Page 393 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 393
קרפפר :לבס לע יוגש חיש -תערצה טומאות ׀ 361
לוקחים כלי חרס חדש ,ושופכים לתוכו "מים חיים" ,מי מעייןָ " ,הְראּו ִיין ְל ַק ֵּדׁש
אֹו ָתן ֵמי ַחָּטאת" ,כלומר מים הראויים לתת בהם אפר פרה אדומה ולהזות מהם
על טמא מת .מביאים שתי ציפורי דרור ,שנראה שמשמעותם חופשיות ,שאינן
מבויתות ,ונראה שהם מסמלות חופש 97.ואף על פי ששתיהן שוות ,שוחטים
את המובחרת ביותר על המים שבכלי ,ממצים את דמה מגופה אל המים ,ואחר
כך קוברים את הציפור ואסור להשתמש בה לשום דבר .אחר כך אוחז הכוהן
בארבעה מרכיבים :במקל עץ ארז (אדמדם) וענף אזוב ,וכורך אותם ברצועת
צמר צבוע בצבע אדום העשוי מתולעת השני ,מצמיד אליהם את כנפי החיה
וראש הציפור שלא נשחטה ,טובל את ארבעת המרכיבים במים מעורבים בדם
הציפור השחוטה ,מזה שבעה פעמים על גב ידו של המצורע ,ואחר כך משלח
את הציפור החיה מחוץ לחומה כשהוא עומד מצידה הפנימי של החומה
בתוך העיר .ומותר להשתמש בציפור החיה לטהרת מצורעים אחרים .לבסוף,
המצורע מגלח את שיערו כמו שתיארנו לעיל .בשלב זה המצורע עדיין טמא,
ועליו לחכות שבעה ימים לשלב השני ,שבו יתגלח יטבול וייטהר; ובשלב
השלישי ,ביום השמיני הוא מביא קרבן ,כמו כל מחוסר כפרה.
בטהרת צרעת הבית ,מחלצים את האבנים המנוגעות וטחים את הקיר,
ומביאים אותם ארבעת המרכיבים שבטהרת האדם ,פרט לזה שבאדם מזה
שבע פעמים על גב יד הצרוע ,ובבית מזה שבע פעמים על משקוף הבית
מבחוץ (טומאת צרעת טו,ח).
דרכי הטהרה מסוכמים ברמב"ם בספר המצוות (עשה קי) ,ונאמר שהן שלוש:
הראשונה היא טהרה במים ,טבילה ,והיא משותפת לכל הטמאים ,שכל טמא
חייב לטבול את כל גופו כדי להיטהר; השנייה היא זריקת מי נידה ,מי אפר
פרה אדומה ,המיוחדת לטומאת מת; והשלישית היא הטהרה המיוחדת
לטומאת צרעת ,הנעשית בארבעת המרכיבים ובמים חיים .שלושה מארבעת
המרכיבים (כלומר מלבד שתי הציפורים) משמשמים בהכנת אפר הפרה
לטהרת המת ,אבל רק במצורע הם משמשים בתהליך הטהרה עצמו.
ומה היא משמעותם של המרכיבים הללו? בסוף דבריו על הטעם לטומאת
הצרעת במורה הנבוכים ,הרמב"ם אומר דבר שהוא בגדר חידה .בפסקה זו
כבר עסקנו בפרק השמיני (עמ' )273על אודות מרכיבי הטהרה המשותפים
לטהרת טמא מת ,והקורא מוזמן להשלים את הדברים שם .כעת נעסוק רק
במיוחד לטהרת טומאת הצרעת .וזו לשון הרמב"ם:
אשר לכך שהטהרה ממנה היא בעץ ארז ואזוב ושני תולעת ושתי צפרים
– כבר ניתן לכך טעם במדרשות 98,אבל אין זה מתאים למטרתנו,
