תפיסתו של אפלטון; קלנר‪ ,‬נשים‪ ,‬עמ' ‪127‬־‪ .120‬בשני המאמרים‪ ,‬מנותחות אמירות‬
‫הרמב"ם בעניין זה‪ ,‬ועם זאת נעדר מהם ניתוח פסקה זו‪ ,‬אף על פי שאין בה כדי לסתור‬

                                                                 ‫את מסקנותיהם‪.‬‬
‫‪ 	.18‬מעשה הקרבנות א‪,‬יד‪ָּ" :‬כל ָמקֹום ֶׁשֶּנ ֱא ַמר ַּבּתֹוָרה 'ֶּכ ֶבׂש' אֹו 'ִּכְׂשָּבה' אֹו 'ְּכ ָבִׂשים' – ֲהֵרי‬
‫ֵאּלּו ְּב ֵני ָׁש ָנה‪ְ .‬ו ָכל ָמקֹום ֶׁשֶּנ ֱא ַמר ' ַא ִיל' אֹו ' ֵאי ִלים' – ֵהם ַה ְּז ָכִרים ְּב ֵני ְׁש ָנ ַת ִים"‪ .‬העובדה‬
‫שהאיל חשוב מן הכבש משתקפת גם בעובדה שנסכיו (תוספת יין וסולת הבאה עם‬
‫הקורבן) מרובים‪ ,‬כמו שעולה מהלכות תמידין ומוספין ט‪,‬ט‪ֲ " :‬ה ֵרי ֶׁש ָהיּו ִמי ֵני ְּב ֵה ָמה‬
‫ַהְרֵּבה ִמִּמין ָקְרָּבן ֶא ָחד – ֵּכי ַצד ֵהן ְקֵר ִבין? ַהָּפִרים קֹו ְד ִמין ָל ֵאי ִלים‪ֶׁ ,‬שֵּכן ִנ ְתַרּבּו ַּבְּנ ָס ִכים‪.‬‬
‫ְו ֵאי ִלים קֹו ְד ִמין ַלְּכ ָבִׁשים‪ֶׁ ,‬שֵּכן ִנ ְתַרּבּו ַּבְּנ ָס ִכים‪ּ .‬ו ְכ ָבִׂשים קֹו ְד ִמין ַלׂ ְּש ִעיִרים‪ֶׁ ,‬שֵּכן ִנ ְתַרּבּו‬

                      ‫ָּב ֵאמּוִרין‪ֶׁ ,‬שִּב ְכ ַלל ֵאמּוֵרי ְּכ ָבִׂשים ָה ַא ְל ָיה‪ְ ,‬ו ֵאין ַּבׂ ְּש ִעיִרים ַא ְל ָיה"‪.‬‬
‫‪ .	19‬ראו היינמן‪ ,‬טעמי המצוות‪ :‬עמ' ‪82‬־‪ ;81‬עמ' ‪ ,155‬הערה ‪ ,128‬הרומז להשוואה בין‬
‫הדייקנות היתרה של פרטי המשלים במקרא בהקדמת הרמב"ם למו"נ‪ .‬לעניין זה‪ ,‬ראו גם‬

                                                    ‫כשר‪ ,‬אמנות הכתיבה‪ ,‬עמ' ‪.95‬‬
‫‪ 	.20‬בלס‪ ,‬מנופת צוף‪ ,‬עמ' ‪836‬־‪ ,835‬הטוען שהרמב"ם מביא במקומות מסוימים טעמים‬
‫למצוות שאינם טעמים שלו‪ ,‬ואינו מקבל אותם‪ ,‬אף אם הוא מכנה אותם "טעם"‪ ,‬ואף‬
‫על פי שממבט ראשון הם נראים מתאימים לשיטתו במורה הנבוכים‪ ,‬כלומר שהם‬
‫באים לבטל דעות לא נכונות שהיו קיימות בעבר‪ .‬לדידו‪ ,‬הסיבה שהרמב"ם עושה זאת‬
‫היא‪ ,‬שקיים טעם עמוק אחר שאפשר להסביר באמצעותו את הדברים‪" :‬עבודת ה' גם‬
‫בכוחותיו השפלים ביותר"‪ .‬עיינו שם בדברי הדרש‪ .‬אבל בספר זה‪ ,‬אנחנו מעדיפים‬

                                                          ‫להטעימן בדרך פשוטה‪.‬‬
‫‪ .	21‬ראו למשל לעניין שילוח הקן‪ :‬הרב רבינוביץ הלכות תפלה וברכת כהנים‪ ,‬פירוש יד‬
‫פשוטה‪ ,‬עמ' שמ; שילת‪ ,‬הקדמות הרמב"ם למשנה‪ ,‬עמ' שד־שה‪ ,‬הערה ‪ .8‬הספרות‬
‫העוסקת בטעמי המצוות נרחבת‪ .‬ראו למשל‪ :‬דינסטאג‪ ,‬טעמי המצוות‪ ,‬ובמיוחד בסעיף‬

                                                           ‫‪ ;117‬עמר‪ ,‬שילוח הקן‪.‬‬
                                       ‫‪ 	.22‬כשר‪ ,‬אמנות הכתיבה‪" ,‬סוף דבר"‪ ,‬עמ' ‪.106‬‬
‫‪ 	.23‬ראו לורברבוים‪ :‬השגבה‪ ,‬עמ' ‪ ;18‬גזירת הכתוב‪ ,‬עמ' ‪ ,38‬הוא מדגים את העיקרון‬
‫בטעמו של הרמב"ם לאיסור הקפת הראש ואיסור השחתת הזקן לעומת טעמים אחרים‪,‬‬

                                                               ‫קבליים־שמימיים‪.‬‬
           ‫‪ 	.24‬השוו למשל סילמן‪ ,‬קול גדול‪ ,‬עמ' ‪84‬־‪ ;81‬קלנר‪ ,‬אמנות הכתיבה‪ ,‬עמ' ‪.30‬‬
   445   446   447   448   449   450   451   452   453   454   455