Page 410 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 410

‫‪ 378‬׀ טהרה תודעה וחברה‪ :‬תפיסת הטומאה והטהרה של הרמב"ם‬

‫כרך ה‪ ,‬עמ' ‪1110‬־‪ ,1121‬ערך ‪ .Madjus A. Melvinger‬לדיון אודות הצאביה‪ ,‬ראו‪:‬‬
                                       ‫סטרומזה‪ ,‬צאביה; ויסמן‪ ,‬בירורים ‪257‬־‪.262‬‬

 ‫‪ .	12‬הערה ‪ 39‬בשורץ‪ :‬השוו בספר הקודש של הזורואסטרים‪ :‬זנד־אווסטה‪ ,‬עמ' ‪188‬־‪.189‬‬
‫‪ 	.13‬הרמב"ם פוסק כן באישות כא‪,‬ח‪ָּ" :‬כל ְמ ָלאכֹות ֶׁש ָה ִאׁ ָּשה עֹוָׂשה ְל ַב ְע ָלּה‪ִ ,‬נ ָּדה עֹוָׂשה‬
‫ְל ַב ְע ָלּה‪ ,‬חּוץ ִמְּמ ִזי ַגת ַהּכֹוס ְו ַהָּצ ַעת ַהִּמָּטה ְו ַהְר ָח ַצת ָּפ ָניו ָי ָדיו ְוַר ְג ָליו; ְּג ֵז ָרה ִמּׁשּום ִהְרהּור‪,‬‬

                                       ‫ֶׁשָּמא ָיבֹוא ִל ְבעֹל"; וכן באיסורי ביאה יא‪,‬יט‪.‬‬
‫‪ .	14‬לנסיונות הביטול ראו שו"ת הרמב"ם (בלאו)‪ ,‬סימן שכ‪ .‬וראו להלן בנושא "אין דברי תורה‬
‫מקבלים טומאה"‪ ,‬עמ' ‪ .45‬וראו למשל פרידמן‪ ,‬הרחקת הנידה‪ ,‬עמ' ‪ 16 ,12 ,7‬בעניין‬
‫הגישה המעשית של הרמב"ם‪ ,‬שהנידה מורחקת לא מפני טומאתה אלא מפני הרגל עבירה‪,‬‬
‫כלומר החשש מפני היגררות ליחסי מין האסורים בזמן הנידות‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬הרחקות שלא‬
‫מטעמי הרגל עבירה – מקורן קדום‪ ,‬ונזכרות כבר ב"ברייתא דמסכת נידה"‪ ,‬שנתחברה על‬
‫ידי כת יהודית כזו או אחרת‪ ,‬שלא התנהגה כתורה וכהלכה‪ .‬ראו שם‪ ,‬עמ' ‪ ,3‬הערה ‪ .5‬וראו‬
‫כהן‪ ,‬טהרה‪ ,‬עמ' ‪91‬־‪ 96‬בגישת הרמב"ם‪ ,‬ובמיוחד בעמ' ‪ ,97‬שהיא מתארת בו את תפיסת‬
‫הנשים במצרים‪ ,‬שטהרו מנידתן ברחיצה באמבטיה בחושבן שדם הנידות הוא בגדר לכלוך‬
‫ושהטהרה היא בגדר ניקיון‪ .‬מעניין לציין שמבחינה הלכתית‪ ,‬הרמב"ם סבור שהטבילה‬
‫באמבטיה – לא רחיצה‪ ,‬טבילה – מטהרת מדין תורה (מקוואות ד‪,‬א) בניגוד למשל לחכמים‬
‫אחרים (להתפלגות הדעות בראשונים ראו כסף משנה שם‪ ,‬וטור ובית יוסף יורה דעה רא‪ ,‬ג)‪.‬‬

                                                  ‫‪ .	15‬ראו קלנר‪ ,‬מיסטיקה‪ ,‬עמ' ‪11‬־‪.13‬‬
       ‫‪ .	16‬שו"ת דברי יציב יו"ד קלט ב‪ ,‬ומקומות נוספים‪ .‬בראון‪ ,‬טומאת נידה‪ ,‬עמ' ‪.115‬‬
‫‪ 	.17‬לשון הקודש – מו"נ ג‪,‬ח ‪ ;16‬מלאך המוות ונחש הקדמוני – מו"נ ב‪,‬ל‪ ;19‬כיסא הכבוד‬
‫– מו"נ א‪,‬ע‪8‬־‪ ;9‬מלאך המוות – מו"נ א‪,‬מב; ג‪,‬כב‪ 12‬ועוד; השכינה – מו"נ א‪,‬כה ועוד‪.‬‬
‫וראו‪ :‬קלנר‪ ,‬טומאה וטהרה‪ ,‬עמ' ‪ ,I‬הערה ‪ ;2‬סילמן‪ ,‬ניתוח פילוסופי‪ ,‬הערה ‪ ,8‬והמקורות‬
‫הנזכרים שם‪ .‬מילגרום‪ ,‬פרה אדומה‪ ,‬עמ' ‪162‬־‪ ;163‬לעניין לשון הקודש‪ ,‬ראו קלנר‪,‬‬
‫מיסטיקה‪ ,‬עמ' ‪155‬־‪ ;178‬לעם ישראל‪ ,‬ראו שם ‪216‬־‪ ;264‬לארץ ישראל‪ ,‬ראו לדוגמה‬

                                          ‫מלמד‪ ,‬ארץ ישראל‪ ,‬ובמיוחד עמ' ‪58‬־‪.63‬‬
                                 ‫‪ 	.18‬סילמן‪ ,‬ללכת‪ ,‬עמ' ‪27‬־‪ ;48‬סילמן‪ ,‬ניתוח פילוסופי‪.‬‬
‫‪ .	19‬הנוסח לפי מדרש הגדול במדבר יט‪,‬ב‪ .‬לניתוחו של טקסט זה‪ ,‬ראו‪ :‬סילמן‪ ,‬ניתוח‬
‫פילוסופי‪ ,‬עמ' ‪viii‬־‪ ;.x‬קלנר‪ ,‬טומאה וטהרה ‪XI‬־‪ .IX‬פורסטנברג‪ ,‬טהרה‪ ,‬עמ' ‪144‬־‪.145‬‬
                           ‫למקוריות הייחוס לרבן יוחנן בן זכאי‪ ,‬ראו שם‪ ,‬הערה ‪.60‬‬
‫‪ 	.20‬להבהרה נוספת של הפסקה‪ ,‬ראו קלנר‪ ,‬משמעות מוסרית‪ ,‬עמ' ‪218‬־‪ ;220‬קלנר‪,‬‬

                                                     ‫אוניברסליסט‪ ,‬עמ' ‪183‬־‪.220‬‬
‫‪ 	.21‬כלומר הם "גזירת הכתוב" לא במשמעות הנפוצה והמקובלת‪ ,‬שאין להם טעם‪ ,‬תפיסה‬
‫שהרמב"ם חולק עליה‪ ,‬אלא שיש ליישם אותם כלשונם וככתבם בלא "שיקול דעת‬
‫משפטי" הכפוף לטעמם‪ .‬וכן הוא בשאר ההיקרויות של מונח זה במשנה תורה‪ .‬ראו‬

           ‫לורברבוים‪ ,‬גזירת הכתוב‪ ,‬עמ' ‪375‬־‪ ,377‬ובמיוחד בהערה ‪ 86‬ובהערה ‪.97‬‬
‫‪ .	22‬לקשת המשמעויות של המונח "טומאה"‪ ,‬ראו מורה הנבוכים ג‪,‬לג‪ ;4‬ג‪,‬מז‪ ,10‬ולהלן‬

                                                     ‫בפסקה "העניינים המדומים"‪.‬‬
‫‪ .	23‬לטעמי המצוות‪ ,‬ראו בתמורה ד‪,‬יג (צוטט לעיל הע' ‪ ;)9‬מו"נ ג‪,‬כו‪ ;2‬למצוות כחוקים‪,‬‬

                                  ‫ראו שם ג‪,‬כו; לפרק לא‪ ,‬ראו לורברבוים‪ ,‬השגבה‪.‬‬
         ‫‪ .	24‬ראו טברסקי‪ ,‬מבוא למשנה תורה‪ ,‬עמ' ‪ ,204‬הערה ‪ ,61‬ועמ' ‪ ,325‬הערה ‪.194‬‬
   405   406   407   408   409   410   411   412   413   414   415