Page 390 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 390

‫‪ 358‬׀ טהרה תודעה וחברה‪ :‬תפיסת הטומאה והטהרה של הרמב"ם‬

‫שיער תלוש אינו מעביר טומאת מת‪ 83,‬גם לא בטומאת המיניות‪ 84,‬אבל בצרעת‬
‫האדם‪ ,‬השיער שבעור נוטל חלק בתהליך זיהוי טומאת העור‪ ,‬ודיני שערות הראש‬
‫והזקן תופסות מקום נכבד‪ 85.‬בסיום הצרעת‪ ,‬המצורע מיטהר‪ .‬בשלב הראשון‪,‬‬
‫הכוהן מגלח את כל גופו של המצורע בתער‪ ,‬ואחר כך המצורע טובל במים‪ ,‬ואז‬
‫מותר לו להיכנס אל המחנה‪ .‬בשלב השני‪ ,‬המצורע ממתין שבעת ימים‪ ,‬ואחר‬
‫כך הכוהן מגלח שנית את כל גופו בתער‪ 86,‬והמצורע טובל‪ ,‬ואז מותר לו לאכול‬
‫תרומה וכדומה‪ ,‬אבל עדיין הוא בגדר "מחוסר כפרה"‪ .‬רק בשלב השלישי‪ ,‬ביום‬

                 ‫השמיני‪ ,‬המצורע מביא את קורבנותיו‪ ,‬ובזה נשלמת כפרתו‪.‬‬
‫גילוח ׂשערו של המצורע מסמל אולי את לידתו מחדש‪ ,‬היטהרותו וחזרתו‬
‫למעגל החיים‪ 87‬בתחומים החברתיים שהיה מודר מהם בשלושה שלבים‪:‬‬

                          ‫לירושלים‪ ,‬למקדש‪ ,‬ולבסוף לאכילת קודשים‪88.‬‬

                                                    ‫שיער הנזיר‬

‫אסור לנזיר לגלח את ׂשיערו כל ימי נזירותו‪ .‬תגלחת הנזיר דומה לתגלחת‬
‫המצורע‪ :‬עם סיום תקופת נזירותו‪ ,‬המכונה "תגלחת טהרה"; או עם סיום לא‬
‫צפוי של נזירותו‪ ,‬בהיטמאו למת‪ ,‬המכונה "תגלחת טומאה"‪ ,‬שלאחריה הוא‬

                                  ‫מתחיל למנות מחדש את ימי נזירותו‪89.‬‬
‫בתגלחת טהרה‪ ,‬כשהנזיר מסיים את נזירותו‪ ,‬הוא מגלח את ׂשיערו במקדש‪,‬‬
‫מביא את קורבנותיו‪ ,‬לוקח מרוטב קורבן השלמים ושופך על השיער הגזוז‪,‬‬
 ‫ומשליך את השיער תחת סיר הבישול הגדול שמתבשל בו קורבן השלמים‪.‬‬
‫בתגלחת טומאה‪ ,‬כשנטמא הנזיר למת‪ ,‬עליו להתחיל תהליך היטהרות מטומאת‬
‫מת‪ :‬פורש מן המת‪ ,‬מזים עליו מי אפר פרה אדומה ביום השלישי וביום השביעי‪,‬‬
‫מגלח את שיער ראשו‪ ,‬טובל‪ ,‬ולמחרת מקריב את קורבנותיו ומתחיל למנות‬
‫מחדש ימי נזירות‪ .‬במקרה זה‪ ,‬אסור להשתמש בשיער‪ ,‬וקוברים אותו באדמה‪.‬‬
‫מה משמעות האיסור שיגלח הנזיר את ראשו‪ ,‬ומה משמעותו של תהליך‬
‫תמוה זה? הרמב"ם אינו מפרש את הדבר‪ ,‬אבל מדבריו בספר המצוות (לא‬
‫תעשה ו)‪ ,‬ניתן להבין במרומז מדבריו שעבודת האליל המואבי כמוש הייתה‬
‫כ"מעביר שערו לכמוש"‪ ,‬שאפשר להבין אותו כהסרת השיער לכבוד‬
‫האליל‪ 90.‬ולפי דרכו של הרמב"ם בהבהרת טעמי מצוות עבודה זרה‪ ,‬עובדי‬
‫האלילים מעניקים את ׂשערם לאליליהם‪ ,‬ותורת משה מצווה לשרוף אותו‬
‫תחת דוד הבישול‪ ,‬כאילו הוא בזוי וראוי לשמש רק כחומר בעירה‪ .‬ותיקנו‬

             ‫חכמים לקבור אותו ב"תגלחת טומאה" כאילו הוא גוויית מת‪.‬‬
‫האם ניתן להבין מדברי הרמב"ם את הטעם לציווי התורה לנזיר לגדל את‬
‫שיער ראשו? הרמב"ם אינו אומר את הדבר במפורש‪ ,‬אבל ניתן לשער מדבריו‬
   385   386   387   388   389   390   391   392   393   394   395