Page 417 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 417

‫ קרלפ ותרהעה ׀ ‪385‬‬

                                               ‫‪ .	76‬ראו הנשקה‪ ,‬אחדות הגותו‪ ,‬עמ' ‪.48‬‬
                   ‫‪ .	77‬השוו לנוסח התמוה בדפוסים‪" :‬וערך אותנו נר ליישר המעקשים"‪.‬‬
‫‪ .	78‬הנשקה‪ ,‬אחדות הגותו‪ ,‬עמ' ‪ .45‬וראו טברסקי‪ ,‬מבוא למשנה תורה‪ ,‬הדגש על תפקידן‬

                                      ‫הטלאולוגי של המצוות‪ ,‬עמ' ‪ ,313‬הערה ‪.151‬‬
‫‪ .	79‬הדברים לקוחים מן הספרא (מדרש ההלכה לויקרא)‪ ,‬פרשה ג‪ ,‬פרק ז‪ ,‬פסקאות ז־ח‪,‬‬
‫המשווה בין השבת למקדש‪" :‬ואת שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו – מה שבת לא מן‬
‫השבת את מתיירא אלא ממי שפיקד על השבת‪ ,‬אף מקדש לא מן המקדש אתה ירא אלא‬
‫ממי שפקד על המקדש‪ .‬אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים‪ .‬בזמן שאין בית המקדש‬
‫קיים מנין? תלמוד לומר‪ :‬את שבתותי תשמורו‪ ,‬ומקדשי תיראו‪ .‬מה שמירת שבת לעולם‪,‬‬

                                                         ‫אף מורא מקדש לעולם"‪.‬‬
‫‪ 	.80‬הראב"ד חולק על הרמב"ם וכותב‪" :‬סברת עצמו היא זו‪ ,‬ולא ידעתי מאין לו! [‪ ]...‬כך‬
‫נגלה לי מסוד ה' ליראיו‪ .‬לפיכך הנכנס עתה שם אין בו כרת"‪ .‬על אמירתו שסוד ה' נגלה‬
‫לו‪ ,‬ענה הרמב"ם כבר במורה הנבוכים ב‪,‬לח‪" :6‬זהו אחד ממקומות ההטעיה הגורמים‬
‫לאבדון‪ ,‬ומה רבו האובדים בגללו מן המבקשים להיות מבחינים! בשל כך אתה מוצא‬
‫אנשים שאימתו את דעותיהם על ידי חלומות שראו‪ ,‬והם חשבו שהדבר הנראה בשינה‬
‫הוא דבר אחר מן הדעה שהם האמינו בה או שמעוה בהקיץ"‪ .‬אבל אפשר לסנגר על‬
‫הראב"ד שבכתיבתו "סוד ה' ליראיו" כוונתו לומר שה' נתן בלבו ובלב חבריו בינה וכך‬

                                                              ‫הגיעו למסקנה הזו‪.‬‬
‫‪ 	.81‬ראו במפרשים על אתר‪ .‬וראו במפרשים במהדורת קאפח‪ ,‬וראו גם מהדורתי בקושיות‬

                                                                        ‫וביישוב‪.‬‬
‫‪ .	82‬וראו טברסקי‪ ,‬מבוא למשנה תורה‪ :‬עמ' ‪( 203‬ליד ציון הערה ‪ ;)56‬עמ' ‪ ,360‬הערה ‪,319‬‬

                                           ‫בעניין הקדושה כהוויה טרנסצנדנטלית‪.‬‬
‫‪ 	.83‬ראו קלנר‪ ,‬מיסטיקה‪ ,‬פרק ‪ ,6‬עמ' ‪179‬־‪ .215‬לאיבוד תחושת הנוכחות בטומאת הצרעת‪,‬‬

                                       ‫ראו דייאמנד‪ ,‬צרעת‪ ,‬ובמיוחד עמ' ‪382‬־‪.383‬‬
              ‫‪ 	.84‬תפיסה זו מתוארת בהרחבה‪ ,‬בעיקר במו"נ ג‪,‬נא ב"הערה" של הרמב"ם‪.‬‬
‫‪ .	85‬ראו גם‪ :‬רוזנברג‪ ,‬פרשנות המקרא‪ ,‬עמ' ‪142‬־‪ ;143‬הנשקה‪ ,‬אחדות הגותו‪ ,‬עמ' ‪38‬־‪;42‬‬

                                                    ‫קלנר‪ ,‬עבודה שבלב‪ ,‬עמ' ‪.133‬‬

‫הערות לפרק ‪ :3‬התפיסה ההכרתית המשתקפת בהלכות‬
                     ‫שבספר טהרה‬

                               ‫‪ 	.1‬ראו פרק ראשון‪ ,‬בנושא "ספר טהרה במשנה תורה"‪.‬‬
                                                         ‫‪ .	2‬ראו קלנר‪ ,‬אדם ‪201‬־‪.211‬‬

                ‫‪ .	3‬לשבע מצוות בני נח‪ ,‬ראו רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות פרקים ט־י‪.‬‬
‫‪ .	4‬פה"מ הקדמה לטהרות‪ ,‬עמ' י‪ .‬הרמב"ם כותב גם במלכים י‪,‬יב‪ֲ " :‬א ִפּלּו ַהּגֹו ִיים – ִצּוּו‬
‫ֲח ָכ ִמים ְל ַב ֵּקר חֹו ֵלי ֶהם ְו ִל ְקּבֹר ֵמ ֵתי ֶהם ִעם ֵמ ֵתי ִיְׂשָר ֵאל [‪ִ ]...‬מְּפ ֵני ַּדְר ֵכי ָׁשלֹום; ֲהֵרי ֶנ ֱא ַמר‪:‬‬
‫'טֹוב ה' ַלּ ֹכל‪ְ ,‬וַר ֲח ָמיו ַעל ָּכל ַמ ֲעָׂשיו' (תהלים קמה‪,‬ט)‪ְ ,‬ו ֶנ ֱא ַמר‪ְּ ' :‬דָר ֶכי ָה ַדְר ֵכי ֹנ ַעם‪ְ ,‬ו ָכל‬
‫ְנ ִתיבֹו ֶתי ָה ָׁשלֹום' (משלי ג‪,‬יז)"‪ .‬ונראה שהדבר מותר‪ ,‬אף על פי שלמעשה לא נהגו כן‪,‬‬
‫כמו שמעיר הרב קאפח‪" :‬ומכל מקום הדברים ברורים‪ ,‬שאין כוונת רבנו עם מתי ישראל‬
   412   413   414   415   416   417   418   419   420   421   422