Page 445 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 445
קרלפ ותרהעה ׀ 413
העכשווית (الفقة) אלא בניתוח פילולוגי ,היסטורי ואנתרופולוגי ,של המצוות על רקע
התקופה המקראית (النصوص) ,ומציין את מו"נ ג,מא כמסייע להבנה זו .לנו נראה,
כמו שאוכיח בפרק הבא ,שתפיסתו העקבית והיסודית של הרמב"ם היא שהמצוות הן
נצחיות ,מפני שהן מייצגות מאבק בתפיסות יסוד אנושיות שגויות ,שהן א־היסטוריות,
שאף על פי שמחקר פילולוגי ,היסטורי ואנתרופולוגי ,מאפשר חשיפה של הביטוי
הפגאני שבתפיסה השגויה – ביטויים מעודנים יותר של אותן תפיסות עדיין קיימים,
ומשום כך המאבק בהן הוא נצחי .נמצא ששאלת ההדגשים של טעמי הטהרה ,עדיין
ראויה לידון.
. 204רביצקי ,הגות ומנהיגות ,עמ' .36
. 205מו"נ ,הוראות (ללימוד) חיבור זה .6
הערות לפרק :5תפקידי דמויות המופת הנושאות את
הטהרה
מקינטאייר ,מידה טובה ,עמ' 40־.32 . 1
פירוש רבינו אברהם בן הרמב"ם לבראשית ולשמות ,מהדורת אפרים ויזנברג ,לונדון .2
.3
תשי"ח ,עמ' שב. .4
אבל פרק ג; ועל האיסור לצאת בשעת עבודה בשמועת אבל ראו ביאת המקדש ב,ה־ו. .5
ראו סה"מ עשה לו; כלי המקדש ד,ג־ו. . 6
ראו בהרחבה ,לעיל חלק ראשון ,פרק ,3עמ' 63בעניין "טומאה אינה פגם מוסרי ,והיא
חלה רק מול קודש" .וראו ביאת המקדש ד,חְ" :ו ֵאין ַהִּציץ ְמַרֶּצה ֶאָּלא ִּב ְז ַמן ֶׁשהּוא ַעל .7
.8
ִמ ְצחֹוֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרְ' :ו ָה ָיה ַעל ִמ ְצחֹו ָּת ִמידְ ,לָרצֹון ָל ֶהם ִל ְפ ֵני ה' '".
השוו מילגרום ,הפולחן והמוסר ,עמ' ,143המסביר את אי־יציאתו של הכהן הגדול מן
המקדש באמצעות השוואה לעמיתו האלילי ,עקב רגישותו של הכוהן לטומאה ,הפוגעת
בו ,ובמיוחד הכוהן הגדול ,כשם שהכוהן הגדול של רומי לא הורשה ללון אפילו לילה
אחד מחוץ לרומא .אבל מן התלמוד ומן הרמב"ם ,עולה שמותר לכוהן הגדול ללון
בביתו כל לילה ,מפני שהלילה אינו זמן עבודה ,והוא יכול אף לבקר בביתו כשהוא
צריך לכך .ההגבלות על ממלא התפקיד נגזרות מן הצרכים המעשיים של התפקיד ולא
מרגישות דמונית.
ראו הערת הרב קאפח שם ,שיש גרסה בכתב יד שתרגומה "ההקדמה" ,כלומר להקדים
את הכוהן להיות ראשון למצוות ולכבוד.
במשנה תורה ,כלי המקדש והעובדים בו ד,א־ב ,הדברים באים בלשון המדגישה את
פשט התורה בדרך אחרת ,אך במשמעות זהה[" :א] ַהּכֹ ֲה ִנים ֻה ְב ְּדלּו ִמְּכ ַלל ַהְּלִו ִּיים
ַל ֲעבֹו ַדת ַה ָּקְרָּבנֹותֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרַ' :ו ִּיָּב ֵדל ַא ֲהרֹן ְל ַה ְק ִּדיׁשֹו קֹ ֶדׁש ָק ָדִׁשים' (דברי הימים-א כג,יג).
ּו ִמ ְצַות ֲעֵׂשה ִהיא ְל ַה ְב ִּדיל ַהּכֹ ֲה ִנים ּו ְל ַק ְּדָׁשם ְו ַל ֲה ִכי ָנם ַל ָּקְרָּבןֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרְ' :ו ִק ַּדְׁשּתֹו ִּכי ֶאת ֶל ֶחם
ֱאֹל ֶהיָך הּוא ַמ ְקִריב' (ויקרא כא,ח)[ .ב] ְו ָצִריְך ָּכל ָא ָדם ִמ ִּיְׂשָר ֵאל ִל ְנהֹג ּבֹו ָּכבֹוד ַהְרֵּבה,
ּו ְל ַה ְק ִּדים אֹו ָתן ְל ָכל ָּד ָבר ֶׁשִּב ְק ֻדׁ ָּשהִ :ל ְפּ ֹת ַח ַּבּתֹוָרה ִראׁשֹוןּ ,ו ְל ָבֵרְך ִראׁשֹוןְ ,ו ִלּטֹל ָמ ָנה ָי ָפה
ִראׁשֹון" .בכתבי היד זו שתי ההלכות מצוינות כהלכה אחת ,מפני שמדובר בעניין אחד.
לדיון בהלכה זו ,ראו מהדורת הרב קאפח.
