Page 409 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 409

‫ קרלפ ותרהעה ׀ ‪377‬‬

‫וראינו הכתוב המשיל החטא לצרעת ולכתם ולטומאה [‪ .]...‬לימד כי כשם שהצרעת‬
‫הוא חולי דבק בגוף והכתם דבק בבגד כן העבירה דבקה בנפש [‪ ]...‬כשם שמועיל כל‬
‫כבוס שאתה עושה לבגד אבל לעניין שישוב הבגד לבן וטהור היטב זה צריך כבוס‬
‫גדול"‪ .‬להתאמת הגישה הריאליסטית לגישה הציוויית‪ ,‬ראו סילמן‪ ,‬ללכת‪ ,‬עמ' ‪ .42‬וראו‬
‫גם סילמן‪ ,‬היקבעויות‪ ,‬עמ' ‪( 265‬רסה)‪ ,‬האומר שהרמב"ן יוצר זיקה ריאליסטית בין‬
‫התאריך העברי בחודש הנקבע על פי החלטת בית הדין לבין מופעי המחזור החודשי‪.‬‬
‫מקור הדברים הם דברי התוספות בבלי‪ ,‬נידה סד‪,‬א ד"ה 'איתמר'‪ ,‬ובעקבותיהם הראב"ד‪.‬‬
‫‪ 	.5‬ראו פורסטנברג‪ ,‬טהרה‪ ,‬עמ' ‪ ,17‬המבחין בין תפיסה תנאית נומינליסטית של טומאה‬
‫וטהרה‪" ,‬כסטטוס הלכתי מופשט"‪ ,‬לבין התפיסה הקומראנית‪ .‬החלוקה הפרושית מנעה‬
‫את הפיכת הטמא והטהור לתכונה מהותנית‪ .‬שילוב מעניין של התפיסה הריאליסטית‬
‫של ריה"ל והרמב"ן עם התפיסה הנומינליסטית של הרמב"ם‪ ,‬מצויה בפילוסופיה‬
‫ההלכתית של הר"ן‪ .‬ראו הרוי‪ ,‬הר"ן‪ ,‬עמ' ‪175‬־‪ ,177‬הדן בדרוש י"א מדרשות הר"ן (עמ'‬

                                            ‫קצ"ט־ר"א במהדורת ירושלים תשל"ו)‪.‬‬
‫‪ .	6‬כגון פירוש הרמב"ן‪ :‬במדבר יט‪,‬ב‪ ,‬על הטעם לפרה אדומה‪" :‬והאמת שהיא להעביר רוח‬
‫טומאה ושריפתה כריח ניחוח בחוץ וכו'"; ובדברים יד‪,‬ג‪ ,‬אגב הדיון בעניין מאכלות‬
‫אסורות‪ ,‬עוסק הרמב"ן גם בשתי הציפורים בהן מיטהר המצורע‪ ,‬אחת משוחררת‬
‫לחופשי ומותרת באכילה ואחת נשחטת אך אסורה באכילה‪ ,‬ולשיטתו דבקה בה טומאת‬
‫המצורע‪" :‬אבל השחוטה שראויה לקבל טומאה ידבק בה רוח הטומאה הפורחת מן‬
‫המצורע ואיננה טהורה‪ ,‬והיא בכלל תועבה כי אכילתה נתעבת"‪ .‬לניתוח דבריו‪ ,‬ראו‬

                      ‫סילמן‪ ,‬ניתוח פילוסופי‪ ,‬עמ' ‪ .xii‬למקורותיו‪ ,‬ראו שם‪ ,‬הערה ‪.9‬‬
‫‪ 	.7‬ספר החינוך‪ ,‬מצווה שסב‪" :‬לפי שעניין הטומאה ידוע לחכמים שיחליש כוח הנפש‬
‫השכלית ויערבב אותה ויפריד בינה ובין השכל העיוני השלם ותהי נפרדת עד אשר‬
‫תטהר [‪ .]...‬כלומר שמעינות השכל מטמטמים בטומאה‪ .‬על כן במקום הקדוש והטהור‬
‫אשר רוח א־להים שם אין ראוי להיות בו האיש המלוכלך בטומאה‪ .‬והעניין הזה יש‬
‫לדמותו על דרך משל לפלטרין של מלך שמרחיקין ממנו כל איש צרוע ונמאס בגופו או‬

                                                               ‫אפילו במלבושיו"‪.‬‬
‫‪ .	8‬חזקוני‪ ,‬ויקרא יא‪ ,‬לג‪ ,‬בעניין שבירת כלי חרס שנטמא‪" :‬ואותו תשברו – לפי שהוא‬

                                                   ‫שואב את הטומאה יותר מדאי"‪.‬‬
‫‪ 	.9‬השוו דעתו של הרמב"ם למתן טעמים למצוות בתמורה ד‪,‬יג‪ַ " :2‬אף ַעל ִּפי ֶׁשָּכל ֻח ֵּקי‬
‫ַהּתֹוָרה ְּג ֵזרֹות ֵהן [‪ָ ]...‬ראּוי ְל ִה ְתּבֹו ֵנן ָּב ֶהן‪ְ ,‬ו ָכל ֶׁש ַא ָּתה ָיכֹול ִל ֵּתן לֹו ַט ַעם – ֵּתן לֹו ַט ַעם"‪.‬‬

                                  ‫להשגבת טעמי המצוות‪ ,‬ראו לורברבוים‪ ,‬השגבה‪.‬‬
‫‪ .	10‬רמב"ן ויקרא יח‪,‬יט‪" :‬ומדם הנדות [‪ ]...‬הוא סם המוות ימית כל בעל חיים שישתה אותו‬
‫או יאכלנו [‪ .]...‬ועוד הגידו בו ניסיון אמיתי‪ ,‬והוא מנפלאות תמים דעים בתולדה‪ ,‬כי‬
‫הנדה בתחילת זובה אם תביט במראה של ברזל הבהיר ותאריך לראות בה יראו במראה‬
‫טיפות אדומות כטיפות דם‪ ,‬כי הטבע הרע המזיק שבה תוליד גנאי‪ ,‬ורוע האוויר ידבק‬
‫במראה‪ .‬והנה היא כאפעה הממית בהבטתו‪ ,‬וכל שכן שתזיק לשוכב עמה אשר תדבק‬
‫גופה ומחשבתה בו ובמחשבתו [‪ ]...‬כי יזכיר בה לעולם טומאה‪ ,‬שהיא כשרץ וכאיש‬

                                                   ‫המצורע שטומאה להם בגופם"‪.‬‬
‫‪ .	11‬הערה ‪ 38‬במהדורת שורץ‪ :‬קהילות של זורואסטרים התקיימו באיראן עד סוף המאה‬
‫הי"ח‪ ,‬ובהודו עד המאה העׂשרים‪ .‬ראו אנציקלופדיה של האסלאם‪ ,‬מהדורה חדשה‪,‬‬
   404   405   406   407   408   409   410   411   412   413   414