Page 422 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 422

‫‪ 390‬׀ טהרה תודעה וחברה‪ :‬תפיסת הטומאה והטהרה של הרמב"ם‬

                                                  ‫‪ .	46‬מילגרום‪ ,‬חטאת‪ ,‬עמ' ‪ ,8‬בסיכום‪.‬‬
‫‪ 	.47‬ראו למשל לעניין מעילה שכבר נזכר בה הפסוק "חטאת היא" מעילה ב‪,‬ה‪ְ" :‬ו ֵכן ָּפָרה‬
‫ֲא ֻדָּמה – מֹו ֲע ִלין ָּבּה ִמׁ ֶּש ֻה ְק ְּדָׁשה ַעד ֶׁש ֵּת ָעֶׂשה ֵא ֶפר; ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ִהיא ְּכ ָק ְדֵׁשי ֶּב ֶדק ַהַּב ִית‪,‬‬
‫ֲהֵרי ֶנ ֱא ַמר ָּבּה " ַחָּטאת ִהיא" (במדבר יט‪,‬ט)‪ּ .‬ו ְת ַנאי ֵּבית ִּדין הּוא ֶׁשֹּלא ִי ְמעֹל ָא ָדם ְּב ֵא ֶפר‬
‫ַהָּפָרה"; וכן למעמדה כקרבן למזבח‪ ,‬אף על פי שהיא נשרפת מחוץ למקדש‪ ,‬פרה אדומה‬
‫א‪,‬ז‪ָּ" :‬כל ַהּמּו ִמין ַהּפֹו ְס ִלין ַה ֳּק ָדִׁשים ּפֹו ְס ִלין ַּבָּפָרה [‪ֶׁ ]...‬שָּכל ַהּפֹו ֵסל ֶאת ַה ֳּק ָדִׁשים ַלִּמ ְזֵּב ַח‬
‫ּפֹו ֵסל ֶאת ַהָּפָרה‪ַ ,‬אף ַעל ִּפי ֶׁש ִהיא ְּכ ָק ְדֵׁשי ֶּב ֶדק ַהַּב ִית‪ ,‬הֹו ִאיל ּו ְקָר ָאּה ַהָּכתּוב ' ַחָּטאת'‬
‫(במדבר יט‪,‬ט; יט‪,‬יז)"‪ .‬ולהזכיר לכוהן הגדול את הדבר‪ ,‬פרה אדומה ב‪,‬ג‪ַ " :‬הִּלְׁשָּכה‬
‫ֶׁש ָה ָיה יֹוֵׁשב ָּבּה ָּכל ִׁש ְב ָעה – ְצפֹו ִנית ִמ ְזָר ִחית ָה ְי ָתה‪ְּ ,‬כ ֵדי ְל ַה ְזִּכירֹו ֶׁשּזֹו ַּכ ַחָּטאת ַהִּנְׁש ֶח ֶטת‬
‫ַּבָּצפֹון‪ַ ,‬אף ַעל ִּפי ֶׁש ִהיא ִנְׁש ֶח ֶטת ַּבחּוץ"‪ .‬לדיון בפרה אדומה ומעמדה כקרבן‪ ,‬ראו וולף‪,‬‬

                                                            ‫טהרה‪ ,‬עמ' ‪236‬־‪.259‬‬
                                      ‫‪ 	.48‬ראו‪ :‬פרה אדומה א‪,‬ט; וולף‪ ,‬טהרה‪ ,‬עמ' ‪.252‬‬
‫‪ .	49‬מו"נ ג‪,‬מו‪" :26‬דע שכל חטאת שמאמינים לגביה שהיא מכפרת על חטאים גדולים או‬
‫על חטא גדול‪ ,‬כמו חטאת ֶה ְע ֵלם וכיוצא בה – היא נשרפת כולה מחוץ למחנה ולא על‬
‫המזבח"‪ ,‬וכן שעירים הנשרפים וכן פרה אדומה‪ .‬לכן הדגשנו את המילה "מאמינים"‬
           ‫"כמו שעיר המשתלח‪ ,‬שמאמינים שמרוב החטאים שנשא נטמא הנוגע בו"‪.‬‬
‫‪ 	.50‬ראו פרה אדומה ה‪,‬א‪ָּ" :‬כל ָהעֹו ְס ִקין ַּבָּפָרה ִמ ְּת ִחָּלה ְו ַעד סֹוף – ְמ ַטְּמ ִאין ְּב ָג ִדים ָּכל ְז ַמן‬
‫ֲעִׂש ָּי ָתן"; שם‪ ,‬הלכה ד‪ְ" :‬ו ֵכן ָל ְמדּו ִמִּפי ַהׁ ְּשמּו ָעה ֶׁש ַהּנֹוֵׂשא ָּפִרים ּוְׂש ִעיִרים ַהִּנְׂשָר ִפין‬
‫ְלהֹו ִצי ָאן ְל ֵבית ַה ֶּדֶׁשן ְלָׂשְר ָפן – ָט ֵמא ּו ְמ ַטֵּמא ְּב ָג ִדים‪ִּ ,‬דין ּתֹוָרה‪ָּ ,‬כל ְז ַמן ֶׁשהּוא עֹו ֵסק‬
‫ְּבהֹו ָל ָכ ָתן‪ְ ,‬ו ָטעּון ְט ִבי ָלה ְו ַה ֲעֵרב ֶׁש ֶמׁש ְּכמֹו ַהְּמַׁשֵּל ַח ֶאת ַהׂ ָּש ִעיר ַל ֲע ָזא ֵזל‪ֶׁ ,‬שהּוא ְמ ַטֵּמא‬
‫ָּכל ֶּב ֶגד ְו ָכל ְּכ ִלי ֶׁש ִּיַּגע ּבֹו ַּכֵּכ ִלים ֶׁש ָע ָליו ָּכל ְז ַמן ֶׁשִּמ ְת ַע ֵּסק ְּבִׁשּלּוחֹו‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ְ' :‬ו ַה ְמַׁשֵּל ַח‬
‫ֶאת ַהׂ ָּש ִעיר ַל ֲע ָזא ֵזל ְי ַכֵּבס ְּב ָג ָדיו' (ויקרא טז‪,‬כו)"; שם‪ ,‬הלכה ז‪ַ " :‬הּנֹו ֵג ַע ְּב ָפִרים ּוְׂש ִעיִרים‬
‫ַהִּנְׂשָר ִפין ַע ְצ ָמן‪ֲ ,‬א ִפּלּו ַא ַחר ֶׁש ָּי ְצאּו‪ֵּ ,‬בין ָא ָדם ֵּבין ֵּכ ִלים‪ֵּ ,‬בין אֹ ָכ ִלין ֵּבין ַמְׁש ִקין – ַהּכֹל‬
‫ָטהֹור‪ְ .‬ו ֵכן ִאם ָנ ְגעּו ַּבׂ ָּש ִעיר ַהִּמְׁש ַּתֵּל ַח ַע ְצמֹו ִּב ְז ַמן הֹו ָל ָכתֹו – ְטהֹוִרין‪ֶׁ ,‬ש ֵאין ֵאּלּו ְמ ַטְּמ ִאין‬
‫ֶאָּלא ַלִּמ ְת ַע ֵּסק ָּב ֶהם ִּב ְל ַבד‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ְ' :‬ו ַהּׂ ֹשֵרף אֹ ָתם ְי ַכֵּבס ְּב ָג ָדיו' (שם טז‪,‬כח)‪ֲ ,‬א ָבל ַהּנֹו ֵג ַע‬
‫ָטהֹור"‪ .‬להבחנה אחרת בטומאתם בשעת עיסוקם‪ ,‬ראו שאר אבות הטמאות ו‪,‬טו‪:‬‬
‫" ַהּׂשֹוֵרף ָּפָרה ֲא ֻדָּמה ּו ָפִרים ּוְׂש ִעיִרים ַהִּנְׂשָר ִפים‪ְ ,‬ו ַהְּמַׁשֵּל ַח ַהׂ ָּש ִעיר ַל ֲע ָזא ֵזל – ַאף ַעל ִּפי‬
‫ֶׁשִּבְׁש ַעת ַמ ֲעֵׂשי ֶהם ְמ ַטְּמ ִאין ְּב ָג ִדים‪ְּ ,‬כמֹו ֶׁשֵּב ַאְרנּו (פרה אדומה ה‪,‬ב־ד)‪ִ ,‬אם ָנ ְגעּו ְּבאֹ ָכ ִלין‪,‬‬
                                       ‫ֲא ִפּלּו ִּבְׁש ַעת ַמ ֲעֵׂשי ֶהם‪ֲ ,‬הֵרי ֵהם ֵׁש ִני ַלֻּט ְמ ָאה"‪.‬‬
‫‪ .	51‬הרב קאפח מעיר (הערה ‪ )63‬שדברי הרמב"ם במו"נ‪ ,‬שהנוגע בשעיר המשתלח מיטמא‬
‫"קצת תמוה"‪ ,‬ומציע שאולי הכוונה ל"משלח"‪ .‬אפשר שהרמב"ם מתכוון שהמון העם‬
‫הרחיב את הטומאה לנוגע‪ ,‬ולכן הרמב"ם מציין"שמאמינים" בכך‪ ,‬מעין מה שנאמר‬
‫בתלמוד‪" :‬כבש [מסלול משופע] עושין לו מפני אלכסנדרין [בירושלמי‪ :‬בבלין] שהיו‬
‫מתלשין בשערו ואומרים לו [למשלח]‪' :‬טול וצא' 'טול וצא' (תוספתא יומא‪/‬כיפורים‬
‫ג‪,‬יג‪ ,‬מהדורת ליברמן; ירושלמי יומא ו‪,‬ד)‪ .‬ונחלקו המפרשים בשאלה אם הכוונה‬

                                           ‫לתלישת ׂשיער הכבש או ׂשיער המשלח‪.‬‬
               ‫‪ .	52‬באופן דומה ראו מילגרום‪ ,‬פרה אדומה‪ ,‬עמ' ‪ ,157‬והסיכום בעמ' ‪.162‬‬
‫‪ 	.53‬טומאת צרעת טז‪,‬י‪ .1‬נשים לב למילה "היה" המכוונת ללשון עבר‪ ,‬ולא לצורה "היא"‬

                                   ‫שהיה מצופה למצוא‪ .‬לצרעת‪ ,‬ראו להלן פרק ‪.10‬‬
                                                     ‫‪ 	.54‬נעם‪ ,‬דיוקן טומאה‪ ,‬עמ' ‪.176‬‬
   417   418   419   420   421   422   423   424   425   426   427