Page 437 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 437

‫ קרלפ ותרהעה ׀ ‪405‬‬

‫‪ 	.105‬טברסקי‪ ,‬מבוא למשנה תורה‪ ,‬עמ' ‪ .346‬ראו רביצקי‪ ,2‬אחידות‪ ,‬עמ' ‪469‬־‪ ,460‬המציג‬
‫גם עמדה הרמונית בכתבי הרמב"ם הכוללת את הרעיון שהאתיקה של הרמב"ם נבחנת‬

          ‫באמצעות העיקרון של דרך האמצע על פי האמצעים המביאים אל התכלית‪.‬‬
‫‪ 	.106‬חדד‪ ,‬נזירות‪ ,‬עמ' ‪ .96 ,93‬השוו לדברי החתימה של רביצקי‪ ,2‬אחידות‪ ,‬המציין גם שיש‬
‫פרישות מן העולם הזה כתכלית‪" :‬האתיקה המיימונית היא אפוא כפולת פנים‪ :‬היא‬
‫מבוססת על העיקרון האריסטוטלי של דרך האמצע‪ ,‬ועם זאת היא מציבה לפני האדם‬
‫תכלית אינטלקטואלית ותאולוגית חד־משמעית שהכול משועבד לה‪ .‬כך דרך האמצע‬
‫נתפסת כיסוד לאתיקה הקוראת ל'פרישות מן העולם הזה' (כתכלית) ולפעילויות‬
‫הנראות לפעמים סגפניות (כאמצעים)‪ .‬כפל הפנים באתיקה של הרמב"ם חוזר בכתביו‬
‫כחוט השני‪ ,‬בהדגשים שונים ומכוונים רבים‪ ,‬והוא נובע מתוך פרשנותו לדרך האמצע‬
‫ומהאופן שבו יישם אותה במשנתו‪ .‬אין לראות בכפל פנים זה מתח בין תורות אתיות‬

                            ‫מתחרות בכתבי הרמב"ם אלא שני פנים של תורה אחת"‪.‬‬
‫‪ 	.107‬ר"י שילת‪ ,‬שמונה פרקים‪" ,‬הפן הציבורי של החסידות"‪ ,‬עמ' רפח־רפט‪ ,‬הדברים‬
‫מקבלים פן נוסף‪" :‬מידת החסידות יכולה אפוא להיות מכוונת לאו דווקא לשמירת דרכי‬
‫הפרט‪ ,‬שלא יסטה מקו האמצע‪ ,‬אלא לשמירת האיזון המוסרי החברתי‪ .‬רוצה לומר אם‬
‫הרוח החברתית יורדת למטה‪ ,‬רוח החסידים עולה היא למעלה‪ ,‬והם מושכים איתם את‬

                                                                        ‫החברה"‪.‬‬
‫‪ .	108‬חילול השם – כן יש לכתוב‪ ,‬וכן הרמב"ם מקפיד לכתוב‪ ,‬ולא חילול ה' (הבא בכ"י של‬
‫במשנה תורה כשלוש יו"דים וגרשיים ביניהן‪ :‬ייי‪ .‬ראו ההקדמה למהדורה המבוארת‪,‬‬
‫כרך א‪ ,‬עמ' כג‪ ,‬והערה ‪ .)41‬זאת מפני שמחללים את שמו של ה'‪ ,‬כלומר את הדרך בה‬

                                     ‫מנכיחים אותו‪ ,‬ולא את ה' הקדוש הנעלה מכך‪.‬‬
                ‫‪ .	109‬ודייקו‪ .‬לא כל יהודי יכול לחלל את השם‪ ,‬בניגוד למה שרווח בציבור‪.‬‬

                                                            ‫‪ .	110‬מלמד‪ ,‬האופי המדיני‪.‬‬
                                     ‫‪ 	.111‬מו"נ א‪,‬מו‪ ;16‬א‪,‬עב‪ ;20‬פה"מ‪ ,‬הקדמה‪ ,‬עמ' נג‪.‬‬

                                                     ‫‪ .	112‬פה"מ אבות א‪,‬ו; מו"נ ג‪,‬מט‪.2‬‬
          ‫‪ .	113‬פה"מ אבות א‪,‬ו; דעות ו‪,‬א; להצטברות החכמה ראו למשל מו"נ א‪,‬לד‪ 5‬ועוד‬
‫‪ .	114‬במידה מסוימת‪ ,‬הדבר דומה להיבט ההובסיאני של המצב החברתי הטבעי‪ ,‬אלא שהובס‬
‫מניח את מצב המלחמה הטבעי לאור תחרות המשאבים‪ ,‬והרמב"ם לאור הגיוון האנושי‪.‬‬
‫ראו לורברבוים‪ ,‬גזירת הכתוב‪ ,‬עמ' ‪ ,362‬הערה ‪ .37‬להשוואה קצרה ומעניינת לימינו‪,‬‬
‫והרהור ופקפוק בצידה‪ ,‬ראו גולדמן‪ ,‬מדינית ומשפטית‪ ,‬עמ' ‪133‬־‪" :132‬מעטים מביננו‬
‫מוכנים להסכים כי הסדר החברתי דורש את דחיקת ההבדלים האישיים‪ .‬אנו נוטים‬
‫לעודד טיפוח ההבדלים הללו [‪ ]...‬אין אנו רשאים להתעלם מהשאלה‪ :‬עד היכן מגיעה‬

                          ‫מידת הפלורליזם המתיישבת עם הסולידריות החברתית?"‪.‬‬
‫‪ 	.115‬ראו מו"נ ג‪,‬כג‪" :7‬שהאושר האמיתי‪ ,‬שהוא הכרת האלוה [‪ ]...‬מיני האושר המדומים‬

       ‫האלה‪ ,‬כגון בריאות‪ ,‬עושר וילדים"; מו"נ ג‪,‬נד‪ ,‬בשלוש השלימויות הראשונות‪.‬‬
        ‫‪ 	.116‬ראו‪ :‬הרוי‪ ,‬פילוסופיה מדינית‪ ,‬עמ' ‪ ;199‬זקס‪ ,‬פוליטיקת הנבואה‪ ,‬עמ' ‪75‬־‪.70‬‬
‫‪ 	.117‬מו"נ ב‪,‬מ‪ .2‬למשפט זה בהקשרו הנומינליסטי‪ ,‬ראו לעיל חלק א‪ ,‬פרק ‪ ,3‬עמ' ‪" :71‬מחד‬
‫קיום מקורות הטומאה הוא במציאות‪ ,‬ומאידך היות הטומאה תלויה בקביעות מתוחמות‬
‫ובערכים נומינליסטים‪ .‬שני קצוות אלו נראים כתואמים את תפיסת הרמב"ם כי התורה‬
‫' ִמ ַּדָּמה תמיד לטבע ומשלימה את הדברים הטבעיים באופן כלשהו‪ ,‬כי לטבע אין‬
   432   433   434   435   436   437   438   439   440   441   442