Page 433 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 433

‫ קרלפ ותרהעה ׀ ‪401‬‬

‫‪ .	54‬ברמן‪ ,‬אבן באג'ה‪ ,‬עמ' ‪39‬־‪ .38‬למקורות במו"נ ראו‪ :‬ב‪,‬לו; א‪,‬נד; ג‪,‬נד‪ .‬וראו גם רביצקי‪,‬‬
                                                      ‫הגות ומנהיגות‪ ,‬עמ' ‪34‬־‪.33‬‬

‫‪ .	55‬ברמן‪ ,‬אבן באג'ה‪ ,‬עמ' ‪39‬־‪ ,38‬הערה ‪ ,177‬אומר שטיעון זה הוא בניגוד לדעתו של ליאו‬
‫שטראוס‪ ,‬הרואה באזהרות החוזרות ונשנות בהרמב"ם הסתרה של דעתו האמיתית‪ .‬ראו‬

              ‫שטראוס‪ ,‬אמנות הכתיבה‪ ,‬עמ' ‪( 192‬במקור‪ :‬שטראוס‪ ,‬רדיפה‪ ,‬עמ' ‪.)75‬‬
‫‪ 	.56‬בזיקה לזה‪ ,‬ראו קירשנבאום‪ ,‬חסידות‪ .‬קירשנבאום אומר שבהלכה שבסוף טומאת אוכלין‬
‫משתקפת הנחת היסוד בדבר התעלותם הנפשית של מי שיש להם שאר רוח‪ .‬הרמב"ם‬
‫אינו מביע בקטע זה‪ ,‬לדעתו‪ ,‬כל הסתייגות מהחסידות‪ ,‬אדרבה‪ ,‬החסידות משתקפת כאן‬
‫במלוא הודה‪ .‬החסידות היא "שטח פרטי" של התקדמות‪ ,‬שלא להסתפק במצוות הבורא‬
‫המחויבות‪ ,‬אלא למלא את רצונו‪ .‬ובזיקה לטהרה במיוחד‪ ,‬מביא בעמ' ‪ 32‬מספר רב של‬
‫דוגמאות מציין למעשיהם של חסידים הראשונים‪ .‬המאמר מצביע על כך שהרמב"ם‬

                                             ‫מחזק כל אחד שהולך בדרכי חסידות‪.‬‬
‫‪ .	57‬כלשונו של הרמב"ם ביסודי התורה ו‪,‬ח‪ .‬למונח "קדושה"‪ ,‬ראו ההקדמה למשנה‬
‫תורה‪ ,‬מבנה הספר‪ ,‬על הספר החמישי‪ֵ " :‬ס ֶפר ֲח ִמיִׁשי – ֶא ְכֹלל ּבֹו ִמ ְצוֹות ֶׁשְּל ִביאֹות‬
‫ֲאסּורֹות ּו ִמ ְצוֹות ֶׁשְּל ַמ ֲא ָכלֹות ֲאסּורֹות‪ְ ,‬ל ִפי ֶׁשִּבְׁש ֵני ִע ְנ ָי ִנים ָה ֵאּלּו ִק ְּדָׁשנּו ַהָּמקֹום ְו ִה ְב ִּדי ָלנּו‬
‫ִמן ָה ֻאּמֹות‪ָּ ,‬ב ֲעָריֹות ּו ְב ַמ ֲא ָכלֹות ֲאסּורֹות‪ּ ,‬ו ִבְׁש ֵני ֶהם ֶנ ֱא ַמר‪ָ' :‬ו ַא ְב ִּדל ֶא ְת ֶכם ִמן ָה ַעִּמים'‬
‫(ויקרא כ‪,‬כו); ' ֲאֶׁשר ִה ְב ַּד ְל ִּתי ֶא ְת ֶכם ִמן ָה ַעִּמים' (שם כ‪,‬כד)‪ְ .‬ו ָקָרא ִתי ֵׁשם ֵס ֶפר ֶזה ֵס ֶפר‬

                                                                         ‫ְק ֻדׁ ָּשה"‪.‬‬
        ‫‪ .	58‬על השכינה‪ ,‬ראו‪ :‬קלנר‪ ,‬עימות‪ ,‬עמ' ‪279‬־‪ ;232‬דייאמנד‪ ,‬כופר‪ ,‬עמ' ‪158‬־‪.141‬‬
‫‪ .	59‬בירורו של המונח "השגחה" במשנת רמב"ם חורג מתחום מחקר זה‪ ,‬אך הוא מצוי במו"נ‬
‫ג‪,‬יז‪ ,‬ובעיקר שם ג‪,‬נא‪ .‬ויש לציין שנכתבו מחקרים רבים בעניין זה‪ .‬תפיסת ההשגחה‬
‫נידונה בעת האחרונה במאמרו של חדד‪ ,‬לא־תרצח‪ ,‬עמ' ‪94‬־‪ ,91‬אלא שהוא מתעלם מן‬
‫ההדדיות‪ ,‬שהרי הזמן שהאדם נמצא בו עם ה' הוא חמקמק‪ ,‬ומנצנץ בדיוק כמו בתפיסת‬
‫הברקים במשנת הרמב"ם הנזכרת בהקדמתו למורה הנבוכים‪ ,‬מזה עולה גם שהשגחת ה'‬

                                               ‫אף היא בהתאמה חמקמקה ונוצצת‪.‬‬
‫‪ .	60‬למקורו של המונח "קדושת מצוות" בספרא (מדרש ההלכה לספר ויקרא)‪ ,‬ראו מו"נ ג‪,‬לג‪,‬‬
‫מהדורת שורץ‪ ,‬הערה ‪ .18‬בספר המצוות הרמב"ם מסביר מדוע לדעתו אין למנות בכלל‬
‫תרי"ג מצוות את "קדושים תהיו"‪" ,‬והתקדישתם והייתם קדושים"‪ ,‬ודומיהם‪ .‬ודעתו‬
‫היא שאלו הן מצוות כלליות‪ ,‬הכוללות את כל התורה כולה‪" ,‬עשה כל מה שציויתך‬

             ‫לעשותו"‪ ,‬ולא לאו או עשה פרטניים‪ .‬ומתוך דבריו נוכל ללמוד לענייננו‪.‬‬
‫‪ 	.61‬שם מסביר הרמב"ם שאין למנות את טעמי המצוות כמצווה בפני עצמה‪ .‬וגם מדבריו‬

                                                         ‫אלו נוכל ללמוד לענייננו‪.‬‬
                                                                    ‫‪ 	.62‬לעיל עמ' ‪.83‬‬

‫‪ 	.63‬לתיאור שני מעשים‪ ,‬ראו‪ :‬תוספתא כלים בבא בתרא א‪,‬ב־ג; דיונו של פורסטנברג‪,‬‬
                                                            ‫טהרה‪ ,‬עמ' ‪330‬־‪.328‬‬

‫‪ 	.64‬ראו למשל ספרו המפורסם של זיגמונד פרויד‪ ,‬שיצא לאור ב־‪ ,1970‬ובתרגום העברי‪,‬‬
‫"אבל ומלנכוליה‪ :‬פעולות כפייתיות וטקסים דתיים"‪ ,‬תרגם מגרמנית אדם טננבאום‪.‬‬

                                                   ‫הוצאת רסלינג‪ ,‬תל־אביב ‪.2002‬‬
‫‪ 	.65‬ראו‪ :‬רגב‪ ,‬אינדיבידואליות‪ ,‬עמ' ‪188‬־‪ ;186‬לדיון נוסף ראו פורסטנברג‪ ,‬טהרה‪ ,‬עמ' ‪.37‬‬

                                   ‫‪ 	.66‬לדיון‪ ,‬ראו מירסקי‪ ,‬הרמב"ם והראי"ה‪ ,‬עמ' ‪.403‬‬
   428   429   430   431   432   433   434   435   436   437   438