Page 379 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 379
קרפפר :לבס לע יוגש חיש -תערצה טומאות ׀ 347
הנלווית למחלה באה להזהיר את החולה מלשון הרע זה כדי שהבריות
"ינוחו מנזקי לשונו".
צרעת ניסית דומה לנס מי שוטה
בשני המקומות הללו ,בפירוש המשנה ובמורה הנבוכים ,הרמב"ם מביא
השוואה מעניינת ל"מי שוטה" ,כאשר המילים "מי שוטה" כתובות בעברית.
ובמורה הנבוכים (ג,מז )13יש תוספת השופכת אור על כל המהלך .ואלה דבריו:
אשר לטומאת צרעת – כבר ביארנו את עניינה (טומאת צרעת טז,י) 54.וגם
החכמים ז"ל ביארו זאת (תוספתא נגעים ו,ו ועוד) והודיעונו אותו ,ושהעיקרון
המוסכם לגביה הוא שהיא עונש על לשון הרע .ושאותו שינוי מתחיל
בכתלים [=צרעת הבית] ,ואם חזר בתשובה – הרי זו המטרה .ואם
התמיד בחטאו – עובר שינוי זה אל יצועיו ורהיטי ביתו ,ואם התמיד
בחטאו – הוא מתפשט לבגדיו [=צרעת הבגד] ,ואז לגופו [=צרעת
האדם] .זהו נס שהונצח באומה ,כמו מי ׂש ֹו ָטה .תועלתה של האמנה זו
ברורה ,בנוסף לכך שהצרעת [בערבית :ברץ .לבקנות] מידבקת ,וכל בני
האדם נגעלים ממנה ,כדבר טבעי כמעט.
בכל הפרק מופיעה המילה "מצורע" או "צרעת" בעברית ,ורק כאן ("שהצרעת
מדבקת") המילה מופיעה בערבית ,ומשמעותה ַלבקנּות .אין מדובר בסלידה
כמו מתופעות מוגלתיות כמו שחין ,אלא סלידה מכתמי עור .מכל מקום
טוען הרמב"ם כי קביעת המסורת שהצרעת באה בגלל לשון הרע ,יוצרת
תועלת חברתית ברורה .קביעתם באה תוך התחשבות בתחושות האנושיות
שהיו בזמנם לסלוד מן הצרעת מפני שנתפסה כמחלה מכוערת ומידבקת.
על הבסיס הזה התורה הוסיפה טומאה ,ולפי חכמים עשתה זאת התורה
כדי ליצור תודעה ציבורית ("האמנה") לתופעות שאינן ברורות ("נס") .אם
ממילא יש רתיעה טבעית ממראה הצרעת ,ושאר מיני הצרעת ,שהם הבית
והבגד ,נתפסים כבלתי מוסברים" ,אות ופלא"" ,שאין ההיגיון מחייבם" ,ואם
הצרעת לסוגיה מחייבת תגובה חברתית ,וניתן לראות מן המקרא שהטיפול
בה נתון למנהיגי החברה בטקס מיוחד – היא מאפשרת להתבונן מתוכה
על טיבה של ההנהגה החברתית ולנתב אותה לטיפול באחת מן העבירות
החברתיות החמורות ביותר .אם כן ,אין אנו יודעים ָלָּמה מופיעה מחלת
הצרעת ,אבל אנחנו יכולים לנסות להבין את מנגנוני הטיפול של התורה בה,
ולנסח מחשבה ְל ָמה משמשת הטומאה ,ומדוע היא קשורה לכוהני המקדש.
האם הרמב"ם מתכוון לומר שמדובר בייחוס פרשנות חברתית לדבר שאינו
