Page 388 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 388
356׀ טהרה תודעה וחברה :תפיסת הטומאה והטהרה של הרמב"ם
תהליך שכרוכים בו הבנה שיש לעצור במקום הספק ,מתגלה אליו ה' ,והוא
בסופו של דבר מבין ונרפא .נראה שפגישת הכוהן עם המצורע באה לחזק
את הקשר האמוני של האדם ,שלא יתערער וייהפך לתלונה ורטינה כלפי ה'
עד לכפירה בהשגחתו .רק לאחר פגישה כזו קיימת האפשרות להגיע למעלת
"עושה מאהבה" בקשר האמוני של האדם ,כפי שהגיע איוב .מעלה זו היא
" ְל ִיְר ֵאי ה' ּו ְל ֹח�ׁש ְ ֵבי ְׁשמֹו" ,שבה מסתיימות הלכות טומאת צרעת.
סיכום
עתה אפשר לצרף את כל הדברים לתמונה גדולה ואחידה .חכמים מסבירים
את סיבת הצרעת כלשון הרע רק בתופעות ניסיות של צרעת הבית והבגד,
ובייחוד של צרעת האדם הבאה אחריהם ,כפי שעולה מן הצרעת הניסית
שבמקרא .הרמב"ם מפתח את הטעם הזה כהלך רוחו הרשע של המצורע,
וההרחקה שלו נועדה להגנה על החברה גם במהלך מחלתו "כדי שיפרוש
מבני אדם וינוחו מנזקי לשונו".
צרעת האדם שאינה באה לאחר צרעת הבית והבגד אינה חלק ממהלך החורג
מן הטבע ,והיא חלה גם אצל לא יהודי .אם כן ,לא מדובר בלשון הרע שהביא
להיותו מצורע ,שהרי רבים מדוברי לשון הרע לא חלו בצרעת ,ורבים מחולי
הצרעת לא התאפיינו בלשון הרע .זאת הסיבה שהסקתי כי זהו גם מצבו של
מצורע החולה באופן טבעי ,מפני שמצוקתו הגדולה עלולה להביא לסכנה
תיאולוגית של כפירה בהשגחה.
לא התורה יצרה את ההרחקה החברתית והרפואית מן המצורע .היא
התחשבה בהרחקה התרבותית הכלל-אנושית שרווחה ,וצמצמצה אותה
רק לירושלים ,ולא לעיר רגילה שבה המצורע יכול לחיות עם משפחתו
וקהילתו .התורה אינה מטילה על המצורע כל מגבלה בחיי החולין שלו,
כגון יחסי אישות ,מלבד המגבלה החברתית שקיימת ממילא ,אלא רק
הרחיקה אותו מירושלים והמקדש (וגם מכמה ערים מוקפות חומה שדינם
כירושלים) ,מפני ששם הרגישות האסתטית והחברתית גבוהה יותר .והרי
התורה ממילא מבקשת לצמצם את נוכחותו של האדם במקדש ולהגדיל את
עבודת ה' של האדם הפרטי בלא מגבלת מקום וזמן (מו"נ ג,לב ,)12ולמעט את
הגישה אליו (מו"נ ג,מז.)3
המצורע המיוסר-מאוד מהרחקתו החברתית עלול להגיע לשיח תיאולוגי
רעיל מאוד ,שהרי אין דינו כשאר אומללים שאינם מורחקים ,כמו העיוורים,
הנכים והעניים ,ומפני כך רק הוא מתייחד בהחלת טומאה .לא מראה הצרעת
כמראה מוות הוא המטמא ,ולא יחס החברה אליו "שהמצורע חשוב כמת"
