Page 376 - טהרה תודעה וחברה - מושגי טומאה וטהרה במשנת הרמב"ם
P. 376
344׀ טהרה תודעה וחברה :תפיסת הטומאה והטהרה של הרמב"ם
יְ 5ו ֶזה ה ּוא ֶ ּד ֶר ְך ְי ׁ ִשי ַבת ַה ֵּל ִצים ָה ְר ׁ ָש ִעיםַּ :ב ְּת ִח ָּלה ַמ ְר ִּבין ְּב ִד ְב ֵרי ֲה ַבאי,
ָּכ ִע ְנ ָין ׁ ֶש ֶּנ ֱא ַמרְ " :וק ֹול ְּכ ִסיל ְּב ֹרב ְ ּד ָב ִרים" (קהלת ה,ב)ּ ,ו ִמ ּת ֹו ְך ָּכ ְך ָּב ִאין ְל ַס ֵּפר
ִּב ְגנ ּות ַה ַּצ ִ ּדי ִקיםָּ ,כ ִע ְנ ָין ׁ ֶש ֶּנ ֱא ַמרֵּ " :ת ָא ַל ְמ ָנה ִ ׂש ְפ ֵתי ׁ ָש ֶקר ַה ּ ֹד ְבר ֹות ַעל
ַצ ִ ּדיק ָע ָתק [ ְּב ַג ֲא ָוה ָוב ּוז]" (תהלים לא,יט)ּ ,ו ִמ ּת ֹו ְך ָּכ ְך ִי ְה ֶיה ָל ֶהם ֶה ְר ֵּגל ְל ַד ֵּבר
ַּב ְּנ ִבי ִאים ְו ִל ֵּתן ּ ֹד ִפי ְּב ִד ְב ֵרי ֶהםָּ ,כ ִע ְנ ָין ׁ ֶש ֶּנ ֱא ַמרַ " :ו ִ ּי ְהי ּו ַמ ְל ִע ִבים ְּב ַמ ְל ֲא ֵכי
ָה ֱאלֹ ִהים ּוב ֹו ִזים ְ ּד ָב ָריו ּו ִמ ַּת ְע ְּת ִעים ִּב ְנ ִב ָאיו" (דברי הימים-ב לו,טז)ּ ,ו ִמ ּת ֹו ְך ָּכ ְך
ָּב ִאין ְל ַד ֵּבר ֵּבאלֹ ִהים ְוכ ֹו ְפ ִרין ָּב ִע ָּקרָּ ,כ ִע ְנ ָין ׁ ֶש ֶּנ ֱא ַמרַ " :ו ְי ַח ְּפא ּו ְב ֵני ִי ְ ׂש ָר ֵאל
ְ ּד ָב ִרים ֲא ׁ ֶשר לֹא ֵכן ַעל ה' ֱאלֹ ֵהי ֶהם" (מלכים-ב יז,ט).
יַ 6ו ֲה ֵרי ה ּוא א ֹו ֵמר ָּב ֶהםַ ׁ " :ש ּת ּו ַב ׁ ּ ָש ַמ ִים ִּפי ֶהם ּו ְל ׁש ֹו ָנם ִּת ֲה ַל ְך ָּב ָא ֶרץ" (תהילים
עג,ט) – ִמי ָּג ַרם ָל ֶהם ָל ׁ ִשית ַּב ׁ ּ ָש ַמ ִים ִּפי ֶהם? ְל ׁש ֹו ָנם ׁ ֶש ָה ְל ָכה ְּת ִח ָּלה
ָּב ָא ֶרץ; ז ֹו ִהיא ִ ׂשי ַחת ָה ְר ׁ ָש ִעים ׁ ֶש ּג ֹו ֶר ֶמת ָל ֶהם ְי ׁ ִשי ַבת ְק ָרנ ֹות ִוי ׁ ִשי ַבת
ְּכ ֵנ ִס ּי ֹות ׁ ֶש ְּל ַע ֵּמי ָה ָא ֶרץ ִוי ׁ ִשי ַבת ָּב ֵּתי ִמ ׁ ְש ָּתא ֹות ִעם ׁש ֹו ֵתי ׁ ֵש ָכר.
י ֲ 7א ָבל ִ ׂשי ַחת ְּכ ׁ ֵש ֵרי ִי ְ ׂש ָר ֵאל ְו ַצ ִ ּדי ֵקי ֶהם ֵאי ָנ ּה ֶא ָּלא ְּב ִד ְב ֵרי ּת ֹו ָרה ְו ִד ְב ֵרי
ָח ְכ ָמהּ ,ו ְל ִפי ָכ ְך ַה ָּקד ֹו ׁש ָּבר ּו ְך ה ּוא ע ֹו ֵזר ַעל ָי ָדם ּו ְמ ַז ֶּכה א ֹו ָתם ָּב ּה,
ׁ ֶש ֶּנ ֱא ַמרָ " :אז ִנ ְד ְּבר ּו ִי ְר ֵאי ה' ִאי ׁש ֶאל ֵר ֵעה ּו ַו ַּי ְק ׁ ֵשב ה' ַו ִ ּי ׁ ְש ָמעַ ,ו ִ ּי ָּכ ֵתב ֵס ֶפר
ִז ָּכר ֹון ְל ָפ ָניו ְל ִי ְר ֵאי ה' ּו ְל ֹח ׁ ְש ֵבי ׁ ְשמ ֹו" (מלאכי ג,טז).
עיון י :1אות ופלא ומשמעותו
בהלכה י ,1הרמב"ם אומר תחילה שהמונח "צרעת" הוא מונח רב-משמעות
(שם משותף) המציין תופעות שונות שהתורה איחדה אותן .בפירוש המשנה,
הרמב"ם אומר" :ודבר זה [תהליך בית-בגד-אדם] על דרך האות והמופת כמו מי
ׂשוטה ,הנך רואה שהם [כלומר צרעת הבגד והבית ,לא צרעת האדם] דברים שאינם
טבעיים ואין ההיגיון מחייבם כלל ,כי הבגדים והבתים דוממים ,והשינוי
הנולד בהם אינו צרעת אלא שהתורה קראתו כך כפי האופן שהזכרנו" (פה"מ
נגעים יב,ה) .בהמשך הרמב"ם לומד מן העובדה שצרעת המתפשטת על פני כל
עור האדם היא טהורה ,כלשון הכתובֻּ" :כּלֹו ָה ַפְך ָל ָבן – ָטהֹור הּוא" (ויקרא
יג,יג) ,בעוד שמבחינה רפואית זו "תכלית הצרעת והקשה והחמור שבה",
ראיה לכך שהצרעת אינה נקבעת על פי אבחון מדעי-רפואי.
בחלק השני בהלכה י ,1נאמר שצרעת הבגד והבית ,ולא צרעת האדםֵ " ,אינֹו
ִמִּמ ְנ ָהגֹו ֶׁשָּלעֹו ָלםֶ ,אָּלא אֹות ּו ֶפ ֶלא ָה ָיה ְּב ִיְׂשָר ֵאל" .צרעת האדם היא תופעה
ניסית רק כשמדובר בתהליך כולו שהחל בבגד ,המשיך בבית והסתיים
באדם .הרמב"ם כבר אמר זאת בפירוש המשנה ,כפי שיובא בעיון הבא,
עיון י .2דייאמנד טוען שהשימוש במונחים הללו ,גם על פי ניתוח תפיסתו
של הרמב"ם בדבר הנס ,אינו מבטא דווקא חריגה מסדר הטבע ,וייתכן
שמדובר בתופעה נדירה ,שנסיבותיה יוצאות דופן ,האפשרית בגבולות הסדר
