Page 426 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 426
394׀ טהרה תודעה וחברה :תפיסת הטומאה והטהרה של הרמב"ם
לדעתו זה היה החידוש בבית שני ,לדעת ר' יהודה שבתוספתא ,ראו פה"מ פרה אדומה
ג,ב .ויש מי שסברו שהדברים הם בגדר אגדה ,ראו לוריא ,פרה אדומה ,עמ' 325־.326
נראה שהפתרון הזה אינו ישים בימינו ,ונראה כאגדה ,שהרי טלפון או משקפיים ממתכת
או זכוכית שהיו בבית חולים ובו היה מת מטמאים אב הטומאה ,אך לא פלסטיק ,ולפי
שעה לא נמצא איש כרמב"ם שיתיר את הקיפאון.
. 84ראו הלברטל ,ספק ,עמ' 77־ .101לאחריות ראו וולף ,טהרה ,עמ' .270
.85ראו וולף ,טהרה ,עמ' ,271סעיף .3
. 86ראו קרבן פסח ו,יא־יב .וראו שם הלכה יג ,על טומאת תהום המטמאת מי שכבר טמא,
בגלל חזקת הטומאה.
.87מים חיים המטהרים מן המוות .לתפקיד המים ,ראו לעיל עמ' .37
.88מדרגות אל הקדושה .קשה שלא לחשוב על דימוי המעלות ,המדרגות ,שהיו בבית
המקדש ,שהיה בנוי על פסגת הר משופע ,ותחומי העלייה הטופוגרפית הם תחומי
העלייה בדרישות הטהרה .ראו בית הבחירה ו,א־ה ,ואיורים במהדורה המבוארת.
. 89ושם מובא הטעם הטכני" :מפני שהיא כשרה בטבולי יום ,חששו שמא יבואו לזלזל
בה" .לדעתי ,נימוק זה אינו אלא כיסוי לתפיסה רחבה יותר ,שנימוק זה משמש לה
אמצעי .מכל מקום ,משעה שתוקנה התקנה ,היא יוצרת מציאות החורגת מן הנימוק,
ומעניקה לפרה האדומה תודעת ריחוק מקדש ונשגב.
.90לדעת הרמב"ם ,שכר בטלה אינו בגדר תשלום רגיל ,השווה למשכורת ממוצעת ,אלא
שכר בטלה הוא התשלום שהאדם מסכים לקבל אותו ולהיות בטל מעבודתו ,שהוא
פחות מן התשלום שהיה מקבל אילו עבד והתאמץ .שכר זה משתנה לפי אופי העבודה,
מפני שעבודות כפיים כרוכות ביגיעה מרובה ,ובני אדם מעדיפים לקבל פיצוי קטן,
ובלבד שלא לעשותן .לעומת זאת ,בעבודות שאינן כרוכות בטורח רב ,והן קלות ממילא,
שכר הבטלה בהן קרוב לשכר העבודה ,ומסכם הרמב"ם" :והבן עניין זה ,כי נפלא הוא
ונכון" (פה"מ בכורות ד,ו) .ראו למשל גזלה ואבדה יב,דְ" :ו ֵכן ִאם ָה ָיה עֹו ֵסק ִּב ְמ ָלא ָכה,
ּו ָב ַטל ִמְּמ ַלא ְכּתֹו ֶׁשׁ ָּשָוה ִּדי ָנר ְו ֶה ֱח ִזיר ֲא ֵב ָדה ֶׁשּ ָׁשָוה ֵמ ָאה ִּדי ָנִרין – ֹלא יֹא ַמר לֹו ' ֵּתן ִלי ִּדי ָנר
ֶׁש ִה ְפ ַס ְד ִּתי'ֶ ,אָּלא נֹו ֵתן לֹו ְׂש ָכרֹו ְּכפֹו ֵעל ָּב ֵטל ֶׁש ִּיָּב ֵטל ֵמאֹו ָתּה ְמ ָלא ָכה ֶׁש ָה ָיה עֹו ֵסק ָּבּה".
דוגמה לזה היא ההלכה הבאהָ " :ה ָיה ַהְּמ ַק ֵּדׁש אֹו ַהַּמ ֶּזה ָז ֵקןֶׁ ,ש ֵאינֹו ָיכֹול ְל ַהֵּלְך ַעל ַר ְג ָליו,
ּו ָבא ַהָּט ֵמא [טמא מת הזקוק שיזו עליו מי נידה כדי להיטהר] ּו ִב ֵּקׁש ִמֶּמּנּו ַל ֲהֹלְך ִעּמֹו
ְל ָמקֹום ָרחֹוק ְל ַק ֵּדׁש אֹו ְל ַהּזֹות – ֲהֵרי ֶזה ַמְרִּכיבֹו ַעל ַה ֲחמֹור [=מותר לטמא להרכיב את
הזקן על החמור ,שאין זה בגדר עבודה בשכר ,מפני שלולא הצורך של הטמא להיטהר,
לא היה המקדש או המזה רוכב על החמור]ְ ,ונֹו ֵתן לֹו ְׂש ָכרֹו ְּכפֹו ֵעל ָּב ֵטלֶׁ ,שָּב ַטל ֵמאֹו ָתּה
ְמ ָלא ָכה ֶׁשִּבְּטלֹו ִמֶּמָּנה" (פרה אדומה ז,ב.)1
.91סנהדרין כג,הָּ" :כל ַּד ָּין ֶׁשָּנ ַטל ְׂש ָכרֹו ָלדּון – ִּדי ָניו ְּב ֵט ִלים; ְוהּוא ֶׁשֹּלא ִי ְה ֶיה ָׂש ָכר ַהִּנָּכר.
ֲא ָבל ִאם ָה ָיה עֹו ֵסק ִּב ְמ ַלא ְכּתֹוּ ,ו ָבאּו ְל ָפ ָניו ְׁש ַנ ִים ַל ִּדיןְ ,ו ָא ַמר ָל ֶהם ' ְּתנּו ִלי ִמי ֶׁש ַּי ֲעֶׂשה ַּת ְח ַּתי
ַעד ֶׁש ָאדּון ָל ֶכם אֹו ְּתנּו ִלי ְׁש ַכר ַּבָּט ָל ִתי' – ֲהֵרי ֶזה ֻמ ָּתר; ְוהּוא ֶׁש ִּי ְה ֶיה ַה ָּד ָבר ִנָּכר ֶׁשהּוא ְׂש ַכר
ַהַּבָּט ָלה ִּב ְל ַבדְּ ,בֹלא ָי ֵתרְ ,ו ִיּטֹל ִמּ ְׁש ֵני ֶהם ְּבָׁשֶוה ֶזה ִּב ְפ ֵני ֶזה – ְּכגֹון ֶזה ֻמ ָּתר".
.92מילגרום ,פרה אדומה ,עמ' 161־.162
. 93הדבר מוסבר היטב על רקע תפיסת הרמב"ם שבאופן כללי מעשי המצוות אינן חייבות
כוונה ,מלבד מעשים שהם כל־כולם כוונה ,כמו התפילה או קריאת שמע .מצד שני,
כמעט כל העבודות במקדש חייבות כוונה ,ונפסלות במחשבה שגויה .וזה הוא בדיוק
