Page 446 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 446

‫‪ 414‬׀ טהרה תודעה וחברה‪ :‬תפיסת הטומאה והטהרה של הרמב"ם‬

‫‪ 	.9‬חובת הכוהן לאכול תרומה בטהרה יסודה בטעם שלא יטמא את לחם התרומה‪ .‬החובה‬
‫לשמור על טהרת התרומה מחייבת את כל מי שלש בצק לשמור על טהרת גופו רק בשעת‬
‫ההפרשה‪ְ" :‬ו ֵכן ָה ִאׁ ָּשה ֶׁש ִהיא ְטבּו ַלת יֹום – ָלָׁשה ֶאת ָה ִע ָּסה‪ְ ,‬וקֹו ָצה ָלּה ַחָּלה‪ּ ,‬ו ַמ ְפִריַׁש ָּתּה‬
‫ּו ַמִּני ָח ָתּה ַּבְּכ ִלי‪ְ ,‬ונֹו ֶת ֶנת ַהְּכ ִלי ִעם ְׁש ָאר ָה ִע ָּסה ְּכ ַא ַחת‪ּ ,‬ו ַמ ֶּק ֶפת ַעל ַהּכֹל ְּכ ֵדי ִל ְתרֹם ִמן ַהֻּמ ָּקף‪,‬‬
‫ְו ַא ַחר ָּכְך ֹקְר ָאה ָלּה ֵׁשם ְואֹו ֶמֶרת ' ֲהֵרי זֹו ַחָּלה'‪ּ ,‬ו ִמׁ ֶּש ִּת ְקָרא ָלּה ֵׁשם ֹלא ִּתַּגע ָּבּה‪ֶׁ ,‬שֹּלא‬
‫ִּת ְפ ֹסל אֹו ָתּה" (טומאת אוכלין ח‪,‬יז)‪ .‬ניתן להניח שעל פי רוב‪ ,‬היו הנשים מניחות את‬
‫החלה בכלי אבן‪ ,‬שאינו נטמא‪ ,‬כדי שיוכלו לתת את החלה לכוהן כשהיא טהורה‪ .‬ואחרי‬
‫שהאישה קוראת שם לחלה ולהפריש אותה‪ ,‬ונטמאה האישה לפני הערב שמש‪ ,‬אין בכך‬
‫ולא כלום‪ ,‬שהרי היא יכולה לטבול ולהיות טהורה בערב ולהתעסק בטהרות‪ .‬ואף היא‬
‫יכולה לאפות במהלך היום‪ ,‬כל זמן שיש מקווה זמין כדי לטבול בו לפני האפייה‪ .‬אני‬

                       ‫מודה לידידי יונתן רבינוביץ' על הסבת תשומת לבי להלכה זו‪.‬‬
‫‪ .	10‬ראו מאמרו של הרב אוהד פיקסלר‪" ,‬כוהנים ובגדי כהונה"‪ ,‬באתר ‪http://etzion.‬‬
‫‪vbm‬־‪ ,torah.org‬ונראה שאינו מדייק בדעת הרמב"ם‪ ,‬למשל כשהוא אומר שהרמב"ם‬
‫סבור ש"יסוד קדושת הכוהנים נובע מעבודת הקרבנות‪ ,‬וקיימת גם קדושה ומעלה‬
‫שעומדת בפני עצמה"‪ ,‬אך כפי שאראה להלן‪ ,‬הקדושה והטהרה נובעות לדעת הרמב"ם‬
‫רק מתפקידן במקדש בציבור; וכן כשהוא מציין ש"נראה שהרמב"ם לא סובר שקדושת‬
‫הכוהנים נוגעת לעבודת הקרבנות בלבד‪ ,‬שהרי לשיטתו יש להקדים [בכיבודם] גם‬

   ‫כוהנים בעלי מום"‪ ,‬אך כפי שאראה להלן‪ ,‬גם לכוהנים בעלי מום יש מקום במקדש‪.‬‬
‫‪ 	.11‬מלכים ומלחמות יא‪,‬א‪ַ " :‬הֶּמ ֶלְך ַהָּמִׁשי ַח ָע ִתיד ַל ֲעמֹד ּו ְל ַה ֲח ִזיר ַמ ְלכּות ֵּבית ָּדִוד ְל ָיְׁש ָנּה‪,‬‬
‫ַהֶּמ ְמָׁש ָלה ָהִראׁשֹו ָנה‪ּ ,‬ובֹו ֶנה ִמ ְק ָּדׁש‪ּ ,‬ו ְמ ַקֵּבץ ִנ ְד ֵחי ִיְׂשָר ֵאל‪ְ ,‬וחֹו ְזִרין ָּכל ַהִּמְׁשָּפ ִטים ְּב ָי ָמיו‬

  ‫ְּכֶׁש ָהיּו ִמּקֹ ֶדם‪ַ :‬מ ְקִרי ִבין ָקְרָּבנֹות ְועֹוִׂשין ְׁש ִמִּטין ְויֹו ְבלֹות ְּכ ָכל ִמ ְצָו ָתן ָה ֲאמּוָרה ַּבּתֹוָרה"‪.‬‬
‫‪ 	.12‬אפשרות אחרת‪ ,‬חלשה יותר לטעמי‪ ,‬היא לטעון שבעלי מום זמני (מום עובר) חיבים‬
‫לשמור על הטהרה‪ ,‬מפני שהם עשויים להירפא ממחלתם‪ ,‬ובעלי מום קבוע (נכות‬

                                                     ‫תמידית) רק נגררים אחריהם‪.‬‬
‫‪ 	.13‬ביאת המקדש ו‪,‬יב‪ִ " :‬מי ֶׁשִּנ ְמ ָצא ָּכֵׁשר ְּב ִיחּוסֹו‪ְ ,‬ו ִנ ְמ ָצא ּבֹו מּום – יֹוֵׁשב ְּב ִלְׁשַּכת ָה ֵע ִצים‬
‫ְמ ַתֵּל ַע ֵע ִצים ַלַּמ ֲעָר ָכה‪ְ ,‬וחֹו ֵלק ַּב ֳּק ָדִׁשים ִעם ַא ְנֵׁשי ֵּבית ָאב ֶׁשּלֹו ְואֹו ֵכל‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ֶ ' :‬ל ֶחם‬
‫ֱאֹל ָהיו ִמ ָּק ְדֵׁשי ַה ֳּק ָדִׁשים ּו ִמן ַה ֳּק ָדִׁשים יֹא ֵכל' (ויקרא כא‪,‬כב)"‪ .‬ונאמר שם בהלכה ב‪ְ" :‬ו ֵאין‬
‫ַּב ֲע ֵלי מּו ִמין ֶׁש ָע ְבדּו ְּב ִמי ָתה ֶאָּלא ְּב ַמ ְלקּות ִּב ְל ַבד"‪ .‬המלקות היא עונש פחות ממיתה בידי‬
‫שמים או כרת‪ ,‬ולכן הם ראויים לעבוד בשעת הדחק יותר מן הטמאים‪ ,‬מפני שהעיקרון‬

                                ‫החל פה הוא‪" :‬טומאה דחויה בציבור‪ ,‬ולא הותרה"‪.‬‬
‫‪ 	.14‬ודאי שהבטחת מינוי מראש עלולה להביא לשחיתות‪ ,‬כמו שהמקרא מעיד על חפני‬
‫ופנחס בבית ראשון‪ ,‬וכמו שהיו כוהנים גדולים מושחתים בבית שני‪ .‬אולי ההכרה כי‬
‫התפקיד הכוהני אינו החשוב ביותר שיש‪" ,‬כתר כהונה" לעומת "כתר תורה" (ראו‬
‫תלמוד תורה ג‪,‬א)‪ ,‬יש בה כדי להקהות את השחיתות‪ .‬מצד שני‪ ,‬יש צורך בהקצאת כוח‬
‫אדם מראש‪ ,‬כלומר במינוי מראש למשפחת אהרן הכוהן‪ ,‬מפני שאולי היה התפקיד‬
‫התובעני כרוך בהתרשלות‪ ,‬ונוצר הצורך להבטיח עתודת כוהנים עובדים תדיר‪ ,‬עיון‬

                                                  ‫בעניין זה חורג מתחום מחקר זה‪.‬‬
‫‪ .	15‬מכל האנושות‪ .‬ראו דברי הרב קאפח על אתר‪ .‬וראו קלנר‪ ,‬אדם‪ ,‬עמ' ‪157‬־‪ ,155‬המציין‬

                                             ‫שהיא ההלכה האמצעית במשנה תורה‪.‬‬
        ‫‪ 	.16‬לנזיר וטומאת המת‪ ,‬ראו לעיל בנושא "נזיר וטומאת התהום"‪ ,‬פרק ‪ ,3‬עמ' ‪.79‬‬
   441   442   443   444   445   446   447   448   449   450   451