Page 378 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 378

‫‪ 346‬׀ טהרה תודעה וחברה‪ :‬תפיסת הטומאה והטהרה של הרמב"ם‬

‫המצורע נקרא כאן רשע‪ .‬הרמב"ם מסביר בפירוש המשנה את אורך הרוח‬
                                              ‫כלפי המצורע‪ .‬וזה לשונו‪:‬‬

       ‫אמרו "אם כך על של רשע" – על פי יסוד נבארנו לך‪ ,‬והוא שהצרעת‬
       ‫הזו האמורה בתורה אמרו שאינה אלא עונש לבעל לשון הרע‪ ,‬כדי‬
       ‫שיפרוש מבני אדם וינוחו מנזקי לשונו‪ ,‬מתחילה בביתו‪ :‬או שישוב‬
       ‫ויתעורר [הרי שהיא מפסיקה]‪ ,‬או שעוברת למצעותיו‪ ,‬והוא אמרו "בכל‬
       ‫מלאכת עור" (ויקרא יג‪,‬מח)‪ .‬או שישוב‪ ,‬או שעוברת לבגדיו "בבגד צמר"‬
       ‫(שם יג‪,‬מז)‪ .‬או שישוב‪ ,‬או שעוברת לגופו "בעור בשרו" (שם‪,‬ב)‪ .‬ודבר זה‬
       ‫על דרך האות והמופת כמו מי ׂשוטה‪ ,‬הנך רואה שהם דברים שאינם‬
       ‫טבעיים ואין ההיגיון מחייבם כלל‪ ,‬כי הבגדים והבתים דוממים והשנוי‬
       ‫הנולד בהם אינו צרעת אלא שהתורה קראתו כך כפי האופן שהזכרנו‪.‬‬
       ‫וכן נגעי אדם אתה רואה שעשה את הנתקים צרעת‪ ,‬והוא "דא‬
       ‫אלת'עלב" [חולי המשיר את השיער]‪ ,‬וטיהר "הפך כולו לבן"‪ ,‬והוא תכלית‬
       ‫הצרעת והקשה והחמ ּור שבה‪ .‬אלא הם דברים תורניים‪ ,‬כפי שהזכרנו‪,‬‬

                                     ‫ולפי היסוד הזה קראו 'רשע'‪( .‬פה"מ‪ ,‬נגעים יב‪,‬ה)‬

‫בפירוש זה‪ ,‬הרמב"ם מסביר את הזיקה בין מעשה העבירה לבין תוצאתו‬
‫כמידה כנגד מידה‪" :‬כדי שיפרוש מבני אדם וינוחו מנזקי לשונו"‪ .‬ומעין זה‬
‫גם בהלכה י‪ְ" :2‬ו ִי ְה ֶיה ֻמ ְב ָּדל ּו ְמ ֻפְר ָסם ְל ַבּדֹו‪ַ ,‬עד ֶׁשֹּלא ִי ְת ַע ֵּסק ְּבִׂשי ַחת ְרָׁש ִעים‪,‬‬
‫ֶׁש ִהיא ַהֵּלצּות ְו ָלׁשֹון ָהַרע"‪ .‬המצורע התנהל בחברה‪ ,‬ביחסיו ודיבורו עם בני‬
‫אדם‪ ,‬בדרך המשחיתה את החברה‪ ,‬לכן דינו שיישאר " ְל ַבּדֹו"‪ ,‬מבודד מקשרים‬
‫חברתיים‪ ,‬וכך נמנעת ממנו האפשרות לשוחח שיחת רשעים או להצטרף‬
‫לשיחת רשעים‪ .‬הרחקתו של המצורע מן החברה היא אירוע חריג‪ ,‬ולכן ראוי‬
‫שיהיה מעשה ההרחקה " ְמ ֻפְר ָסם"‪ ,‬כהתראת כרוז לציבור להיזהר מלדבר‬
‫לשון הרע‪ .‬ההתראה הזאת נובעת מדרך הטיפול במחלת הצרעת‪ ,‬המופקעת‬
‫מתחום המדע והרפואה אל התחום הטקסי הכוהני‪ .‬הריחוק החברתי הטבעי‬
‫מן המצורע מקבל צידוק מוסרי של סמל ללשון הרע‪ .‬וכך מסכם הרמב"ם את‬
‫הלכות לשון הרע במשנה תורה‪ָּ" :‬כל ֵאּלּו ֵהם ַּב ֲע ֵלי ָלׁשֹון ָהַרע‪ֶׁ ,‬ש ָאסּור ָלדּור‬

                ‫ִּבְׁש ֵכנּו ָתם‪ְ ,‬ו ָכל ֶׁשֵּכן ֵליֵׁשב ִעָּמ ֶהם ְו ִלְׁש ֹמ ַע ִּד ְבֵרי ֶהם" (דעות ז‪,‬ו)‪.‬‬
‫הרמב"ם כותב כאן על מחלת הצרעת הניסית כעונש על דרכו של המצורע‬
‫לדבר בלשון הרע‪ .‬אני מבקש להציע להרחיב את המבט על דרכו של המצורע‬
‫הטבעי לדבר בלשון הרע גם במשך מחלתו‪ .‬במשמעות זו‪ ,‬המחלה הטבעית‬
‫מעוררת סלידה בעיני הבריות והרחקה חברתית‪ ,‬ועלולה להביא את המצורע‬
‫ללשון הרע‪ ,‬הן בפני חבריו‪-‬אוהביו והן עם המצורעים כמותו‪ ,‬והטומאה‬
   373   374   375   376   377   378   379   380   381   382   383