Page 436 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 436
404׀ טהרה תודעה וחברה :תפיסת הטומאה והטהרה של הרמב"ם
הצגת דיון בעל אופי דיאלקטי .טענתו של לורברבוים לוקה בכשל ,מפני שהוא נסמך על
טעות סופר ואינו מתמודד עם הבחנתו של הרמב"ם בין ספרו לבין ספרי הפילוסופים.
שורץ ,עמ' ,23תרגם" :אך אי־ההתאמות אשר בספרי הפילוסופים ,אנשי האמת
שביניהם ,הן מחמת הסיבות החמישית והשביעית" .אולם המילה "השביעית" היא טעות
סופר ,כיוון שאינה לא במקור ולא בתרגומים אחרים ,וכן תיקן ברשימת התיקונים (ראו
ביבליוגרפיה).
.99לוינגר ,נזירות ,ובמיוחד עמ' 305־ .304וראו בעקבותיו גולדמן ,משיגי האמיתות ,עמ'
.291
. 100קרייסל ,סגפנות ,עמ' xxii־ ,xiiובמיוחד עמ' .xx
.101שם ,עמ' xxהערה .32וראו לעיל פרק ,3הערה .39כאן יש להעיר שהרמב"ם סבור
שהפרישה מן האישה ,שנדרשה לפני מעמד הר סיני ובמקדש ,מיועדת רק לקצוות של
האנושות ,שמשה מייצג אותה ,ומעמד הר סיני מייצג את הביטוי הקהלי שלו ,כעולה
מפה"מ יבמות פרק ו,ז" :בית שמאי לומדים ממשה .ובית הלל סוברים כי משה פירש מן
האישה מחמת מציאות הנבואה אצלו תמיד ואין ללמוד ממנו לשאר אדם ,אלא המצוה
זכר ונקבה שבהם קיום המין ,כלומר בזכרים ובנקבות" .וראוי לתת את הדעת לעובדה
שבמעמד הר סיני איש לא התבקש להיטהר מטומאת מת ,וכמו שהסברנו שאין היעדר
טהרה מונע את הנבואה ,אלא היעדר השתקת התאוות הוא המונע אותה.
רביצקי ,2אחידות ,עמ' ,462מציע לאור דברי הרמב"ם כי " ִמי ֶׁש ָחְׁש ָקה ַנ ְפׁשֹו ַּבּתֹוָרה
ָּת ִמידְ ,וָׁש ָגה ָּבּה ְּכ ֶבן ַע ַּזאיְ ,ו ִנ ְדַּבק ָּבּה ָּכל ָי ָמיוְ ,וֹלא ָנָׂשא ִאׁ ָּשה – ֵאין ְּב ָידֹו ָעוֹון; ְוהּוא ֶׁשֹּלא
ִי ְה ֶיה ִי ְצרֹו ִמ ְתַּגֵּבר ָע ָליוֲ .א ָבל ִאם ָה ָיה ִי ְצרֹו ִמ ְתַּגֵּבר ָע ָליו – ַח ָּיב ִלׂ ָּשא ִאׁ ָּשהַ ,ו ֲא ִפּלּו ָהיּו לֹו
ָּב ִניםֶׁ ,שָּמא ָיבֹוא ִלי ֵדי ִהְרהּור" (אישות,טו,ג) – הוא אדם מיוחד ,והדרך הזאת מתאימה
לו לתכלית ,ולכן הוא הולך בדרך האמצע .זוהי פרשנות מכילה מדי לטעמי ,מפני שאינה
מתחשבת בניסוח השלילי " ֵאין ְּב ָידֹו ָעוֹון" והיעדר ניסוח חיובי ,ולא את העובדה שבן
עזאי היה אחד מן הנכנסים לפרדס ,ולא צלח אותו.
. 102השוו דעות ג,א לעומת נדרים יג,כג ונזירות י,יד .דיון במקורות אלו ובמקור הבא יבוא
בהרחבה בדיון על הנזיר.
. 103השוו מו"נ ג,מח11־ ,10לעומת זאת ,ראו מו"נ ב,לט ,בדיון על תכונת האיזון של התורה
כשהנזירות מוצגת כטורח והגזמה.
. 104כגון ביחס לפרושים כמו שהראינו כמה עמודים קודם .ואפשר לראות גם בדיון בשמונה
פרקים ,פרק רביעי ,בעניין איזונה המוחלט של התורה" ,זאת התורה השלימה ,המשלמת
אותנו ,כמו שהעיד עליה יודעה' :תורת ה' תמימה [ ]...מחכימת פתי' – לא זכרה דבר
מזה .ואמנם כוונה שיהיה האדם טבעי ,הולך בדרך האמצעית :יאכל מה שמותר לו
לאכול בשיווי ,וישתה מה שמותר לו לשתות בשיווי ,ויבעל מי שמותר לו לבעול בשיווי
[ ."]...לעומת זאת ,בהמשך הדברים מצדדת בהטיה אל דרך החסידות" :התורה אמנם
אסרה מה שאסרה וציוותה מה שציוותה – מזאת הסיבה ,רצוני לומר :כדי שנתרחק מן
הקצה האחד יותר על צד ההרגל [ ]...הנה זה כולו אמנם חייבו ה' כדי שנתרחק מן הקצה
הרע מרחק רב ,ונצא מן המיצוע אל קצה היעדר ההרגשה בהנאה מעט ,כדי שתיקבע
בנפשותינו תכונת הזהירות" .אלא שהדברים נועדו להשלים זה את זה ,ודרך החסידות
באה להבטיח את האיזון המוחלט .וכן מסביר ר"י שילת במהדורתו לשמונה פרקים ,עמ'
רפו־רפט.
