Page 384 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 384
352׀ טהרה תודעה וחברה :תפיסת הטומאה והטהרה של הרמב"ם
כדי להרחיק כל פולחן רפואת אליל ,אבל המפגש עם הכהן בתחילה ובסוף,
והחלת הטומאה ,נועדו להעניק משמעות תיאולוגית להתמודדות עם
המחלה ..בלשון הרע יש פוטנציאל להרס תיאולוגי .לזה מקדיש הרמב"ם
את ההלכות מהלכה י 3ואילך.
עיון י-3י :4החטא התיאולוגי והחברתי -סיבוב ראשון
בתחילת הלכה י ,3הרמב"ם מפרש את הפסוק " ִהׁ ָּש ֶמר ְּב ֶנ ַגע ַהָּצַר ַעת" כפשוטו
לפי הקשרו ,היזהר מלדבר לשון הרע הגורמת לצרעת 68,ואחריו נזכר בתורה
חטאה של מרים והעונש שבא עליה ,שהם בגדר תמרור אזהרה חברתי.
דייאמנד 69מנתח את דברי הרמב"ם בעניין מעשה מרים כטעות תיאולוגית-
פילוסופית המובילה לאי-קשר עם ההשגחה האלוהית ,ואת הצרעת כתגובה
מיידית להסרת ההשגחה ,מידה כנגד מידה .כך אפשר להבין גם את כעסו
של ה' על מרים ואהרןַ " ,ו ִּי ַחר ַאף ה' ָּבם ַוֵּי ַלְך" (במדבר יב,ט) ,שלדעת הרמב"ם,
כעסו של ה' בא במקרא רק בזיקה לעבודה זרה 70.אין מדובר בפגיעה אישית
או חברתית ,לא מצד מושא הדיבה ,שהרי משה "ֹלא ָה ָיה ַמ ְקִּפיד ַעל ָּכל ֵאּלּו
ַה ְּד ָבִרים" ,ולא מצד נושאת הדיבה ,מריםֶׁ" ,ש ִהיא ְּגדֹו ָלה ִמֶּמּנּו ְּבָׁש ִניםְ ,ו ִג ְּד ָלה
אֹותֹו ַעל ִּבְרֶּכי ָהְ ,ו ִסְּכ ָנה ְּב ַע ְצ ָמּה ְל ַהִּצילֹו ִמן ַה ָּים" .גם מבחינת התוכןִ " ,היא
ֹלא ִּדְּבָרה ִּב ְגנּותֹוֶ ,אָּלא ָט ָעת".
נמצא שמדובר בהידרדרות מחשבתית .הסכנה בלשון הרע ,הסכנה בדיבור
אסור המביא לצרעת ,הוא למעשה עבירה חמורה של הכחשת אחד מעקרונות
האמונה ,של ייחודיותה של נבואת משה .לפיכך ,הסברו של הרמב"ם מספק
הבנה מדוע אין הצרעת באה על כל אמירה של לשון הרע .את הזהירות
ליחס לתופעה הגופניתִ " ,הׁ ָּש ֶמר ְּב ֶנ ַגע ַהָּצַר ַעת" ,הרמב"ם מעתיק לתחום
התיאולוגי71.
וממעשה מרים ממשיך הרמב"ם בהלכה י ,4ומסביר שוב את המסקנות
החברתיותַ " :קל ָוחֹ ֶמר ִל ְב ֵני ָא ָדם ָהְרָׁש ִעים ַהִּטְּפִׁשים ֶׁשַּמְרִּבים ְל ַדֵּבר ְּגדֹולֹות
ְו ִנ ְפ ָלאֹותְ .ל ִפי ָכְך ָראּוי ְל ִמי ֶׁשָר ָצה ְל ַכֵּון ֳאָר ָחיוְ ,ל ִה ְתַר ֵחק ִמיִׁשי ָב ָתם ּו ִמְּל ַדֵּבר
ִעָּמ ֶהםְּ ,כ ֵדי ֶׁשֹּלא ִי ָּת ֵפס ָא ָדם ְּבֶרֶׁשת ְרָׁש ִעים ְו ִס ְכלּו ָתם" .תהליך ההשחתה,
העובר מן החברתי אל התיאולוגי ,מחייב להסיק מסקנה חברתית :הרחקת
המצורע נועדה "כדי שיפרוש מבני אדם וינוחו מנזקי לשונו" (פה"מ נגעים
יב,ה) .יש לטפל ב ִחברּות הנאותה בין בני אדם .אם נצליח לנכש את העשבים
השוטים מן הערוגה ,לא נגיע למעשים חמורים .כאמור ,המקדש אינו מטפל
ביחסים שבין אדם לחברו ,אלא רק ביחסים שבין אדם למקום ,ולכן הטומאה,
שיש לה זיקה רק למרחב המקדש ,מטפלת בלשון הרע תיאולוגי בלבד.
