Page 435 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 435

‫ קרלפ ותרהעה ׀ ‪403‬‬

‫מותר לו לאכול בעצמו‪ .‬וסביר להניח שאם יבקש להצטרף לחבורת אוכלי תרומה אחר‬
     ‫שטבל‪ ,‬יותר לו לאכול‪ ,‬אלא שכאן מדובר במגע מטמא בלא כוונה‪ ,‬ולא יותר מזה‪.‬‬

‫‪ .	82‬הרמב"ם מדגיש את הדבר בפה"מ חגיגה ב‪,‬ז‪" :‬ואל יתחלף לך אוכל חולין בטהרה והם‬
                                            ‫פרושים באוכל על טהרת הקדש [‪."]...‬‬

‫‪ .	83‬יש שראו בזה הידמות לאורח החיים הכוהני‪ .‬ליחס לזה‪ ,‬ראו פורסטנברג‪ ,‬טהרה‪ ,‬עמ'‬
‫‪37‬־‪ .82 ,36‬השוו רגב‪ ,‬צדוקים והלכתם‪ ,‬עמ' ‪ ,201‬הערה ‪ ,85‬האומר שהצדוקים לא נהגו‬

      ‫לשמור על טהרת החולין‪ ,‬ורק צמצמו את מערכת דיני הטומאה לתחום המקדש‪.‬‬
                                                 ‫‪ .	84‬ראו פורסטנברג‪ ,‬טהרה‪ ,‬עמ' ‪.368‬‬

                                              ‫‪ .	85‬משנה חגיגה ב‪,‬ז; תוספתא חגיגה ג‪,‬ג‪.‬‬
         ‫‪ 	.86‬ראו מפתח אישים במהדורת משנה תורה המבוארת‪ ,‬כרך ד‪ ,‬עמ' ‪1116‬־‪.1114‬‬

                                                     ‫‪ 	.87‬פורסטנברג‪ ,‬טהרה‪ ,‬עמ' ‪.206‬‬
                    ‫‪ .	88‬לדיון בעניין זה‪ ,‬ראו‪ ,‬פרק ‪" ,3‬וטומאת גוים כזבים"‪ ,‬עמ' ‪60‬־‪.58‬‬
‫‪ .	89‬אמירות מפורשות כגון‪ :‬מו"נ ב‪,‬מ‪" :1‬האדם (יצור) מדיני"‪ ,‬שאעסוק בה בהמשך דברי;‬
‫דעות ו‪,‬א‪ֶּ " :‬דֶרְך ְּבִר ָּיתֹו ֶׁשָּל ָא ָדם ִל ְהיֹות ִנ ְמָׁשְך ְּב ֵדעֹו ָתיו ּו ְב ַמ ֲעָׂשיו ַא ַחר ֵר ָעיו ַו ֲח ֵבָריו‪,‬‬
‫ְונֹו ֵהג ְּב ִמ ְנ ַהג ַא ְנֵׁשי ְמ ִדי ָנתֹו‪ְ .‬ל ִפי ָכְך ָצִריְך ָא ָדם ְל ִה ְת ַחֵּבר ַלַּצ ִּדי ִקים ְו ֵליֵׁשב ֵא ֶצל ַה ֲח ָכ ִמים‬
‫ָּת ִמיד‪ְּ ,‬כ ֵדי ֶׁש ִּי ְל ַמד ִמַּמ ֲעֵׂשי ֶהם‪ְ ,‬ו ִי ְתַר ֵחק ִמן ָהְרָׁש ִעים ַההֹו ְל ִכים ַּבחֹ�ׁש ֶ ְך‪ְּ ,‬כ ֵדי ֶׁשֹּלא ִי ְל ַמד‬

                                                                     ‫ִמַּמ ֲעֵׂשי ֶהם"‪.‬‬
‫‪ .	90‬וכך מעיר הרב קאפח על אתר‪ .‬וראו הקדמת הרמב"ם למסכת אבות (שמונה פרקים)‪,‬‬

                                                        ‫פרק ד‪ ,‬עמ' רנג‪ ,‬ד"ה אבל‪.‬‬
   ‫‪ .	91‬טברסקי‪ ,‬מבוא למשנה תורה‪ ,‬עמ' ‪ .346‬וראו שם‪" ,‬היחס לסגפנות"‪ ,‬עמ' ‪346‬־‪.342‬‬

                                                  ‫‪ .	92‬ראו רביצקי‪ ,2‬אחידות‪ ,‬עמ' ‪.440‬‬
                                       ‫‪ 	.93‬כמו הרמב"ן בפירושו לתורה בפרשת הנזיר‪.‬‬
‫‪ 	.94‬טברסקי‪ ,‬מבוא למשנה תורה‪ ,‬עמ' ‪ ;346‬ברודי‪ ,‬משנה תורה‪ ,‬עמ' ‪ ;323‬לוינגר‪ ,‬נזירות‬
                                        ‫ועוד; מלמד‪ ,‬האופי המדיני‪ ,‬עמ' ‪316‬־‪.310‬‬
‫‪ .	95‬הרחקת הנזיר ממפגשים חברתיים של שותי יין הוא מתקנת חכמים‪ ,‬ולא מדין תורה‪:‬‬
‫" ִמ ִּד ְבֵרי סֹו ְפִרים [=תקנת חכמים] ֶׁש ָאסּור ַלָּנ ִזיר ַל ֲעמֹד ְּבמֹוַׁשב ׁשֹו ֵתי ַי ִין‪ְ ,‬ו ִי ְתַר ֵחק ִמֶּמּנּו‬
‫ַהְרֵּבה‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ִמ ְכׁשֹול ְל ָפ ָניו; ָא ְמרּו ֲח ָכ ִמים‪ָ :‬ס ִביב ַלֶּכֶרם ֹלא ִי ְקַרב" (נזירות ה‪,‬י)‪ .‬דיון‬
                               ‫הלכתי במונח "דברי סופרים" חורג ממסגרת ספר זה‪.‬‬
‫‪ .	96‬כלשון התורה‪ִ " :‬איׁש אֹו ִאׁ ָּשה ִּכי ַי ְפ ִלא ִל ְנּדֹר ֶנ ֶדר ָנ ִזיר ְל ַה ִּזיר ַלה' " (במדבר ו‪,‬ב)‪ .‬וראו‬
                                ‫נזירות ב‪,‬טז שהנזירות נוהגת בנשים אבל לא בגויים‪.‬‬
‫‪ 	.97‬כתפיסתו של ליאו שטראוס‪ .‬ראו שטראוס‪ ,‬אופיו הספרותי‪ ,‬עמ' ‪ ,205‬החותם את מאמרו‬
‫במילים "לסיכום‪ :‬משנה תורה נועד בראש ובראשונה לכל בני האדם כולם‪ ,‬בעוד‬
‫שהמורה נועד למעטים שמסוגלים להבין בכוחות עצמם"‪ .‬רבים ביקרו את הדעה הזאת‪.‬‬
‫ראו למשל הרוי‪ ,‬שיתוק‪ ,‬עמ' ‪" :388‬בעקבות שטראוס‪ ,‬החוקרים של 'מורה הנבוכים'‪,‬‬
‫ברובם המכריע‪ ,‬קיבלו את הנחת היסוד כי כל הסתירות המכוונות בספר הן סתירות בין‬
‫ירושלים לאתונה‪ ,‬בין דת לפילוסופיה [‪ ]...‬נבצר מהם לחדור לתוך הסודות הכמוסים של‬
‫'מורה הנבוכים'‪ ,‬שהרי הסתירות בספר הן רבגוניות להפליא ומורכבות ביותר"‪ .‬וראו גם‬

                                                 ‫רביצקי‪ ,‬סתרי תורתו‪ ,‬עמ' ‪45‬־‪.41‬‬
‫‪ .	98‬כפי ששטראוס גם הטעים במאמר לעיל את הסיבה השביעית של הרמב"ם בהקדמה‬
‫למורה הנבוכים‪ .‬לורברבוים‪ ,‬הסיבה השביעית‪ ,‬חולק על שטראוס ורואה בסתירה זו‬
   430   431   432   433   434   435   436   437   438   439   440