Page 418 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 418

‫‪ 386‬׀ טהרה תודעה וחברה‪ :‬תפיסת הטומאה והטהרה של הרמב"ם‬

‫בבית קברות אחד‪ ,‬אלא במקום שהוקצה להם לבדם‪ ,‬וכך נהוג ומקובל בכל ישראל‬
‫בכל העולם"‪ .‬בכל אופן‪ ,‬הרמב"ם אינו מזכיר בשום מקום שאין קוברים צדיק אצל‬
‫רשע‪ ,‬ורק פסק בסנהדרין יד‪,‬ט ובאבל א‪,‬ט כי קוברים בקבר נפרד הרוגי בית דין בשלב‬
‫ראשון (עד שמתאכל בשרם)‪ ,‬ולאחר מכן מעבירים את עצמותיהם לקברות אבותיהם‪.‬‬
‫כלומר כל מי שלא נהרגו בבית דין – ראויים להיקבר זה עם זה‪ ,‬אף רשע אצל צדיק‪ ,‬ואין‬
‫צורך בחלקות קבורה נפרדות‪ .‬וראו קאפח‪ ,‬כתבים‪ ,‬עמ' ‪ ,923‬שציין בנוסף שלא הייתה‬
‫בתימן "חלקת קבורה לרבנים"‪ ,‬ואין ראוי שיהיה כן‪ .‬וראו הערות הרב קאפח‪ :‬מתנות‬
‫עניים‪ ,‬פרק ז‪ ,‬הערה יג; הלכות אבל‪ ,‬פרק א‪ ,‬הערה יז‪ .‬וראו נגר‪ ,‬עלייה לקברים‪ ,‬עמ' ‪,63‬‬
‫ובמקורות שבהערה ‪ 18‬בעניין ההשפעות האקטואליות על רקע היחסים בין דת ומדינה‪.‬‬
‫‪ .	5‬במדבר לא‪,‬יט‪ְ" :‬ו ַא ֶּתם ֲחנּו ִמחּוץ ַלַּמ ֲח ֶנה ִׁש ְב ַעת ָי ִמים ּכֹל ֹהֵרג ֶנ ֶפׁש ְוכֹל נֹ ֵג ַע ֶּב ָח ָלל ִּת ְת ַחְּטאּו‬
‫ַּבּיֹום ַהׁ ְּש ִליִׁשי ּו ַבּיֹום ַהׁ ְּש ִבי ִעי ַא ֶּתם ּוְׁש ִבי ֶכם"‪ .‬ראוי לציון שהרמב"ם בוחר במשנה תורה‬
‫טעם אחר ופסוק אחר‪ ,‬ולא את הפסוק שהביא בפירוש המשנה בהקדמה לטהרות‪" :‬ואין‬
‫חילוק בין שהיה המת גוי או ישראלי‪ ,‬חוץ מטומאת אהל בלבד שהגוים אינן מטמאין‬
‫באהל‪ ,‬ולשון הגמר [=התלמוד]‪' :‬ישראל מטמאין באהל ואין הגוים מטמאין באהל'‪.‬‬
‫הסמיכו את זה לאמרו 'זאת התורה אדם כי ימות באהל'‪ .‬ואמר‪' :‬ואתן צאני צאן מרעיתי‬
‫אדם אתם' – אתם קרוין אדם ואין אומות העולם קרויין אדם"‪ .‬אפשר שזה כשיטתו‬
‫בפה"מ בבא קמא ד‪,‬ג‪ ,‬גם דבר שלא חזר עליו במשנה תורה נזקי ממון ח‪,‬ה וכן מלכים‬
‫י‪,‬יב‪ ,‬והטעים את הדבר בשיטה משפטית־לוגית‪ .‬וראו הערות הרב קאפח על אתר‪ .‬וכבר‬
‫העיר מל"מ על טומאת מת א‪,‬יג‪ ,‬אלא שהסבריו אינם מסתברים‪ .‬וראו הערת הרב קאפח‪.‬‬

                                 ‫לעניין זה בכללותו‪ ,‬ראו קלנר‪ ,‬אדם‪ ,‬עמ' ‪207‬־‪.208‬‬
‫	 דווקא את הפסוק במדבר יט‪,‬יד‪" :‬זֹאת ַהּתֹוָרה ָא ָדם ִּכי ָימּות ְּבאֹ ֶהל ָּכל ַהָּבא ֶאל ָה ֹא ֶהל ְו ָכל‬
‫ֲאֶׁשר ָּבאֹ ֶהל ִי ְט ָמא ִׁש ְב ַעת ָי ִמים"‪ ,‬הרמב"ם מביא בתלמוד תורה ג‪,‬יב‪ָ " :‬א ְמרּו ֲח ָכ ִמים ֶּדֶרְך‬
‫ֶר ֶמז‪" :‬זֹאת ַהּתֹוָרה‪ָ ,‬א ָדם ִּכי ָימּות ְּב ֹא ֶהל" (במדבר יט‪,‬יד) – ֵאין ַהּתֹוָרה ִמ ְת ַק ֶּי ֶמת ֶאָּלא ְּב ִמי‬
‫ֶׁשֵּמ ִמית ַע ְצמֹו ְּב ָא ֳה ֵלי ַה ָח ְכ ָמה"‪ ,‬אולי בהתאם להבחנתו בין תורה לבין חוכמה במו"נ ג‪,‬נד‪.‬‬

       ‫‪ 	.6‬ראו מחוסרי כפרה ב‪,‬א; לפירוט דיני הזב ראו מטמאי משכב ומושב פרקים ה־ט‪.‬‬
‫‪ 	.7‬איסורי ביאה יג‪,‬ג‪ ,‬כפי שבני ישראל טבלו לפני מתן תורה‪ .‬וראו אלון‪ ,‬נכרים‪ ,‬עמ' ‪.152‬‬
‫שמבחין בינה לבין הטבילה בנצרות על ידי יוחנן המטביל‪ .‬פורסטנברג‪ ,‬טהרה‪ ,‬עמ'‬
‫‪ 72‬משווה ביניהם‪ ,‬אך ראו משנה תורה‪ ,‬הלכות מקוואות א‪,‬ט ובמקורות התלמודיים‪:‬‬
‫"ְו ַהּטֹו ֵבל ַּפ ֲע ַמ ִים ַּבִּמ ְקֶוה – ֲהֵרי ֶזה ְמ ֻגֶּנה‪ְ .‬ו ָהאֹו ֵמר ַל ֲח ֵברֹו 'ְּכבֹ�ׁש  ָי ְדָך ָע ַלי' ַּבִּמ ְקֶוה – ֲהֵרי‬
‫ֶזה ְמ ֻגֶּנה"‪ ,‬שנראה שאלו הרחקות מן ההטבלה הנוצרית‪ .‬וראו שם הערת הרב קאפח‬

                ‫במהדורתו על המנהג שהגר טובל שלוש פעמים‪ ,‬ועל הקשרו הנוצרי‪.‬‬
‫‪	. 8‬ראו אלון‪ ,‬נכרים‪ ,‬עמ' ‪153‬־‪ ,154‬וראו ההלכה ברמב"ם בקרבן פסח ו‪,‬ז שגר שהתגייר ומל‬
‫וטבל‪ ,‬עדיין אינו יכול לאכול קרבן פסח‪ ,‬מפני שעליו להיזהר מטומאת מת‪ֲ " :‬הֵרי הּוא‬
‫ְּכפֹוֵרׁש ִמן ַה ֶּק ֶבר ֶׁשָּצִריְך ִׁש ְב ַעת ָי ִמים ְו ַא ַחר ָּכְך ִי ְט ַהר"‪ ,‬והרמב"ם הטעים זאת שם בגזרה‬

                            ‫שמא יטעו‪ ,‬ע"פ בית הלל וכהסבר התלמוד פסחים צב‪,‬א‪.‬‬
                                                         ‫‪ .	9‬וולף‪ ,‬טהרה‪ ,‬עמ' ‪15‬־‪.26‬‬

‫‪ 	.10‬כגון ששכבת זרעו אינה מטמאת ראו מטמאי משכב ומושב ב‪,‬י‪ ;3‬ושאר אבות הטמאות‬
‫ה‪,‬יז; וראו למשל הבדל בכניסה להר הבית בבית הבחירה ז‪,‬טו־טז שזבים אינם נכנסים‬
‫להר הבית‪ ,‬אבל גויים מותרים כמו טמאי מת עד ל ֵחיל‪ .‬על עניין זה ראו אלון‪ ,‬נכרים‪ ,‬עמ'‬

                                         ‫‪147‬־‪ .150‬ראו גם הייז‪ ,‬טומאות‪ ,‬עמ' ‪4‬־‪.6‬‬
   413   414   415   416   417   418   419   420   421   422   423