Page 380 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 380
348׀ טהרה תודעה וחברה :תפיסת הטומאה והטהרה של הרמב"ם
חברתי? לורברבוים 55מציע שבהיגד "הוא נס אשר הונצח באומה כמו מי
ֹשוטה .התועלת שבאמונה זאת ברורה" הרמב"ם מתכוון לומר שהיא "אמונה
הכרחית" (בתרגומנו" :האמנה" )56פיקציה שאין בה אמת ,אבל היא מועילה
להקניית מידות טובות.
נראה לי שלא לזה התכוון הרמב"ם ,ויסוד המחלוקת הוא במובנו של המונח
"האמנה" (או "אמונה") המצוין במובאה שלפנינו .זהו מונח מוכר במשנת
הרמב"ם שבמקורו (מו"נ ג,כח) הוא מופיע בתרגומנו כ"האמנה הכרחית"
ומשמעותו 'אמונה גולמית ולא מדויקת' אבל לא 'אמונה שקרית' .הרמב"ם
מציין ,ש"יש שאותה האמנה הכרחית לסילוק עושק הדדי או הקניית מידה
טובה ,כמו ההאמנה שהוא יתעלה כועס מאוד על מי שעושק ,כמו שנאמר:
'ְו ָחָרה ַאִּפי ְו ָהַר ְג ִּתי ֶא ְת ֶכם ֶּב ָחֶרב [ְו ָהיּו ְנֵׁשי ֶכם ַא ְל ָמנֹות ּו ְב ֵני ֶכם ְיתֹ ִמים]' (שמות
כב,כג) ,וכמו ההאמנה שהוא יתעלה עונה מיד לזעקת העשוק או המרומה:
' ְו ָה ָיה ִּכי ִי ְצ ַעק ֵא ַלי – ְוָׁש ַמ ְע ִּתי ִּכי ַחּנּון ָא ִני' (שם,כו)" (שם .)5,ברובד הראשון,
לאמיתם של דברים ,המונח "כעס" בזיקה לאל אינו במשמעותו הרווחת,
(מו"נ א,לה .)5-4,1כלומר ,הכול צריכים לדעת שהפסוק שלפנינו אינו מדבר על
תחושה שהאל כועס או שומע או חנון במובנים הרגילים ,אלא רק שיש
תוצאה שהיא בגדר עונש על עשיית רע .ההישג החינוכי של תיאור האל
ככועס יהיה הרחקת העושק .המחיר יהיה שימוש בשפה מגשימה וחוסר
הבנה ,אבל יש להבהיר לכל לומד" :ודברי הנבואה האלה הם אמת ,ויש
להם פירוש ,ובזאת יעצרו עמו" (שם) .ברובד השני ,ללומד החכם מבהירים
את המשמעות המעמיקה :המציאות שברא האל פועלת במסגרת חוקי הטבע
וחוקי התנהלות מוקפדים של סיבה ותוצאה ,מעשה ותגובה ,לאו דווקא
מיד ,והכל בהשגחה .וזו היא משמעותו של המאמר "האל שומע" .והפירוש
העמוק של המאמר "האל כועס" הוא שהאדם מורחק מן האמת (א,נד ,)2שאינו
חי חיי אמת ,ומעשיו שלו פוגעים בו .ודבר זה הוא בגדר "עונש" לאדם ,ולא
במשמעותו המקובלת של המונח שהאל עוסק בפנקסנות.
מכאן עולה שהאמירה שמחלת הצרעת באה על לשון הרע ,היא אמיתית,
אבל אינה מדויקת .יש קשר בין המחלה המקראית לבין מעשי האדם ,קשר
שצריך לדייק אותו ,אבל המסר הגדול נשמר גם בהבנה הרווחת ,שעל הציבור
להיזהר בלשון הרע.
כאן נצטרך להבהיר את מעמדו של הנס בתפיסת הרמב"ם .לדעת הרמב"ם,
ניסים יכולים להתרחש ,כחריגה זמנית מדרך הטבע ,שאין בה הכחשת הכלל:
"עולם כמנהגו נוהג" 57.מצד שני ,תפיסתו של הרמב"ם היא שאין לניסים
משמעות תיאולוגית יסודית ,והם באים לענות על צורך מקומי .וזה לשונו:
